שואלת יקרה,

קראתי את מכתבך ועשיתי כל מאמץ על מנת לענות לך הכי מהר… ניסיתי לראות אותך, שלושה שבועות לפני חתונה עם כל ההכנות ופרפורי הבטן… מתנצלת שהתעכבתי עם התשובה…

לפני שנצלול לעומק השאלה שלך, חשוב לי שניתן מקום לחוויה הרגשית הסוערת והמטלטלת שמלווה כלה וחתן בדרך לחופה. כשהיית קטנה והגעת לחתונה , ראית שם כלה יפה וזוהרת . דמיינת לעצמך שזה הטופ של האושר, הרוגע והשמחה! את לא ידעת שבעצם, לפעמים, האדם הכי מפוחד , מבוהל ועצוב באולם היא הכלה בעצמה! לא סתם ככה ניתנה המצווה הגדולה של לשמח חתן וכלה. אם חתן וכלה היו שמחים מעצם החיבור , למה הם צריכים את כל ה"טררם"? אז זהו שמתחת לפני השטח זה לא כך… הכניסה לחופה מדומה בעיני כמו הקפיצה של נחשון בן עמינדב לתוך ים סוף הסוער בלי לדעת שהשביל ייסלל עבורו.

את נמצאת בשלב בו את קופצת למים הסוערים של החיים ויש הרבה לא נודע. את מה שקורה איתך היום, את מכירה, על הטוב ועל הרע… את ניגשת לחיים משותפים עם אדם שנדמה לך שאת מכירה. ואולי נדמה לך שאת מכירה את שני האנשים. אותך ואותו. אבל בעצם, את לא מכירה כלום. לא רק את. כל מי שהתחתן לפנייך ויתחתן אחרייך…

לא באתי לייאש אותך, באתי לפתוח את המקום ואת הקבלה לכך שחרדה היא תגובה טבעית של אנשים חכמים הנכנסים למחויבות של זוגיות, הורות ומשפחה!

ולמה אני מספרת לך את כל זה, כי אני רוצה שתנסי לזהות אם החששות שהעלית הם תוצר של חרדה, הכוונה היא שזה לא משנה אם מי שתתחתני, הפחד ישתלט עלייך וימצאו כל הזמן סיבות להימנעות. אחדד את דברי, השאלה היא האם יש לנו כאן " נמר אמתי" כלומר, מצב סכנה אמתי, איזה קול אינטואיטיבי שאומר לך:" משהו כאן לא בסדר, תתרחקי…" או שזה "נמר מנייר" מצב בו הפחדים שלנו מייצרים דימויים מפחידים…

את שואלת שאיפה אני לוקחת את זה? למה אני בכלל שואלת על השאלה שלך?

אשתף אותך שזה מגיע מתוך השיתוף שלך בנתונים שאת מציינת: ביטלת שידוך, לא סיפרת מאיזה מניעים, אבל זה מעלה אצלי שאלה שמקרבת אותי אל הכיוון של חרדת חתונה. וכן מכיוון שהדברים המפריעים לך יכולים להיות חלקים נורמליים בהבדלים בין בני זוג. את מתארת שבאופן כללי שהוא מכבד אותך ומתאים את עצמו להימנע מהתנהגויות שהפריעות לך ושדיברת איתו עליהם.

אין כאן ביטויים של התנהגות פוגענית שממנה צריך לברוח כמו מאש!!

בואי נפרוט את הלבטים שלך:

1. את מתארת פער ברמת שמירת הדת ותפישת העולם הרוחני. נראה שאת שואפת יותר לבן תורה במובן של חיים פשוטים. זה נראה לך נעלה יותר מהדרך שלו. הוא רוצה עולם של "תורה וגדולה" כלומר, צורך לשלב בין חיי תורה להנאה מהעולם הזה. זוהי דרך לגיטימית בהחלט במידה והכל נעשה על פי הלכה. אולם זה שונה ממה שאת רוצה.

2. הוא אוהב חיי חברה ורואה בזה משהו שתורם לו לחיים. נראה שאת פחות חברותית ואולי מרגישה איום על הקשר הזוגי בזה שהוא נהנה מחברים. יחד עם זאת נראה שהוא פתוח כלפייך ומאפשר גם לך ליהנות ולהיתרם מקשר חברתי. שוב, יש כאן פער באופן שבו את רואה את המקום לקשרי חברות והנאה בחיים. ועל זה את לא מעיזה להיות גלויה בפניו. אולי כי זה יותר מידי מפחיד ומאיים?

לשאלתך:" האם זה דבר שמשתנה אחרי חתונה ואפשר לעבוד על זה ….. ?"

אענה לך בכן ולא.

כן, יש הרבה דברים שמשתנים בחיים לטוב ולמוטב. גם את תשתני בהרבה דברים ומאחלת לך שזה יהיה לטובה.

לא, לא מתחתנים כדי לשנות . "זאת הכלה". מה שאת רואה, זה מה שיש. למציאת אושר בחיי המשפחה, בזוגיות בהורות, ביחסים בין משפחתיים. הכלל הוא שככל שתנסי לשנות פחות את השני כך תהיי יותר שמחה ומאושרת!

זה קשה פרך!!

עכשיו גילית את הסוד. הכניסה לחיי נשואין מזמינה אותך לעבודה עמוקה של לשנות את עצמי מול הקבלה של האחר.

זה הכי קשה!

כמובן שכל זה לא בא לומר שנקבל יחס פוגעני או משפיל חלילה וחס!!

מבינה את הקושי שלך לשתף בני משפחה. זה יכול להיות נכון מכיוון שהם עלולים להילחץ ולא יהיו פתוחים מספיק להקשיב לך ולפרוט את הדברים. יהיה חשוב שתמצאי חברה, מדריכה, דמות טיפולית או רבנית שאת מקורבת אליה ולנסות להבין ביחד האם מדובר ב"נמר אמתי" או "נמר מנייר"? האם הפער בינכם טבעי ונורמלי כמו בין כל הזוגות או שיש כאן פער גדול מידי שיהיה קשה לגשר עליו?

ובעיקר, מה שלא עלה במכתבך, איפה החלקים שאתם מתחברים ומשדרים על אותו גל? מהמקומות האלה נוצר בסופו של דבר החיבור העמוק וארוך השנים!

מתפללת בשבילך ומאחלת לך למצוא את החיבוק. את השלווה ואת השמחה שבהתרת הספקות!

אסתי ה