פונה יקר,

בשאלתך אני מזהה כאב רב, ורצון להציל את הבית העומד לכאורה על סיפו של שבר עמוק. אתה מתאר מצב עגום שבו לאחר 10 שנות נישואין, זמן לא קצר אך גם לא ארוך של חיים משותפים, אתם עומדים להתייצב בבית הדין הרבני.

הואיל וכבר החלו להינקט הליכים משפטיים, אני מציעה לך להוועץ בעורך דין כדי לפעול באופן הנכון למצבך.

יחד עם זאת, הייתי רוצה להאיר את עיניך במספר נקודות כפי שהן עולות מסיפורך, ואז לשאול יחד עמך- האם אכן השאלה שמטרידה אותך, היא השאלה הנכונה שהנך צריך לשאול את עצמך, או אולי דווקא  שאלה אחרת לגמרי היא זו הרובצת לפתחך ומצפה למענה.

התורה מספרת שהמרגלים לאחר ששבו מביקור בארץ סיפרו לעם כי 'הארץ אוכלת יושביה'. מדוע? רש"י מסביר שהקב"ה עשה להם טובה מיוחדת, והעסיק את יושבי הארץ בקבורת מתיהם, כדי שלא ישימו אל ליבם כי מרגלים מסתובבים ביניהם.

אם כך, הכיצד 'טובה' שעשה הקב"ה עימם הפכה בעיניהם לתאור לא מדוייק של מה שקורה בארץ? הכיצד הסיקו מסקנה לא נכונה מעובדות שנועדו דווקא לשרת אותם ולהיטיב עמהם?

המפרשים השונים מסבירים כי הם באו עם 'אג'נדה', עם השקפת עולם, ולכן התקשו לשאול את השאלות הנכונות אודות המציאות. כמו שבן אדם ירכיב על עיניו משקפיים ירוקות. אזי כל העולם יראה בעיניו ירוק. ואז הוא לא יודע לשאול ולברר הכיצד יש פה מצב ירוק וחריג, שיש לברר יותר אחריו.

המפרשים השונים מציעים תשובות שונות לשאלה זו (חלקם אומרים כי המרגלים באו עם מחשבה שא"י לא כ"כ חשובה בתהליך הגאולה, יש שאומרים שהם כבר לא האמינו ביכולתו של הקב"ה להצילם מיד צר וכדו'. אך מה שאנו מסיקים מכך באופן כללי, הוא שכשאנו מרכיבים משקפיים מסויימות על העינים, איננו  יודעים לקרוא את המציאות נכונה, ואנו לא מפרשים אותה נכון, ולכן גם לא יודעים לשאול את השאלות הנכונות לגביה, וממילא גם לא מוצאים את התשובות הנכונות לפתרון המצב.

לו המרגלים היו באים במבט נקי, הם היו מבררים: איך זה שכולם עסוקים בקבורת מתים? מהם גילאיהם של המתים? (היו מגלים שלא רק מדובר במוות מזקנה אלא גם אנשים צעירים לגילם מתים באופן פתאומי) האם גם אתמול או שלשום היו כל כך הרבה מתים? כל השאלות הללו היו מובילות אותם לגלות כי מדובר בארוע חריג ולא רגיל בארץ, וממילא היו מבינים שיש פה שינוי של סדרי עולם שנעשה במיוחד עבורם.

מהתאור שלך עולה, שלא אתה, ולצערי אולי גם לא אשתך יודעים לשים את האצבע על מה מפריע לזוגיות ביניכם לפרוח.

אתה שואל – האם אישה רשאית להתנות את שלום הבית ב'כפייה דתית' על הבעל, ואילו  אשתך סבורה כי המזור והמרפא  לסבלה הרב, שהביא אותה עד שערי בית הדין הרבני (וככל הנראה היא באמת סובלת, שלולא זאת, לא הייתה מגיעה לצעד כה משמעותי) הוא צבע כיפתך , הציצית שהנך לובש או לא לובש, או התפילות במנין שאתה מתפלל או לא מתפלל.

אין לי ספק כי כל אלו יכולים להסב צער ועוגמת נפש. אך נישואין אינם מסעדה שבהם אנו מזמינים בן אדם לפי תפריט מוכן מראש, ומקבלים בדיוק מה שהזמנו, כל זוגיות מזמנת אתגרים, וגם אם תתגרשו, שניכם תשאו את אישיותכם המורכבת גם לקשר הבא, וגם עימו תצטרכו מחדש להתמודד עם שוני והבדלים ברמה הדתית שעשויים לצוץ. עלינו לעשות 'סוויצ" בראש ולהבין שנישואין הם כמו 'חדר כושר' . אתה עובד קשה, משקיע בפיתוח סיבולת לב ריאה, וכעבור זמן  וסבלנות הנך קוצר ונהנה מפרי השקעתך.

