שלום שואלת יקרה,
יפה לשמוע ממך שאת שכלית ובררת את האמונה, ואת מאמינה, זה לא מובן מאליו!
את מתארת את הפחד להתחתן מהסיבה שלשיטתך יחייב אותך להיות דוסית בשביל המשפחה שתקימי, אני רוצה קודם כל לאמר לך שהחיים מלאי תהפוכות.
אני חושבת שבתקופה הכל כך שברירית שאנחנו עוברים כיום בישראל אי אפשר שלא לשים לב לכמה כל רגע הוא בפני עצמו, אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר.
אני חושבת שהמצב הזה מלמד אותנו מסר, לנצל את הרגע ופחות לעסוק בפחדים ביחס לעתיד.
אני חושבת ששווה להתמקד בהווה, כמובן, שיש מקום לתכנן עתיד ולחשוב קדימה. אבל, ככל וכיום את מאמינה בדרך מסוימת, לכי איתה.
בכל רגע נתון, אנשים עוברים שינויים בחיים. גם כאלה שצפו מראש וגם, שלא.
אני מבינה שיש פחד מסוים מהתחייבות על דרך "דוסית" ושנישואין מייצר מסגרת יותר מחייבת לחיים.
אבל חושבת שכשיש הבנה שממילא הכל בר שינוי, ואין אפשרות לתכנן את כל החיים קדימה, הפחד מהתחייבות על דרך מסוימת לא צריך לנהל את המשך ההתקדמות בחיים.
את מתארת שזו הדרך בה את חיה ושואפת להמשיך אותה לפי נקודת מבטך כיום. ולכן, גם אם יש הרהורים וחששות אני לא חושבת שהם צריכים להיות מה שמנהל את החיים ומשליך על צעד משמעותי כמו נישואין.
אני חושבת שלמצוא זוגיות ולבנות בית ימלא אותך בהרבה מאד היבטים, וגם אם יהיו בעתיד הרהורים ביחס לדת ואמונה, אני מקווה שתמצאי להם מזור כמו שאת מוצאת היום, ולא תרגישי שמסגרת הנישואין היא הגורם המחייב בדת אלא החיבור הפנימי שלך.
גם אחרי החתונה אנשים ממשיכים להתפתח ולהשתנות לאורך כל החיים.
את מספרת שאת מעוניינת במסגרות חרדליות ותורניות לילדים, אך מפחדת להנדס תודעה וקשה לך שילדים מדברים על ה' ולומדים תורה בלי לדעת אמונה.
אני לא יודעת מה הכוונה 'בלי לדעת אמונה'. מסכימה איתך שכלול כאן הינדוס תודעה מסוים, גם חינוך וגם הינדוס תודעה מעצבים תפיסת עולם ומשפיעים על מחשבות והתנהגות.
חינוך שואף להקנות ידע וערכים ולסייע להתפתחות אישית והינדוס תודעה הוא הכוונה לשינוי התנהגות או אמונה ספציפית למען מטרה מסוימת, לרוב אינטרסנטית.
כל חינוך כולל סוג של הינדוס תודעה כי מעצב תפיסות עולם.
את ציינת שאת מעוניינת בדרך חינוכית זו, ואני מניחה שאת מעוניינת בה בעקבות זה שאת התחנכת וגדלת כך ומצאת בזה את הטוב, ואת מאמינה בדרך החיים הזו ובאמונה.
על פי דבריך, נראה שיש חשש ממוחלטות ומהנחלת דרך שלא תאפשר ביקורת וכן מלקיחת אחריות על תודעתם של ילדיך. אני מבינה את החשש ואכן מדובר באחריות גדולה.
בעיני, זו בגרות ועומק מחשבה להבין את גודל האחריות הזו. אני חושבת שהרבה אנשים לא עוצרים להתעמק בכלל בהיבט הזה של חינוך במובן של הנדסת תודעה.
הדרך חיים שמונחלת בבית היא הבסיס הכי משמעותי של אדם. ובכל אופן יש מרחב בחירה ויש גיל בו הילד גדל ובוחר בעצמו. ומן הסתם במהלך החיים ימשיכו להיות לך התלבטויות חינוכיות שונות, אבל יהיה לך אופציה להיות אדם מכיל לבחירות של ילדיך.
בייחוד, עם העומק שאת נושאת בעצמך.
את מעלה גם תחושות שלך של קושי בביטחון ב-ה' והרהורים לצד עבודת רוחנית והתחזקות מתמדת.
זה מרשים ואני מתפעלת מהעבודה והבחירה המודעת מתוך חשיבה ורצון למצוא שלווה ו-וודאות בדרך. אני חושבת שזה חלק מהמסע שלנו כאן בעולם כאנשים שמחפשים להאמין, להתקדם רוחנית ולדבוק ב-ה' וזה לא תמיד קל.
העלת נושא של רצון שלך להגדיל את הערכת התורה שלך ושמצד אחד את רוצה בעל אברך, אך מצד שני , רוצה שיעבוד כי יש לך חששות שזה יגרום לך להתנשא עליו כי את מכוונת להתפתח במקצוע משמעותי.
בית של תורה יכול להתקיים גם עם בעל אברך וגם עם בעל שעובד ומקיים את התורה, קובע עיתים וביחד אתם דואגים להקים את הבית על אדני התורה והיראה. בית של תורה לא חייב לכלול בעל אברך,
אבל אם את רוצה בעל אברך שמשקיע את כל מרצו בלימוד התורה, זו זכות גדולה.
