ש שאלה שמציקה לי כבר זמן רב. איך יתכן שהתורה מצווה עלינו לשחוט בהמות כקרבנות? אני יוצא מתוך הנחת יסוד שהשחיטה לפי ההלכה כמעט ולא מסבה כאב לבהמה כידוע, אך בכל אופן, היא (הבהמה) היתה רוצה להמשיך ללחך עשב ברוגע במקום ללכת לשחיטה!
הגיוני שאלוקים לא אוהב אותי? כל דבר שאני מבקשת קורה בדיוק הפוך. אני נמצאת בתקופה די קשה נפשית עבורי ואני פשוט לא רואה אותו איתי בתקופה הזאת.. אני משתדלת לקיים מצוות להתפלל לעשות חסד אבל זה פשוט מרגיש שהוא מרוחק ממני.. הוא רואה את הסבל שלי ויודע כמה קשה לי...
אני כן מרגיש ויודע ברמה כזו או אחרת שיש אלוקים אני סטודנט במקצוע הרפואה ורק מעצם הלמידה על האנטומיה של הגוף אפשר לחוש שיש איזשהו כח עליו למרות זאת תמיד קינן בי הרצון למצוא ראייה אחת חותכת להימצאותו של הבורא משהו שאני אדע אחת ולתמיד שבאמת יש אלוקים זה לא...
הייתי מתמיד גדול מאוד ולמדתי בצורה מעוררת התפעלות אבל תמיד סבלתי מחנק בנושא הזה שכה מרבים לדכא בישיבות ולא נותנים מענה. בישיבה תמיד נתנו הרגשה של לא נורמלי כשתיארתי את הרגשתי. הייתי מסתובב בלילות מדוכא מאוד בחיפוש אחרי עיתונים בפחי זבל והרגשתי שהחיים שלי בזבל. עם השנים רכשתי מחשב ואינטרנט....
מזה שנים שמעיקות בי שאלות אמוניות רבות, בעיקר על אלוהות, אמונה, ויהדות. להרגיע את ליבי הייתי נוהג ללמוד ספרי אמונה מספריית הישיבה, דרך ה׳, אמנה ובטחון - חזון איש, וכדו׳. לפני כשנתיים הזדמן לידי ספר פילוסופיה ועולמי ״נחרב״ . התחלתי להעמיק עוד ועוד בספרי פילוסופיה וביקורת המקרא, כיום איני מאמין...
עד לפני שנתיים האמנתי בבורא עולם ושמרתי על אורח חיים של שמירת מצוות. ואז קרה הנורא מכל, חברה מאוד טובה שלי התאבדה. היא סבלה מדכאונות והטיפולים לא עזרו לה להרגיש יותר טוב, היא התייאשה ופשוט התאבדה. מאז התחיל תהליך של פריקת כל עול. עזבתי לחלוטין את אורח החיים, התרחקתי מהמשפחה...
בני האדם הרי חוזרים בגילגולי נשמות לעולם הזה. כשהנשמה מגיעה לגיהנום היא עוברת שם ייסורים רבים בגלל החטאים שחטא האדם בעולם הזה, אך כשהיא חוזרת בגלגול היא לא זוכרת את זה. האדם שנמצא עכשיו, אינו זוכר שסבל בגלל חטאים שעשה בגלגול הקודם, אז למה שאפחד מגיהנום אם בגלגול הבא לא...
דלג לתוכן
