יקרה,

וואו. קוראת את המכתב שלך לאלוקים, קוראת שוב ושוב, קוראת ושומעת בו ים של כאב, ושוב כאב ושוב, לרגע, שומעת הטחת אשמה ולעיתים שיר שאף קראתי אותו במנגינה.

מה שעוד שמעתי מבין מילותיך, בעיקר בסוף המכתב המרגש והכואב הזה, זה את התשוקה למצוא אותו, את הרצון לקרבה, לאהבה.

שואלת יקרה ,

לא פירטת מה עברת בחיים ואיזה כאב והתמודדויות, אך כתבת בנקודות על אובדן, חיפוש, בדידות, פיטורין, על יציבות שמתערערת, על אחות קטנה שלה את מאוד דואגת. את גם עדה למשהו שנשבר ובמקביל חיה בתוך חורבן ושניהם כואבים כל כך.. עד כדי שאת ממש טובעת.

קמת מתקופה של אבל. רצית וביקשת לחיות, ומה גילית?! שלא התהפך לטובה. ואת פוחדת. ושואלת. ותוהה. ומטיחה. ורק מבקשת נחמה. (והנה, הדבקת אותי החרוזים שלך :)

ראשית, מותר לך לכעוס. את עוברת טלטלות וקשיים ומרגישה שהוא רחוק, התסכול והכעס שלך הכי מובנים בעולם!!  מותר לך לכעוס ולשאול למה ועל מה כל זה ולהביע תסכול וכאב.

בא לי גם לכעוס איתך, מסכימה? מרגישה שאת עוברת כל כך הרבה וזה כבר כואב מידי.

ובתוך כל זה את אומרת שזהו. מכאן את לא רוצה רמז יותר. את רוצה סימן. וודאות. שאלוקים כאן איתך. שהוא רואה, שם לב מה עובר עליך.

איזה בקשה יפה וטהורה.

ראשית זה שאת פונה אליו. את מאמינה שהוא פה קיים ונוכח. כשאנחנו פונים למישהו ומדברים איתו, גם אם ממש כועסים עליו, אנחנו מכירים בקיומו, יש רגש כלפיו, נכון הרגש יכול להיות שלילי אך הוא קיים. זוהי נקודה גבוהה יותר מאדישות. מהתעלמות. אז את כבר במקום טוב. את פונה אליו, מחפשת אותו בשבר, בכאב, מחפשת נקודות של אור ואמונה.

את מבינה שזה מרגש? מאוד אפילו?? בתוך כל הכאב והקושי, להרים עיניים למעלה?

אני לא מכירה אותך יקרה ולא מכירה את סיפור חייך. ועדיין, רק מהמילים שכתבת, שומעת שאת אחת שלא מוותרת, שמחפשת, שרוצה אותו כל כך. את התמודדת ומתמודדת מידי יום עם כאב כל כך כואב עד כדי שאת מבקשת לא להיות פה… לצאת מהעולם גם אם באופן כואב ורצחני.

ועם כל זה ולמרות כל זאת, את עדיין פה, חיה, נושמת, מחפשת, וכותבת לו, לאבא כל יכול ואף שלחת אלינו לאקשיבה, את מכתבך.

זה רגע להעריך אותך על העוצמה הזו שלך. רגע להבין יחד שעם כל הקושי והכאב את מחפשת משהו ומישהו שישמע ושיקשיב וכן, גם שיתן לך צומי. כולנו צריכים ומחפשים צומת לב. ככה נבראנו, מה לעשות?! בני אדם!

רק שאת מחפשת את תשומת הלב מאלוקים. מאבא שלך. מהאדם שברא אותך, שהביא לך את הקשיים והנסיונות והוא גם זה שיכול להקל מעט.

מסכימה רגע שנחשוב יחד, איפה הוא כן נוכח בחיים שלך?

זוכרת רגע  אחד שהוא כן היה שם?

ואולי היה עוד רגע שהרגשת שהוא מקשיב והקשר לא רק חד צדדי?

בואי יקרה, נחשוב מה כן יש לך בתוך כל השבר הגדול הזה.

משפחה, הגדרת אותה כאהבה ללא תנאי, איזה זכות. לא כולם זוכים לחוש את האהבה הזו.

אחות קטנה שאת כה אוהבת עד כדי שעל עצמך לא פוחדת, אך עליה כן. מאוד. איזה נכס יקר, אחות קטנה ואהובה.

ומה עוד יש לך שלא ציינת?

ועוד נקודה חשובה שחשוב שתזכרי, לעיתים לכעוס על אלוקים, זה בעצם לפנות אליו, סוג של תפילה ובקשה, את אומרת לו שאת רוצה בקרבתו, את משתוקקת להרגיש אותו, בקשר דו צדדי, והוא אבא שלך שאוהב ודואג לך, גם כשלא נראה שכך, ויכולת ההכלה שלו היא בלתי נדלת, הוא מכיל אותנו על כל המורכבות והחלקים שלנו. תמשיכי לצעוק, הוא שם שומע. מבטיחה לך!

ועכשיו, בואי יקרה ננסה לגעת בכמה נקודות פרקטיות שאולי יסייעו מעט ויקלו  על הכאב:

• את כותבת כל כך יפה ונוגע. כתיבה היא לעיתים כלי של ריפוי, תמשיכי לכתוב, פשוט להעלות על הדף או המקלדת כל מה שאת מרגישה, והלוואי ותחושי שחרור בכתיבה.
•     מה עושה לך טוב? הליכה קצרה, שיחה עם חברה, צפיה בסרט טוב? בואי תחליטי שפעם ביום את עושה משהו אחד לפחות שעושה לך טוב, גם אם זה כוס קפה עם שוקולד. משהו שהוא עבור עצמך. בלבד. 
• מסכימה שנחליט שאת מתמקדת פעם ביום רק במשהו אחד, אבל ממש ממש קטן שהיה לך בו טוב או שראית בו לרגע את אלוקים?
• ו… יש לך חברה טובה, אדם קרוב שאת משתפת אותו בכאב שלך? זה מאוד מאוד חשוב! תנסי לחשוב על מישהו/י קרוב/ה בסביבה שלך שאת חשה בטוח לפתוח קצת, להניח מעט את הראש, ולפרוק..

ובקשה אחת יש לי אליך, בבקשה, אם את מרגישה שהכאב הזה גדול מידי, שאת כבר לא יכולה לשאת אותו לבדך, שאת חייבת מישהו שיתן לך יד ויעבור איתך את הימים הקשים, הבכי בלילות והייאוש שמזדחל לו ומחלחל לליבך הטהור… ממש מבקשת, למענך, תלכי לקבל ליווי מקצועי, אצל אשת טיפול טובה ומקצועית אשר תהווה לך עוגן ותחושה שאת לא לבד שם. זה כל כך חשוב. לא מגיע לך לשאת כאב כה עצום לבד (תרצי המלצה? אנחנו כאן לנסות לכוון.)

טוב? מסכימה?

מאחלת לך שתמצאי מזור לכאב, שתמשיכי לתקשר באופן מרגש וקרוב עם אלוקים,

תראי את הסימן שאת מבקשת ותחושי את הקרבה שאליה את משתוקקת.

בהערכה רבה,

אלישבע ר.