The Butterfly Button
מכתב לאלוקים

שאלה מקטגוריה:

לא רוצה רמז. רוצה סימן
רוצה וודאות שאתה כאן
איתי
ששמת לב
בתוך מה שעובר
עלי

הלוואי שיקרה לי משו רע
תחזיר חיים למי שהתחנן לחיות
ואותי תוציא מכאן
הבטחת גאולה ונתת תקוות שווא במשך אינסוף זמן
ואתה עדיין מצפה שנעמוד על הרגליים ונעבוד אותך
ולא נקרוס ונחנק כי לא נתת ודאות לשום תקווה
מה הכי שורף? להיות עדה למשהו שנשבר או לחיות בתוך חורבן?
אין לי לזה תשובה כשאני טובעת בין שניהם, גם וגם
עשית חצי עבודה אם יש רק דין ואתה רק דיין
מתפקדת על רזרבות שברי אור וזיכרונות של עניין
בדת בחגים במשפחה. באמונה שהייתה לי בנשמה. בגללך
אחרי תקופה אינסופית של אבל חזרתי לחיות בשביל לגלות שלא התהפך לטובה
ואני מפחדת כל כך, לא עלי, אלא על אחותי הקטנה
לפחות פה גיליתי מהי אהבה בלי תנאי – למשפחה

רציתי להאמין שזה בסוף נגמר
שתוציא אותי מהביצות האלה
ותיתן לי גישה לחמצן
יודע מה? גם זה יותר מדי לבקש
גם זה לא ריאלי
אז לא אבקש רגע להתאושש
רק תפחית את עוצמת המכות
אני מפרכסת ת'חיים
ואתה בסדר עם לעמוד מהצד ולצפות?

המציאות החיצונית היא משהו שהתייאשתי מלבקש שינוים לגביו
חשבתי שזה תלוי באמונה שלי, במעשים שלי, בזה שאתאמץ עוד קצת
בכל רגע פנוי של מחשבה ניסיתי להשתפר, נשבעת שזה הדבר היחיד שחשבתי עליו
רק שהמציאות התפרקה לאט לאט, זה כבר מרגיש כמו הליכה בבוץ, לא קרב
כשאתמוטט אקבל יותר אכפתיות משאני מקבלת עכשיו
כי הם לא רואים את השגרה שלי כאיום על היציבות שלי, עלי
ומה הפואנטה להכול. אולי הכי חשוב זה לתעד הכול בכתב

רוצה צומי. תן לי יחס
איך קראת לעצמך אבא
כשהתחננתי למצוא שער לרחמים
כשחזרתי מימים ארוכים
ולא הרגשתי שהגעתי הביתה
עוברת בין פחד לכעס
לעייפות. איפה היית
כשהעמדתי פנים
שהכול נורמלי הכול רגיל והכול אחלה
ולמה אני לא זוכרת מתי עזבת
לאן הלכת
כשלא הייתה לי ברירה
אלא לשמור דמעות בפנים
לתת להם אנרגיות, צחוקים
כשבין לבין בדקות של חושך
בכיתי את החיים

אין לי את הכוחות לרדוף אחריך
אפילו שהתאריך שנולדתי בו מתקרב, אלול בא
הדת היא מערכת דרישות אבל דייקו לי שהם לא תנאים בשביל לדבר איתך
קראתי ספרים שכל האמירה שלהם היא "דברי עם אלוקים" גם מתחת לשמיכה
וניסיתי. מלא פעמים!
אתה יודע מה הבעיה
אתה רק מקשיב ואנשים רק מדברים
וזה לא מספיק לי
אין לי נוכחות מורגשת שלך איתי
ובגהינום הזה שנאה עצמית פחד מרעש
וכנות קולנית
הם הדברים הכי קטנים
לעומת הדברים הגדולים
שהם הלב שנמסר אל אחותי והפחד מהעתיד

אין לי את הכוחות לסתום את הפה ולקבל גזירה
איך השארת אותי לבד בזה. איזה יופי של אבא
אתה יודע שהתפטרתי מהעבודה? שאין לי בגרויות?
אתה נמצא איתי בדברים הקטנים של היומיום?
אתה יודע שלא הכניסו אותי לבית החולים?
עוד אחד מהיתרונות של להיות מתחת לגיל
איזה צורה האהבה שלך לובשת כשאני נטושה
מתפרקת בדמעות כל לילה ובו זמנית מאבדת תחושה
אני לא כועסת על ההחלטות שלך. "אילו ידעתיו הייתיו" תכלית הידיעה היא שלא נדע
אבל למה ככה. למה אני לבד. איך לא הכנת לי תחבושת למכה
אתה אמור להיות המבוגר האחראי שתומך בי כדי שהם יוכלו לקרוא לי חזקה
מחכה להוכחות של טוב יום ועוד יום, בתוכי גדלה צעקה