ולכן, במקומך הייתי מציעה לשאול שאלות אחרות לגמרי:

מה גורם לי לחשוב ואולי אני בכלל טועה כאשר אני חושב שרק 'הכפיה או הקנאות הדתית' של אישתי היא זו שמביאה או הביאה את ביתינו אל סף פירוק???

מה גורם לאשתי לחשוב שצבע הכיפה , אם אשנה אותו, הוא זה שיביא אושר לביתינו?

שים לב, שכל אחד, לפי פרשנותו בטוח שהבעיה היא בכלל במגרש של השני. אתה חושב שבגלל הקנאות הדתית שלה, ביתכם מתפרק, והיא סבורה ששלום הבית מופר רק בגלל התנהגותך הלא נאותה ברמה הדתית.

אך כפי שאמרתי- הנישואין הם חדר כושר. ואדם שרוצה לפתח את שריריו וכושרו הגופני לא יתקדם כלל אם ישלח את בן זוגו להתעמל. זו משימה שבה כל אחד צריך להתעמל בעצמו. לאזור כוחותיו ולהחליט שהוא לוקח אחריות על עצמו, ובודק מה בהתנהגותו תרם או תורם להעדר שלום בית? במה אני תרמתי לכך שהמצב הגיע לעברי פי פחת?

הואיל ואתה זה שפנית לאתרינו , ולא אשתך, אזי אתרכז ברמזים ששתלת בשאלתך לגבי מצבכם, בתחומים הנמצאים באחריותך ואשר עליך מוטלת החובה לפעול לשיפורם ולתיקונם.

אתה מספר שאינך עובד זמן רב, וכי אתה נמצא בדיכאון מזה 3 שנים. כאשר אדם מדוכא ומיואש מעצמו, העולם נראה לו שחור, התנהגותו נעשית חסרת סבלנות כלפי אחרים, והוא לא מסוגל לראות את הטוב שיש בעצמו, ואז גם באשתו ובילדיו. מצב זה אינו בריא, וכשהוא נמשך זמן רב כל כך , הוא בהחלט מתכון להתדרדרות שלום הבית, וגורם גם למוטיבציה הדתית לרדת, וממילא אין כוחות גם לקבל החלטות רוחניות במישור הדתי שניתן לעמוד בהן. אין לי ספק שגם אתה אינך שבע רצון ממצבך הרוחני, וגם אתה היית שמח לו היה בכוחותיך להחליט שמהיום והלאה הנך מקפיד על 3 תפילות ביום במנין ועומד בכך בשמחה והתלהבות.

שלא לדבר על כך, שאם אינך עובד, אזי גם חסרון הכיס מורגש ביותר, וכשהדלות נכנסת בדלת , לעיתים האהבה פורחת מהחלון. זוג אוהב תומך זה בזה במצבים קשים, וניתן לעבור ביחד תקופות של חסרון כיס, אם חדורים תחושת שליחות ומוטיבציה פנימית לשינוי המצב.

העובדה שאינך עובד פוגעת בתדמיתך בעיני עצמך, אתה נראה לעצמך חסר ערך, ויש בכך כדי לגרום לך לחפש את ה'אשמים במצבך' בכל מי שנמצא סביבך, ולכן כרגע נראה לך, כאילו הדרישות הדתיות של אשתך, הם שגורמים לפירוק הבית, ואינך מסוגל כלל לראות את החלק שלך בהתדדרות המצב.

לכן- אני מציעה לך בדחיפות, לפנות לאשתך, להסביר לה כי הנך מבין שאתה זקוק לעזרה והכוונה מקצועית שתעזור לך לראות את חייך באור הנכון, לחפש את האוצר (הפתרון) היכן שהוא נמצא, ואתה מבקש ממנה בכל לשון, שבטרם הנכם עושים צעד שאין ממנו חזרה, תלך אתה תחילה, לקבל עזרה מקצועית איך לצאת מהדיכאון, לקבל מוטיבציה חדשה לחיפוש עבודה ההולמת את כישוריך, ולשוב במהרה לחיים של עשיה, יצירה ומשמעות. אח"כ גם תלכו יחד לטיפול זוגי שיאפשר לכם לשפר את התקשורת ביניכם לאור המריבות התכופות שהנך מתאר, המלווים את נישואיך מזה זמן רב.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה במסע זה, שאם תצליח בו, תאכל את פירותיו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

במידה ותחפוץ בהמלצה ספציפית של איש/אשת מקצוע, פנה אלינו שוב.

ורדית

[email protected]