בס"ד

שואלת יקרה,

אני מכירה היטב את המצב שאת נמצאת בו רק מזווית שונה… ומבינה אותך כל כך. אכן לחיות תקופה ארוכה במצב של ציפייה לקראת השידוך המיוחל – יכול להיות מייסר ואולי מעייף ומייאש. יחד עם זאת, נראה במקרה שלך שאת יודעת מה את רוצה וזה חשוב מאוד. כתבת שאת מעוניינת להקים בית של תורה ומחפשת בחור ירא שמיים. אשרייך שאת מספיקה רגישה ואכפתית כלפי הצד השני, ומיד כשאת מבינה שהבחור שאת נפגשת עמו הוא לא מי שאת מחפשת את מסיימת את הקשר ומבקשת סליחה. אם נסתכל על הדברים מבחוץ אז עושה רושם שאת עושה את כל מה שבאחריותך ובשליטתך- ואת אפילו מודעת לניסיון שאת נמצאת בו ובכל זאת, את מרגישה שבורה נפשית וכמו שכתבת – את מתקשה להרים את עצמך ולהיאחז בתקווה. את רוצה לעשות תשובה ולא יודעת איך. מה קורה כאן?

האמת היא שכאשר קראתי את שאלתך, התעוררו אצלי הרבה שאלות תוך כדי הקריאה. במקום לשמור את השאלות שלי לעצמי אני אשתף אותך בהן ואני מקווה שגם את תישאלי את עצמך את השאלות האלה. בעזרת התשובות שתתני לעצמך תוכלי לעשות סדר פנימי ולמצוא כוחות בתוכך לקראת השידוך האמיתי שלך שהלוואי ויבוא במהרה בעזרת השם.

השאלה הראשונה שלי קשורה למשפט הבא – "אבל בגלל שלא הולך יצר הרע מתערב ואיכשהו הכרתי בחורים בדרך לא דרך". למה את מתכוונת כשאת אומרת שהכרת בחורים בדרך לא דרך? מה יש בדרך הזו שבגללה נכנס, לדברייך, היצר הרע? לפעמים הדרך שבה מכירים המשודכים מספרת עליהם הרבה. לפעמים הדרך שבה מתנהל השידוך מתארת את הבחירות שהם עשו עד כה בחיים. בלי לדעת עלייך הרבה, האם את שלמה עם "הדרך לא דרך" הזו? האם יש משהו בדרך הזו שמושך אלייך את הבחורים הלא מתאימים? האם יש דרך אחרת, נכונה יותר עבורך, שדרכה תוכלי לשמוע על הצעות אחרות ומתוכן תבחרי עם מי להיפגש? תחשבי על זה…

השאלה השנייה קשורה לעובדות שציינת – "התחלנו לדבר להיקשר ואז עם הזמן הבנתי שזה לא בשבילי ולא מתאים וחתכתי". כנראה שיש לך יכולת רגשית להיקשר בקלות אבל כשאת מפעילה את היכולת השכלית שלך את מבינה שזה לא מתאים, ואז את חותכת. את מתארת פה מהלך שלם שאפשר לנהל אותו אחרת לטובתך. אולי את יכולה להפעיל שיקול דעת כבר בשלבים הראשונים של המפגש עוד לפני שאת נקשרת? אני יודעת שזה נשמע קצת משונה, אבל אולי יש לך יכולת לווסת את "שריר הלב" כך שתאפשרי לעצמך להיות קשורה רגשית רק כשתהיי בטוחה בבחירה שלך? לב פתוח ורצון להתמסר הן מתנות גדולות שיש לך לתת אבל את צריכה לוודא היטב שמי שיקבל את המתנות שלך, יהיה ראוי להן. ועוד דבר נוסף, אם תתנהלי באופן הזה שהוא קצת יותר זהיר ושומר עלייך, יש סיכוי גדול שגם לא תצטרכי "לחתוך" את הקשר, אלא, תסיימי אותו ותסגרי אותו בכבוד וברגישות כלפי הצד השני. בדרך הזו גם סביר להניח שלא תרגישי אשמה על שאת "חותכת" את הקשר. ממילא, אם לא תרגישי אשמה, גם לא תצטרכי לבקש סליחה.

עכשיו אני מגיעה לחלק האחרון שבו כתבת במושגים של ניסיון מאת השם יתברך – מה שנכון. כל המציאות שלנו בעולם הזה היא ניסיון מאת השם יתברך דרכו אפשר לעלות ולהתנוסס, אבל יחד עם זאת, עוררת את תמיהתי כשפסקת לעצמך שאת צריכה לעשות תשובה ולתקן את דרכך ואת לא יודעת איך מתחילים… מיד שאלתי את עצמי – על מה בדיוק לעשות תשובה? האם פגעת במישהו במזיד? האם זה לא לגיטימי שתאמרי לבחור שנפגשת איתו כמה פגישות שהוא לא מתאים לך? מה לא בסדר בלסרב להתקדם עם השידוך? האם מסתתרת לה אי שם בתוך חדרי הלב שלך הרגשה שאולי את עושה מעשה אסור או לא ראוי? האם את מציירת לך איזשהו ציור אמוני פנימי שבו את נשפטת בחומרה ואולי נענשת בעיכוב הזיווג שלך ועל זה את רוצה לעשות תשובה? על מה ולמה? מי אנו שנבין וננתח את הנהגת השם יתברך כלפינו? אולי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מצטער יחד איתך על זמן ההמתנה שלך עד לחופה?

יקרה, אמנם את בת 23 ומן הסתם את כבר מחכה ומייחלת כמה שנים לפגוש את האיש שלך, אבל בכל קנה מידה את עדיין צעירה. החיים לפנייך! כיצד את רוצה לעבור את התקופה הזו? האם את רוצה להתבוסס ברגשות אשמה וייאוש או להרים את עצמך ולהתאזר בתקווה? עכשיו יש לך אפשרות לבחור. עכשיו את ממש יכולה להתקרב מחדש אל השם יתברך ולבחור בחיים. עכשיו את יכולה להסתכל על תקופת ההמתנה שנקבעה עבורך כעל מתנה יקרה. בתוך המתנה/ההמתנה חבויה דרך מיוחדת שאם תעברי אותה נכון, הדרך הזו תוליך אותך בשלה, מבוררת, מאמינה, בוטחת ומוכנה טוב יותר לקראת הרגע שבו תקימי את ביתך.

בעזרת השם יבוא יום ותוכלי לראות שההמתנה היתה משתלמת. מה תבחרי?

מייחלת בשבילך שתבחרי טוב,

שירה