שלום שואל יקר!

שאלה יפה שאלת, זו שאלת מפתח שממנה יש להעמיק ולהבין עוד כמה דברים חשובים במהותה של התפלה ובצורך בה. אתה שואל למה מתפללים על חולה שיבריא, הרי אם הוא נעשה חולה וזה נעשה ביד הבורא יתברך שהכל מאתו, אם כן מה לנו להתפלל לשנות את הגזירה שנגזרה עליו.

יש רעיון נפלא המובא בחז,ל כמה פעמים שעל ידו יש ליישב את קושייתך. חז"ל הקדושים אומרים ביחס לאמהות (בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד א) 'אמר רבי יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים'. וכעין זה אמרו חז"ל (בבלי מסכת חולין דף ס עמוד ב) ביחס לגשמים שירדו רק אחר תפלתו של אדם הראשון, שהם לא ירדו רק אחר שהתפלל כי הקדוש ברוך הוא התאווה לתפלתו. כעין זה ממש באריכות יותר כתוב במדרש ביחס לקריעת ים סוף, שם משלו משל נפלא על זה ולכן אעתיק את לשון המדרש במלואו (שמות רבה פרשת בשלח פרשה כא סימן ה) 'כיון שראו ישראל שהיו מוקפין מג' רוחות, הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר, תלו עיניהם לאביהם שבשמים וצעקו להקב"ה שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה', ולמה עשה הקדוש ברוך הוא להם כך אלא שהיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן, אמר רבי יהושע בן לוי למה הדבר דומה למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים, שמע המלך והצילה, לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה, מה עשה המלך גירה בה הלסטים כדי שתצעוק וישמע המלך, כיון שבאו עליה הלסטים התחילה צועקת למלך, אמר לה המלך לכך הייתי מתאוה לשמוע קולך, כך ישראל כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם התחילו צועקים ותולין עיניהם להקב"ה שנאמר (שמות ב) ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויזעקו, מיד וירא אלהים את בני ישראל התחיל הקדוש ברוך הוא מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה והיה הקדוש ברוך הוא מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת ולא היו רוצין, מה עשה גירה לפרעה לרדוף אחריהם שנאמר ופרעה הקריב מיד ויצעקו בני ישראל אל ה', באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם, שנאמר (שיר השירים ב) יונתי בחגוי הסלע, השמיעני קול אינו אומר אלא השמיעני את קולך אותו הקול שכבר שמעתי במצרים, לכך כתיב השמיעני את קולך כיון שהתפללו אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אתה עומד ומתפלל כבר קדמה תפלתן של בני לתפלתך שנאמר מה תצעק אלי'. עד כאן לשון המדרש.

הרעיון המבואר כאן בדברי חז"ל שפעמים והבורא מביא צרה על האדם בכדי שהוא יתפלל אליו, מסלול החיים הרגיל לא תמיד מעורר את האדם להתעוררות אל ה', ולרצון להתקרב אליו. האדם חש כי הכל זורם, הוא לא חש בצורך העז לפנות אל אלוקים, הבורא ברא את העולם שהוא מתנהל באופן שלא נראה לעיניים שהכל תלוי בו, אנו לא רואים בעיניים את המציאות שהוא מחדש בכל יום מעשה בראשית. ועל ידי כך האדם מתנתק ולא מרגיש את הקשר עם הבורא, לצערנו בשעת צרה כל אדם מתעורר ומרגיש בחוש שהוא חייב את תשועת ה', ופעמים וזו כל מטרת החולי שמגיע לאדם. ולכן אנו מתפללים לרפואת החולה, כי פעמים וכל החולי של החולה הגיע למטרה זו, המחלה של החולה מעוררת לא רק אותו אלא גם את כל הסובבים אותו, החריגות מההנהגה הסדירה מעוררת את האדם ופעמים זו תפקידה של החריגה.