התנשאות בעקבות המקצוע שלך יכולה להתקיים או שלא להתקיים ללא קשר לכך שבעלך לומד או עובד.
זו סוגיה שצריך לתת עליה את הדעת גם בין זוגות ששניהם עובדים וגם בזוגות בהן הבעל לומד תורה והאישה עובדת.
חשוב בזוגיות לכבד אחד את השני, לרוב, זוגות מגיעים עם נטיות לב שונות ועוסקים במקצוע שונה.
זאת אומרת שגם עם בעלך יעבוד יש מקום לדאוג לכבוד הדדי ושלא יהיה בן זוג אחד שמתנשא על השני ביחס למקצוע שבו עוסק.
אני חושבת שערך של אדם לא נמדד על פי המקצוע שלו וקל וחומר לא בקשר זוגי קרוב בו הכבוד ההדדי הוא על כל פרט ורכיב בחיים ולא רק ביחס לעיסוק.
ככל שאת תעבדי והוא ילמד תורה, תהיו ככל הנראה שקועים בעולמות שונים מאד. הפער בין עולם המעשה לעולם התורה הוא גדול וצריך להשקיע בקשר, בשפה ושיח משותפים משמעותיים במיוחד לאור הפער הזה.
זה פער משמעותי ויש לו השלכות על תחומי עניין, ידע, שפה ויכול גם להשפיע על הדימוי והכבוד בין בני הזוג.
חשוב שאת מבחינה בזה כבר מראש, אני חושבת שיש מקום לבירור עצמי וחשיבה על כבוד שיש לך לבן זוג לומד תורה.
ככל שתבחרי בבעל לומד ואכן תזכי בכך, חשוב מאד שיהיה לך כבוד לבחירה הזו שלך ושל בעלך בכך שהוא לומד. חשוב שתהיה התייחסות לכך שהוא חי בעולם מושגים וסביבה שונה מאד מהחיים בהם את תהיי ותצטרכו לגשר על הפער הזה מתוך כבוד הדדי.
יש לומדי תורה שיותר מחוברים בידע, תחומי עניין ושפה לעולם המעשה על אף שעסוקים בלימוד ויש כאלו שפחות. זה אינדיבידואלי וקשור בסגנון האישי שלו. כך או כך, לרוב עדיין יש פערים גדולים בעקבות השונות הגדולה בין עולמות אלו.
לגבי החשש מכך שבחור צדיק כפי שאת רוצה, לא ירצה אותך, כי את מתארת שיש לך מידי פעם הרהורי אמונה.
האם את מרגישה פחות צדיקה ויראת שמיים בעקבות ההרהורים האלו? האם היה מפריע לך לשמוע שלו יש הרהורים כאלו או אחרים?
חשוב להבין מה הציפיות שלך והשאיפות שלך מעצמך ומאחרים לצד ההשלמה עם זה שיש מורכבויות וזה טבעי וחלק מהדרך של התקדמות בעבודת ה'.
חשוב שתזקקי עם עצמך למה את חושבת שלא ירצה אותך. החשש הזה, נראה שהוא נובע מהציפיות שלך והמחשבות שלך על מה ראוי ומה אמור להיות האידיאל.
ככל שתהיי שלמה עם עצמך על אף המורכבות, אני חושבת שיקל עליך לשאוף לבעל צדיק וגם לזכות בכך. אני מציעה להתפלל ובעזרת ה' תמצאי את בן זוגך משורש נשמתך
והוא יהיה בדרגה רוחנית טובה ומתאימה לך ותתפללי גם על המשך העבודה העצמית שלך לקידום בדרגה הרוחנית לטובת הגעה למדרגה שאליה את שואפת ורוצה להיות.
ציינת שאת חושבת שיהיה לך קל להישאר לבד ולהחליט אם רוצה להיות דתיה.
נשמע שהחלטת כבר, ושאין בך רצון לשינוי אלא הרהורים ועבודה של התחזקות תמידית. כפי שאמרתי בהתחלת התשובה, אני חושבת שכדאי להתקדם לזוגיות מכל כך הרבה סיבות אחרות,
ולחפש על פי הדרך שבה את נמצאת היום. שינויים תמיד עלולים לקרות, גם כאלו שאת לא צופה עכשיו.
לגבי ההכלה שלך של דרך אחרת וכך שחשבת שאתאיסטים לא חושבים מחשבות מופרכות, זה לגיטימי ובו בעת לגיטימי שגם הדרך שלך, דרך האמונה היא מבוססת.
את יכולה להיות בעמדה שמכילה את האתאיסטים ומבינה שכך חונכו וגדלו, או כך בחרו במהלך הדרך על פי סך החוויות והידע שלהם וכפי השגתם.
אני חושבת שאת יכולה בד בבד שאת מאמינה ב- ה' ובצדקת דרכך, דרך התורה והמצוות ובמיוחד בעקבות כך שלפעמים את נכנסת להרהורים בנושא,
להבין שאנשים אחרים חיים בדרך אחרת. את בוחרת להאמין והם בחרו אחרת, ולא מופרך שהגיעו למסקנות אלו. אולי הם ישתנו ואולי אם היו גדלים בסביבה שלך או לומדים את מה שאת למדת הם היו בוחרים באמונה ב-ה' יתברך.
אני חושבת שבמיוחד בעידן שלנו יש מקום להכיל את השונה בלי להוריד מ-דבקות בדרך שאת בחרת ומאמינה בה.
מאחלת המשך התחזקות והתקדמות.
מקווה שהצלחתי קצת לעשות סדר ולעזור.
אלישבע
דלג לתוכן