אתה רואה אותי? רואה באמת?
ואם ככה למה אני לא מרגישה נראית
אני נזקקת. בצורה כל כך מביכה ועלובה
רציתי חיים פשוטים ויפים. כמה פתטית ותמימה
לא חשבתי שתכננת שאתנדנד על מרצפת שבורה
ואף אחד לא מבטיח כלום. אני כבר עייפה
נמאס לי לשכנע את עצמי שיש תקווה
אומרים לי כל הכבוד שאני מתאמצת לדבר איתך
אבל זו שיחה חד צדדית שנובעת מחוסר ברירה
אני מקווה שברור לך
אין לי חיים בלי להרגיש אותך.
כל מה שעשיתי הוא מתוך נואשות למצוא אותך
כמה זמן עוד תשאיר אותי לחפש להרגיש אותך?

תשובה:

יקרה,

וואו. קוראת את המכתב שלך לאלוקים, קוראת שוב ושוב, קוראת ושומעת בו ים של כאב, ושוב כאב ושוב, לרגע, שומעת הטחת אשמה ולעיתים שיר שאף קראתי אותו במנגינה.

מה שעוד שמעתי מבין מילותיך, בעיקר בסוף המכתב המרגש והכואב הזה, זה את התשוקה למצוא אותו, את הרצון לקרבה, לאהבה.

שואלת יקרה ,

לא פירטת מה עברת בחיים ואיזה כאב והתמודדויות, אך כתבת בנקודות על אובדן, חיפוש, בדידות, פיטורין, על יציבות שמתערערת, על אחות קטנה שלה את מאוד דואגת. את גם עדה למשהו שנשבר ובמקביל חיה בתוך חורבן ושניהם כואבים כל כך.. עד כדי שאת ממש טובעת.

קמת מתקופה של אבל. רצית וביקשת לחיות, ומה גילית?! שלא התהפך לטובה. ואת פוחדת. ושואלת. ותוהה. ומטיחה. ורק מבקשת נחמה. (והנה, הדבקת אותי החרוזים שלך :)

ראשית, מותר לך לכעוס. את עוברת טלטלות וקשיים ומרגישה שהוא רחוק, התסכול והכעס שלך הכי מובנים בעולם!!  מותר לך לכעוס ולשאול למה ועל מה כל זה ולהביע תסכול וכאב.

בא לי גם לכעוס איתך, מסכימה? מרגישה שאת עוברת כל כך הרבה וזה כבר כואב מידי.

ובתוך כל זה את אומרת שזהו. מכאן את לא רוצה רמז יותר. את רוצה סימן. וודאות. שאלוקים כאן איתך. שהוא רואה, שם לב מה עובר עליך.

איזה בקשה יפה וטהורה.

ראשית זה שאת פונה אליו. את מאמינה שהוא פה קיים ונוכח. כשאנחנו פונים למישהו ומדברים איתו, גם אם ממש כועסים עליו, אנחנו מכירים בקיומו, יש רגש כלפיו, נכון הרגש יכול להיות שלילי אך הוא קיים. זוהי נקודה גבוהה יותר מאדישות. מהתעלמות. אז את כבר במקום טוב. את פונה אליו, מחפשת אותו בשבר, בכאב, מחפשת נקודות של אור ואמונה.

את מבינה שזה מרגש? מאוד אפילו?? בתוך כל הכאב והקושי, להרים עיניים למעלה?

אני לא מכירה אותך יקרה ולא מכירה את סיפור חייך. ועדיין, רק מהמילים שכתבת, שומעת שאת אחת שלא מוותרת, שמחפשת, שרוצה אותו כל כך. את התמודדת ומתמודדת מידי יום עם כאב כל כך כואב עד כדי שאת מבקשת לא להיות פה… לצאת מהעולם גם אם באופן כואב ורצחני.

ועם כל זה ולמרות כל זאת, את עדיין פה, חיה, נושמת, מחפשת, וכותבת לו, לאבא כל יכול ואף שלחת אלינו לאקשיבה, את מכתבך.

