שלום לך שואלת יקרה מאד,

אומנם שאלת שאלה קצרה במילים, אבל ארוכה ועמוקה מאד בתוכן. אנסה לענות כמיטב יכולתי, ואקווה ממש שאהיה שליחה טובה לעשות סדר בדברים.

לגבי החלק הראשון בשאלה: כמה השתדלות יש בנושא שידוכים, הייתי עונה שאין לי תשובה חד משמעית. מה הכוונה כמה: בשעות? בפגישות? ברכישת בגדים? בטלפונים לשדכנים/ות?

אז אני מרשה לעצמי לקחת את זה למקום שעליו כן יש לי תשובה: המקום שיודע להפריד בין השתדלות לבין מאמץ מיותר. ברור שצריך לעשות השתדלות: לדאוג שאנשים יכירו אותך, לדייק לעצמך מה בדיוק ( או בערך, לפחות בשלב ההתחלתי) את רוצה שיהיה בבחור שבעז"ה יהפוך להיות האיש שלך, לא להתייאש (אוי כמה שזה קשה!) , להתפלל ולהאמין שזה יקרה. בקרוב.

מה מיותר בעיניי? מיותר להיכנס לכל הבורות האפלים והמקומות החשוכים שאומרים לי שאולי זה לעולם לא יקרה ח"ו, ואולי אשאר רווקה לנצח, וממילא אני לא צריכה להתייפות ולהתייפייף, ויכולה להסתובב כל היום עם פרצוף של תשעה באב כי אני ר-ו-ו-ק-ה!

אז זהו, שרווקות היא מצב בחיים. אומנם מצב בעל השפעה עצומה על כל מהלך חיינו, אבל עדיין אנחנו אנשים שמורכבים מאינספור פרטים ופריטים שיוצרים יחד את המכלול היפה הזה של האישיות שלנו.

אז איך עושים את זה, גם בלילות החורף הארוכיפ ובשבתות הרבות שבהן כ-ו-ל-ן כבר נשואות ואולי כבר אימהות חוץ ממני?!

קודמכל לומדים לזהות מצבי 'סיכון', וממילא נערכים להקדים פתרונות מתאים: לשהות פחות לבד ויותר בחברת אנשים? אולי דווקא השקט שיסדר לך את הראש ולא ידרוש להתנצל? ספר טוב? קורס שמזמן רצית? מוזיקה שאת אוהבת? אוכל מנחם? אם תמצאי מה עושה לך טוב- זו כבר תחילת הדרך, זה יעזור לך להגיע מוכנה מראש.

ולגבי החלק השני ובעצם גם השלישי בשאלתך: מאיזה גיל לוותר על דברים שחשובים לך?

האם עקרונות גם בגיל מתקדם לעמוד עליהם?

בואי נדבר רגע גלויות: למה אנחנו מתחתנים?

יש המון סיבות יפות וטובות, ואני בטוחה שאת יודעת את רובן בע"פ. (מוזמנת לעצור שניה. להרהר. ולענות לעצמך בכנות: למה באמת אני רוצה להתחתן???)

אני רוצה ברשותך להתייחס לשאיפה של רובנו בחיפוש אחר החלק השני שלנו (בוא יבוא בב"א…) : למצוא את החצי השני שלי. נכון?!

ואיך יודעים אם מצאתי? אם השידוך הזה טוב לי? מתאים לי? אני מתאימה לו?

התשובה הנכונה ביותר, בעיניי לפחות היא דווקא זו:

מה קורה לי כשאני נמצאת לידו/איתו-

האם הוא גורם לי להיות טובה יותר? שמחה יותר? משוחררת יותר?

או האם בכל פעם שאנחנו נפגשים, אני חוזרת כאילו אחרי קרב, ומרגישה צורך להסיר מעלי את המסיכות שעטיתי על עצמי בשעתיים וחצי האחרונות?

אז נכון שלפעמים בתוך תהליך הפגישות- ובמיוחד בפגישות הראשונות- קשה לענות על השאלה הזו באופן חד משמעי, כי הכל נראה מבלבל כל כך ? אבל עם התקדמות התהליך, וכשזה יהיה באמת זה, והוא באמת יהיה הוא- מאמינה שתרגישי.

מכאן המענה לשאלתך: מאיזה גיל לוותר על דברים שחשובים לי? משום גיל! אם הם באמת באמת באמת חשובים לי- אז למה לוותר עליהם?!

אם הם דברים שהיו נראים לי בתחילה קווים אדומים/עקרונות שלעולם לא אוכל בלעדיהם, אבל עם הזמן אני מגלה שאפשר גם אחרת- אז ממילא אני יכולה להתגמש בעניינים כאלו. אבל דברים שבאמת באמת חשובים- מבטיחה לך שאיפשהו נמצא גם האחד שיזכה יחד איתך להמשיך ולעבוד עליהם. ביחד.

ומאחלת לך שבקרוב ממש תזכו לחוות את זה…

כנ"ל לגבי עקרונות:

אם זה עקרון, וזה חשוב- שיישאר חשוב. נקודה.

אולי זה בדיוק הזמן לשבת עם עצמך, עם כוס שתיה חמה ועם דף ועט, ופשוט למיין:

מהם העקרונות שלי?

מהם הדברים שחשובים לי אבל אהיה מוכנה ומסוגלת לוותר עליהם?

ומהם הדברים שאני ממש מסוגלת לראות את עצמי חיה באושר ועושר גם בלעדיהם?

קחי לך את הזמן להקשיב לעצמך, למצוא בתוכך את התשובות,

ובקרוב ממש ממש תזכי לבשר לנו שזכיתם למצוא אחד את השניה, ומעכשיו גם השותף שלך לחיים יזכה להכיר את כל הטוב והיופי הזה שבתוכך.

בהצלחה בדרך!

לאה