רעיון זה מיישב קושיא יותר עמוקה על מהותה של התפלה ועל הצורך בה, שאלה שמעורר המהר"ל (נתיבות עולם נתיב העבודה פרק ב) הוא שואל בנוסח כזה, 'אם ראוי האדם שיתן השם יתברך אליו הדבר שהוא מתפלל למה לא יתן אליו בלא תפלה, ואם אין ראוי אליו אם כן אף אם יתפלל ויבקש וכי בשביל תפלתו יתן אליו. ועוד הקשו כי למה צריך להתפלל בדבור והרי השם יתברך יודע מחשבות בני אדם ודי היה במחשבה', המהר"ל מיישב שאלה זו על פי מה שכתבתי עד כה, המטרה של התפלה זה הקשר עם בורא עולם, זה מחדיר באדם את המודעות שהוא חסר ללא הקשר והשייכות לבורא עולם. ולכן הבורא קבע כי פעמים והאדם יקבל את צרכיו דווקא כאשר הוא ישוחח על כך ויבקש מה' את בקשתו. לכן זה גם נעשה באופן של דיבור, הדיבור זו התנועה שעל ידה האדם מתקשר לסביבה, כשהוא צריך דבר מה הוא מתקשר עם הסביבה על ידי דיבור, הדיבור ניתן לאדם למטרת תקשורת, כך הוא מסוגל להשלים את עצמו על ידי שהוא משוחח עם בני אדם שונים ועל ידי אותה תקשורת הוא משלים את עצמו, כך בדיוק על ידי אותה פעולה הוא מתקשר גם עם עילת העילות עם בורא עולם, כשהוא מבקש את צרכיו. בכך נעשה האדם ליצור שמקיים קשר מתמיד עם בורא עולם.

שמעתי פעם על אדם שקנה מתנות רבות ומילא את הארון בביתו באותם מתנות, הוא פנה לאשתו ואמר לה כל פעם שתרצי קחי משם מתנה ממני… הוא נתן לה כרטיס אשראי ונתן לה רשות לקנות ככל העולה על רוחה. לכאורה חלום של כל אשה… אך תאר לעצמך איזה תקשורת יש בין בני זוג כאלו, הוא נותן לה את כל סיפוקה, אבל הוא לא שומע ממנה על צרכיה, היא לא זקוקה לו אף פעם. כך בדיוק נראה אדם שמקבל מאת הבורא ללא תפלה. אנחנו זכינו שאנחנו לא רק מקבלים את כל צרכינו אלא מקיימים שיח וקשר מתמיד, כאשר האדם נתלה בבורא עולם ומקבל ממנו את כל צרכיו.

כשכתוב בתורה על מעלתה של ארץ ישראל כנגד ארץ מצרים מצוין בה בדיוק את הנקודה הזו (דברים פרק יא פסוקים י – יב): כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה'. בארץ מצרים אין נוכחות אלוקית מורגשת הכל מגיע מן היאור יש מים בשפע. ארץ ישראל נותנת חיים שמרגישים בהם את הצורך לפנות אל אלוקים, מבינים שלא הכל מובן מאליו. צריך להתנהג כראוי ולבקש מאת הבורא בכדי לקבל גשמים.

דבר מעניין כותב המהר"ל בהמשך דבריו שם, הוא כותב שיש צדיקים מיוחדים שאינם צריכים לדבר ולהוציא בפיהם את בקשתם מה', אלו מקיימים קשר מתמיד עם הבורא לא רק דרך השיח שבתפלה, ולכן להם אין צורך בדיבור הם חיים בחוש את המציאות שהבורא מחדש בכל יום מעשה בראשית, הם מודעים באופן מלא לכך שהכל ממנו ואין בלתו. הקשר שלהם מתקיים בכל תהלוכות חייהם.

המבי"ט בספרו בית אלוקים (שער התפלה פרק ב) מיישב ביסוד זה עוד שאלה קשה וזה לשונו: 'שנראה דבר בלתי הגון ונאה לשאול שאלה אחת כמה פעמים, כי לפני מלך בשר ודם אם ישאלו ממנו דבר אחד פעמים או שלש, יחרה לו על השואל, כי אם היה רוצה המלך להשלים לו שאלתו בפעם הראשונה או השניה היה משלים חפצו, ואם כן ההפצר הוא דבר מותר ומזיק להשאלה, ואנחנו מתפללים לאל בכל יום ערב ובקר וצהרים תפלה אחת, י"ח ברכות שתקנו, וגם כי אין אנחנו נענים ברובם, אין אנו נמנעים מלאומרם בכל יום'. המבי"ט מיישב קושיא זו, שכיון שכל ענין התפלה לחדד את הצורך בבורא עולם, לחדד את הידיעה כי הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית וכל רגע הוא רגע מחייה את כל הבריאה, ולכן אנחנו פונים שוב ושוב ומדברים על אותם צרכים שוב ושוב להזכיר לנו שאותם צרכים הניתנים לנו בכל רגע אין זה מובן מאיליו, כל זה נעשה על פי התחדשות של נתינה בכל רגע נתון מאת הבורא יתברך.

נקוה שנזכה לחיים רוחניים חיים שבהם המציאות של הקשר עם הבורא יתברך יתממש על ידי מציאות של קשר מתמיד בעשייה רוחנית מתמדת. שכל גופינו ומגמתינו יהיו לנוכח פני ה', כך נזכה שיהיה לכולם אך טוב שיתרפאו כל החולים ושכל הבריאים יתמידו בבריאותם ויהיה אך טוב וחסד כל הימים.

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]