איך מבינים את החיים נולדתי להורים מתעללים .אבא שפגע בי.אמא שהתעלמה ושניהם יחד התעללו בי נפשית ופיסית למרות זאת למדתי אבל אני רק מוכרת בחנות כל החיים רק נתתי הייתי נשואה כמובן לבעל מתעלל והצלחתי להתגרש המשפחה נידתה אותי כי אני לא מוצלחת חברות אין וגברים רק ניצלו אותי ואף...
אני בחורה בת 26 ולפני שנתיים עברתי תקופה שבה הייתי בדכאון של ממש עם כל המשתמע מכך לקח לי הרבה זמן להרים את עצמי ובסוף בסיעתא דשמיא הצלחתי.. ומאז אני שומרת על עצמי הכי בעולם לא ליפול לשם שוב, הרגשתי אז שאין לי טעם בשום דבר זה היה סיוט ממש....
בזמן האחרון אני מרגישה חוסר כוח ומותשות נפשית ממש אני עושה הכל מאילוץ , לא מרגישה מחוברת לשום דבר שאני עושה מרגישה שהחיים שולטים בי במקום שאני ינהל אותם מרגישה חוסר משמעות לדברים, לא יודעת איך להמשיך וממש עייפה וחרדה מהעתיד מרצה את כולם סביבי ומרגישה שאני נעלמתי נבלעתי בתוכי...
לשואלת היקרה שלחה לנו שאלה שמתארת באריכות רבה את התמודדותה סביב הריונות לידות וגידול ילדים בצל קושי בבריאות הנפש. המייל ששלחת לנו לא היה תקין. אני מצרפת פה את התשובה ואם תרצי ליצור קשר ולקבל את פרטי שאלתך והמשיבה שענתה לך את מוזמנת לפנות אלינו למייל [email protected] מקווה שתגיעי לתשובה...
אני סובלת כבר מעל שנתיים מחרדות. זה התחיל אחרי הלידה הראשונה של הבת שלי שתח'יה והמשיך גם אחרי הלידה השניה. בזמן האחרון כבר מעל חודש...אני סובלת מהרגשה מוזרה של כאילו משהו תקוע בגרון .. אני סובלת גם מזה וגם מהחרדות.. השאלה היא למה אני סובלת ככה? מחרדות ומההרגשה המוזרה שיש...
אני מיואש לגמרי, וכבר אין לי כח לחיות. כבר בערך עשר שנים אני מוגדר כ"חולה סכיזופרניה", ואני לוקח תרופות שונות. בערך פעם בשבוע (לפעמים יותר) יש לי התקף, בו אני ממש "משתגע". רצות לי בראש מחשבות משוגעות, ואני לא מצליח לחשוב על משהו בלי שזה עושה לי מייד אסוציאציה שלילית....
אני בעיקרון מאובחן כחולה סכיזופרניה. הבעיה אצלי שכשאני מתחיל להיות לא מרוצה ממשהו בחיים- מחכה הרבה זמן בתור וכדומה, אני מתחיל להתמלא בכעס על החיים ועל הקב"ה, וברצון לא לחיות, ובעקבות כך אני נהיה מוצף מחשבות והרגשות רעים. אני לא יודע איך אפשר להתמודד עם זה, ואני נהיה מיואש לגמרי....
לאחרונה התחלתי לחתוך את עצמי חתכים קלים מאוד. זה התחיל לי כשהרגשתי כעס נוראי על עצמי ומאז אני פשוט רק רוצה לחתוך לסרוט או סתם לחוש כאב בדרך כלשהי. זה עוזר לי להתמקד פחות בקשיים הנפשיים. הבעיה היא שאני חוששת מאוד שיגלו שעשיתי את זה. יחשבו שישתגעתי לגמרי... קשה לי...
כבר שנה שאני בפנים בתוך העצמי המסחרר , מערבולת של בושה ואשמה ואור . ליפני שנה "נזכרתי" לאט לאט עם רמזים קטנים שעברתי תקיפה מינית בילדות במשך שנים (נראה לי ?) ומאז הכל השתנה וחלק ממני נגמר .. החודשים הראשונים היו מערבולת קשוחה . נפילות על הרצפה , באנגים במיטה...
מה עושים בתקופת רווקות מתבגרת (27 וצפונה) בשביל לא להישבר ולא להישחק הן מבחינה רוחנית והן מבחינת זה שכבר יש סוג של יאוש.. איך כדאי להתנהג או לא להתנהג בשביל לשמור על איזון מסוים ולא להגיע למצב שהיאוש גובר על הכל?
דלג לתוכן
