קטגוריה: דיכאון

לפני כתריסר ימים נתקלתי במהלך סידור ארונות הבית של אימי ז"ל בספר לא מוכר. אני לא הכרתי את התועבה אבל לא חשדתי שלאימי היו כאלה שיקוצים בביתה אז עלעלתי בספר מתוך סקרנות כיוון שהשם היה לא ברור במטרה להבין אם עלי לשמור אותו או לא. לאחר מספר עמודים נתקלתי בתיאורים...

האמת שזו לא שאלה, זה יותר בקשת עזרה.. כבר למעלה משנה אני חווה מין תחושה או יותר מדויק חוסר תחושה. מרגישה שאני עושה הכל על אוטומט ולא באמת נהנת מהדרך, לצערי בחודשים האחרונים זה החמיר עד כדי כך שאני לא מצליחה לעשות את החובות שלי. עד לפני חצי שנה הייתי...

בתקופה האחרונה אני מתעסקת יותר מידי בקושי ובכאב שלי ושל עברי. ואני מרגישה שזה בדיוק הפוך מלהתמקד בטוב. בדר"כ אני משתדלת מאוד להתמקד במה יש לי ולא במה אין וחסר וכידוע שחשוב להתבונן בחצי הכוס המלאה. מה שקורה שבשביל לעזור לעצמי ולהתקדם בצורה בריאה יותר אני חייבת להתעסק ב"רע" ואני...

אני מרגישה ממש רע כל כך שאין לי כוח לחיות עוד. אני כבר בת 33 ואין לי זוגיות אני ממש רוצה בן זוג , אבל תמיד כשמישהו מדבר איתי ומתחילים קשר מתחילים לי גם פחדים מכל מיני בחינות ואני פשוט ממציאה תרוץ ולא ממשיכה בקשר איתו. וזה מביא אותי לדיכאון...

יש יום אחד בשבוע שאמור להיות יום מנוחה ורוגע, ובשבילי הוא יום של סיוט שחוזר כל שבוע. השבת, רגעים של התנתקות מהטכנולוגיה,מהעולם החיצון ומפגש שלי עם עצמי. בזמן הדלקת נרות עולות בי דמעות, ומתחילים הרגעים הקשים שמתמשכים עד צאת השבת, עולים בי רגשות של בדידות,פחד מהלא נודע והמון המון עצבות....

שכל הזמן סבלתי בחיים שלי בכל שלב ועד עכשיו, ביסודי, בחטיבה ובתיכון, אני חסר ביטחון ובחיים לא הולך לי, אני כל כך עמוס בדיכאוניות חרדות ולחץ, חרדות חברתיות והכל, החיים תמיד התאכזרו אלי ולא ראיתי שמחה, אם זה אני בעצמי שאני כל כך לא מרוצה מעצמי ובדיכאון קשה כל הזמן,...

אני כבר הרבה זמן טובעת בבלבול גדול, אני מרגיש שאני כבר לא יכול יותר. אני לא יודעת איך להתחיל אז אני אתחיל מהאמצע, אני מרגישה שאני לא אוהבת את ההורים שלי. לא אוהבת!!!!!!! אולי את אבא שלי אני יותר אוהבת אבל פגועה ממנו נורא, וכועסת עליו, אבל לאמא שלי אני...

בגיל 20 חזרתי בתשובה וגם חליתי רשמית במחלת הסכיזופרניה, למרות שלדעתי הייתי חולה בה כל החיים. מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ילד מאד שקט וביישן ומופנם וגם מפחד מאנשים.למרות שבתוך המשפחה הייתי פעיל ולא שקט.(בתור ילד) בגיל ההתבגרות התכנסתי יותר לתוך עצמי עד שביל 19, 20 כבר בקושי דיברתי...

האם אפשר לחזק את הלב שלא יתאכזב? האם אפשר להפסיק להאמין בכולם? אולי כדאי פשוט לחיות לבד וזהו? למה צריך לתת צאנס ולהאמין ושוב להתאכזב? או אולי שאלה אחרת יש אדם שאין לו מקום? שהוא לא ראוי לאהבה? שהוא לא שווה את זה? שלא מגיע לו שום טוב מאף אחד?...

אני מרגישה שיש לי מחסום כלשהוא כשזה מגיע לדיבורים רצינייםכבדים כאובים וכדומה. אסביר את עצמי; למשל כשאני רוצה לדבר עם חברה על נושא קצת כבד שמצריך כוחות לפתוח את הלב ולהסביר לה דברים, המילים פשוט לא יוצאות מהפה, ואז אני כל הזמן דוחה את הענין מעדיפה לא לדבר וזהו. זה...