זה רגע להעריך אותך על העוצמה הזו שלך. רגע להבין יחד שעם כל הקושי והכאב את מחפשת משהו ומישהו שישמע ושיקשיב וכן, גם שיתן לך צומי. כולנו צריכים ומחפשים צומת לב. ככה נבראנו, מה לעשות?! בני אדם!

רק שאת מחפשת את תשומת הלב מאלוקים. מאבא שלך. מהאדם שברא אותך, שהביא לך את הקשיים והנסיונות והוא גם זה שיכול להקל מעט.

 

מסכימה רגע שנחשוב יחד, איפה הוא כן נוכח בחיים שלך?

זוכרת רגע  אחד שהוא כן היה שם?

ואולי היה עוד רגע שהרגשת שהוא מקשיב והקשר לא רק חד צדדי?

בואי יקרה, נחשוב מה כן יש לך בתוך כל השבר הגדול הזה.

משפחה, הגדרת אותה כאהבה ללא תנאי, איזה זכות. לא כולם זוכים לחוש את האהבה הזו.

אחות קטנה שאת כה אוהבת עד כדי שעל עצמך לא פוחדת, אך עליה כן. מאוד. איזה נכס יקר, אחות קטנה ואהובה.

ומה עוד יש לך שלא ציינת?

ועוד נקודה חשובה שחשוב שתזכרי, לעיתים לכעוס על אלוקים, זה בעצם לפנות אליו, סוג של תפילה ובקשה, את אומרת לו שאת רוצה בקרבתו, את משתוקקת להרגיש אותו, בקשר דו צדדי, והוא אבא שלך שאוהב ודואג לך, גם כשלא נראה שכך, ויכולת ההכלה שלו היא בלתי נדלת, הוא מכיל אותנו על כל המורכבות והחלקים שלנו. תמשיכי לצעוק, הוא שם שומע. מבטיחה לך!

ועכשיו, בואי יקרה ננסה לגעת בכמה נקודות פרקטיות שאולי יסייעו מעט ויקלו  על הכאב:

  • את כותבת כל כך יפה ונוגע. כתיבה היא לעיתים כלי של ריפוי, תמשיכי לכתוב, פשוט להעלות על הדף או המקלדת כל מה שאת מרגישה, והלוואי ותחושי שחרור בכתיבה.
  •     מה עושה לך טוב? הליכה קצרה, שיחה עם חברה, צפיה בסרט טוב? בואי תחליטי שפעם ביום את עושה משהו אחד לפחות שעושה לך טוב, גם אם זה כוס קפה עם שוקולד. משהו שהוא עבור עצמך. בלבד. 
  • מסכימה שנחליט שאת מתמקדת פעם ביום רק במשהו אחד, אבל ממש ממש קטן שהיה לך בו טוב או שראית בו לרגע את אלוקים?
  • ו… יש לך חברה טובה, אדם קרוב שאת משתפת אותו בכאב שלך? זה מאוד מאוד חשוב! תנסי לחשוב על מישהו/י קרוב/ה בסביבה שלך שאת חשה בטוח לפתוח קצת, להניח מעט את הראש, ולפרוק..

ובקשה אחת יש לי אליך, בבקשה, אם את מרגישה שהכאב הזה גדול מידי, שאת כבר לא יכולה לשאת אותו לבדך, שאת חייבת מישהו שיתן לך יד ויעבור איתך את הימים הקשים, הבכי בלילות והייאוש שמזדחל לו ומחלחל לליבך הטהור… ממש מבקשת, למענך, תלכי לקבל ליווי מקצועי, אצל אשת טיפול טובה ומקצועית אשר תהווה לך עוגן ותחושה שאת לא לבד שם. זה כל כך חשוב. לא מגיע לך לשאת כאב כה עצום לבד (תרצי המלצה? אנחנו כאן לנסות לכוון.)

טוב? מסכימה?

מאחלת לך שתמצאי מזור לכאב, שתמשיכי לתקשר באופן מרגש וקרוב עם אלוקים,

תראי את הסימן שאת מבקשת ותחושי את הקרבה שאליה את משתוקקת.

