לשואל היקר- שלום וברכה!

השאלה שלך היא שאלה חשובה ויסודית בהשקפה האנושית בכלל, וכיוונת לדעת גדולים בעצם זה שהעלת את הנושא.

חכמים רבים דברו על הנושא היסודי של חובת האדם בעולמו. אני ארצה להתמקד בשנים. 

נתחיל מהמוכר יותר- הרמח"ל. במסילת ישרים כותב, שמטרת העולם הזה להיטיב לאדם, שיתענג על ה'. בספר "דרך ה'" הוא כותב שזה כיון שה' רצה  להיטיב לבריות. אז לכאורה, כאן נכנסת שאלתך, מה פשר הרצון הזה של הקב"ה, הרי רצון מעיד על חסרון, ואם הקב"ה רוצה להיטיב, אז כנראה זה חסר לו, להיטיב, וממילא הוא אינו בעל שלימות. 

אז הרמח"ל בעצמו מזכיר את השאלה בספר "דעת תבונות" סימן נ"ח. שם, בעקבות השאלה, הוא מבהיר את כוונתו בשאר הספרים. הרמח"ל כותב שם הבנה מאוד יסודית בכל הנושא הזה שמדברים על תכלית הבריאה. 

ונמשיל משל. נניח שנכנסתי למפעל נטוש, ואני רואה שם מכונה ישנה מאוד, מאובקת. אני אתחיל לנסות להבין למה המכונה הזו משמשת. מה הכיוון שלה, ומה תכליתה. אני יכול, בכל מיני דרכים להצליח להבין למה המכונה משמשת. ואני גם יכול להניח, שזו הסיבה שאותו אדם שייצר את המכונה- ייצר אותה בסופו של דבר. זה תכלית הדבר.

אבל כאן מגיע השינוי בין אדם לקב"ה. הרמח"ל אומר שם, שכיון שהקב"ה מושלם (אגב זו לא אמונה שרירותית, היא נובעת מההגיון הפשוט שכל מה שנקרא אצלינו "מעלה" ודבר "טוב" הרי נברא מהקב"ה, וודאי שאינו חסר ממנו, כי אחרת איך יצא מעלה מחסר, ויש לזה עוד ראיות לוגיות) ודאי שלא היה חסר לו שום תכונה- לא להקרא "טוב" ולא להיות "מכובד" ולא להיות "שמח במעשיו". (ברמח"ל בספר "אגרות פתחי חכמה ודעת" (הודפס בתוך ספר "שערי רמח"ל) מביא עוד כמה תכליות לבריאה) הרמח"ל מגיע למסקנה שהיחס שלנו למטרת העולם מצידו של הקב"ה הוא כגזירה, ורצון חופשי, ולא שום השגת תכלית. בקיצור- חשק ורצון לא מוכרחים (הקב"ה לא יכול להיות מוכרח כי אז זה אומר שהוא חסר, וכפוף למשהו חיצוני ממנו). הרמח"ל מדגיש שם שכל הדיון שלנו על מטרה לעולם- הוא מתוך התבוננות בעולם עצמו- וכמו המשל שהבאנו- מה המכונה הזו עושה. וכיון שאנו רואים שיש בעולם חסד, "עולם חסד יבנה", אנו רואים שזה הכיוון של העולם. אנחנו מגדירים את הרצון של ה' הגדרה מהותית- מה הוא רצה. לא "למה" הוא רצה. 

הוא רצה להיטיב. למה? "גזרה חכמתו" אומר הרמח"ל בדרך ה'. מה המטרה בזה? כאן נכנסים דברי הרמב"ם במורה נבוכים, שעוסק בשאלה הזו בהרחבה- בחלק שלישי פרק י"ג. שם הוא אומר שלשאול על רצונותיו זה בעצם להבין את עצמותו. לנתח את המטרות של אלוקים. וזה מעבר להשגתינו. אנחנו רק יודעים לומר בבירור- שאין הבריאה "השגת מטרה" מבחינתו, אלא רצון חופשי. 

כאן אני רוצה להתיחס להגבלות המשונות האלו כביכול, של "עד כאן אפשר לשאול ומכאן לא". החכמים לא התכוונו שאסור לשאול, שיש איזה שהוא איסור דתי. העניין הוא אחר- אי אפשר לנסות להבין דבר שהוא לא בהשגתך. כמו עיוור מלידה שינסה להבין מה זה צבע. באותו אופן, האדם משיג דברים שנתונים לזמן ומרחב- גודל גובה, צבע צורה. ה' – אין מחשבה תופסת אותו כלל, כלשון הזוהר. אינו בכלי ההשגה האנושיים. (מי אמר? כל ההוכחות מדברות על אלוקים כזה, שהוא לא חומרי ולא מתחלק וכו', והוא לא מושג.) וממילא לנסות להבין איך נראה ה' זה כמו העיוור שמנסה להבין צבע וורוד בכלי שמיעה ומישוש. אנחנו רק יכולים לומר- "איני יודע יותר ממה שאני משיג". אנחנו אומרים שבעולם שלפנינו הנביאים, וגם אדם פשוט במקרה שלנו, רואה חסד, הטבה- בעולם הגשמי, ובנתינה הרוחנית של תורה וכו'. מכאן שהמכונה הזו ענינה להיטיב. לומר שזו מטרת בונה המכונה -איני יכול, מכיון שאני יודע עליו שהוא מושלם, ולא שייך לומר שיש לו חסרון. ולכן הוא פשוט רצה, רצון חופשי, לבנות מכונה של הטבה. לא כדי להיקרא טוב, ולא בשביל אף מטרה אחרת המושגת לנו, כי המטרות שלנו נובעות מחסרון. 

מה שאני בא להדגיש שאין כאן מערכת אמונות שמונחתת על האדם, אלא פשוט היקשים לוגיים, חשבון של כמה עובדות שברורות לנו- יש אלוקים, אינו חסר, והעולם ומהותו.

כדרך אגב, כיון שהוזכר הרמב"ם במורה, נציין שהוא לא סבר כדעת הרמח"ל שכל מטרת הבריאה היא לאדם, אלא שלמשל השמיים והגלגלים והכוכבים- נבראו לצורך עצמם, והם בריות יותר מרוממות מהאדם. הוא אחז שדברים רבים בבריאה נבראו לצורך עצמם, ולא למען האדם. 

מדובר בנושא שעומד ברומו של עולם, וצריך להרחיב בלימוד שלו יותר ממה שכתוב כאן, אבל מקווה שהדברים פתחו פתח מסוים לסוגיה ענפה זו. 

נתנאל 

[email protected]