בהערכה רבה,

אלישבע ר.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. לבחורה שכתבה את המכתב- אין לי שמץ של מושג מי את אבל רציתי להגיד לך תודה רבה.
    תודה רבה שהצלחת להביע בדיוק את מה שאני מרגישה ולא מצליחה לתאר במילים.
    במכתב שלך (שלא רק מעיד על כישרון הכתיבה,העומק והכנות שיש לך)- הצלחת לתת לי נחמה. אף אחד לא מבין באמת מה עובר עליי ופעמים שזה מתסכל אותי וגורם לי לחשוב שאני משוגעת ובודדה. כשקראתי את המכתב שלך הרגשתי שאני לא לבד, יש עוד מישהי שמרגישה כמוני.
    ההרגשה הזאת של לשרוד את החיים במקום באמת לחיות אותם, שכבר שום דבר לא מצליח לרגש אותך והתיסכול העצום והלב שנשבר כשאת זועקת לעזרה ומתחננת לרחמים ונענית בשתיקה רועמת מהשמיים היא משהו שלא כולם מצליחים להבין אבל הם כן מצליחים להגיד לך משפטים כמו דברי עם השם והכל יתגשם או לייעץ לך פשוט לשחרר ולסמוך על השם…
    הלוואי והייתה לי תשובה לכאב שלנו אבל בינתיים לא הצלחתי למצוא,אני עדיין בחיפושים.
    כן אני אומר לך את מה שאני אומרת לעצמי- זה בסדר להישבר, להתפרק ולכעוס אבל אין לך ברירה אלא להמשיך ללכת. להמשיך לנסות ואף פעם לא להתייאש כי אין דרך אחרת.
    אני מאחלת לשתינו שנקבל סוף סוף תשובה🙏
    ושוב תודה רבה לך❤️

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

סתם רוצה לפרוק.. מה יש?
אני נערה בת 14 ואני מרגישה שהראש שלי עמוס בהמון התלבטויות ואני פשוט מוצפת. אני מנסה לעשות לעצמי קצת סדר ומקווה שתוכלו לעזור לי. קודם כל, אני ממש מרגישה חוסר שייכות לבית הספר שלי. אני לא יודעת אם בכלל שווה לי להישאר שם או שאני צריכה לעזוב, וזה יושב עליי....
אני לא רוצה לשנוא את אבא שלי
כבר שנה בערך שלא קל לי ממש עם אבא שלי. אני מרגיש שאני מסתכל עליו בעין כל כך רעה אבל כי אני באמת לא יכול להתעלם ממה שהוא עושה כמו על כמה הוא ביקורתי – כל מקום חדש אני נכנס ישר ביקורת מתמקד בדברים הרעים, מעצבן, צועק, מתעצבן, כועס, (בעיניי)...
למה לחשוב שדווקא היהדות היא אמת?
כל מי שחווה אי פעם, הוא או אדם שקרוב אליו מאוד, מצב רפואי המסכן חיים אם כמה אפשרויות טיפול שונות באופן שאפשר לטפל רק טיפול אחד ורק פעם אחת יודע שכשהוא היה צריך לקבל החלטה על אופן הטיפול, וכל רופא תמך בטיפול אחר, הוא לא בחר בטיפול מסוים באופן אקראי,...
אמונה שמתערערת בגלל שאלות וספקות
  קודם כל תודה על זמנכם אני דתי כבר כמה שנים ורציתי להכנס לעניין של ביטחון בה׳ ולהתחזק בעוד כמה דברים ופתאום התחילו לעלות לי ספקות באמונה. חשוב לציין שהלוואי שלא היו לי את כל השאלות האלה ומקווה שאני לא חוטא בזה שאני שואל שאלות כאלה, ומקווה שאני לא חוטא...
מה הסיכוי שדווקא אני נולדתי לאמת?
בתור נערה חרדית שמאמינה בה' אני עדיין חושבת, למרות שאני מאמינה בתורה, שזה לא הגיוני סטטיסטית שנולדתי בתור יהודית ועוד חרדית. לא חקרתי את כל הדתות, ונכון שיש תשובות לשאלות שלי, אבל בטח גם לשאלות של הנוצרים יש איזשהם תשובות כי בכל זאת יש להם מלא מאמינים. אני מתכוונת, מה...
איך מכבדים אבא שקשה לי איתו?
  אני בת 17 הבכורה במשפחה אני פונה אליכם כי כבר תקופה ארוכה אני מתמודדת עם קושי מול אבא שלי, ואני לא כל כך יודעת איך נכון להתמודד איתו. חשוב לי קודם לומר שאני מאוד אוהבת את אבא שלי, מעריכה אותו ומחזיקה ממנו. הוא אדם מאוד חכם, יש לו הרבה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן