מיוחדת שכמותך!
לפני הכל מוכרחה לומר לך שאת מדהימה ושהתרגשתי ונפעמתי מעוצמת האהבה והדאגה שהבעת כלפי הוריך.
הדאגה והפחד שלך כל כך מובנים, את רוצה להרוות את הוריך בנחת, לחוצה שיספיקו לראות אותך מקימה את ביתך ומגדלת ילדים.. שילוו אותך ברגעים המיוחדים של חייך, בקשה כל כך הגיונית, בריאה ובסיסית.
את מודאגת כי הגיל לא עוצר אף פעם, וכבת הצעירה בבית את בוודאי מסייעת להוריך בעניינים שונים שאולי גורמים לך לחשוב שיש סיבה לדאגה..
אני נזכרת שפעם קראתי סיפור על בחורה שהחליטה שאינה מעוניינת להתחתן כיוון שלא רצתה להשאיר את הוריה המזדקנים לבדם בלי עזרתה.. קשה לתאר את הצער של אותם הורים על הבחירה העצובה של בתם.
טבע העולם הוא שהורים מגדלים את ילדיהם, רוצים לראות אותם מצליחים ופורחים מהקן לחייהם ולביתם גם אם המשמעות של הדבר היא פרידה מסויימת מהחיים בדרך שהתרגלנו לחיות אותם.
ובמובן הזה אני בטוחה שהוריך בהחלט היו שמחים לראותך פורחת ומצליחה גם אם זה עלול להיות כרוך בצער כלשהו עבורם.
השאלה שלך היא חשובה, ולא בכדי ציינתי את הסיפור הנ"ל – כי אפשר לראות כאן שני קצוות של מחשבה מדהימה של שתי בנות שמוכנות להקריב למען ההורים שלהן משהו יקר מאד – את הרצון הטבעי להינשא, או במקרה שלך להישאר נערה, להנות ולהתפתח כפי שכל בנות גילך עושות בשנים הללו, להתפתח, ללמוד מקצוע, להכין את הרקע לקראת חיי נישואין בע"ה ולנצל את חיי הנערות בטרם תינשאי ותקבלי עליך מחויבויות של חיי נישואין, זוגיות, ניהול בית וגידול ילדים.
אם תשאלי אותי כאמא האם הייתי רוצה שבתי תקריב עבורי את מיטב שנות נערותה – הייתי עונה בשלילה בלי לחשוב פעמיים. ולא משנה באיזו דרך היא תבחר לעשות זאת.. עצם המחשבה והדאגה שלה אמנם היתה בהחלט יכולה לחמם את ליבי, אך אף הורה שפוי בעולם לא היה רוצה שילדו יקריב עבורו, להיפך, כהורים תמיד נשים את טובת ילדינו לנגד עינינו ונהיה מוכנים לשלם כל מחיר על מנת שילדינו יצליחו ויהיו מאושרים בחייהם. ולא להיפך.
להגיע לחיי נישואים מתוך עמדה של הקרבה ולעשות זאת למען ההורים ולא כיוון שהגעת לגיל, לבגרות, ליכולת לשאת את המורכבות של חיי נישואים ולחיות בזוגיות – הן במובנים הנפשיים והן במובנים הפיזיולוגיים של העניין היא עמדה גרועה מאד להתחיל איתה חיי נישואין ועלולה לעלות מחיר יקר.
זוג שמגיע לחיי נישואין מעמדה אחרת שאינה בחירה אישית עלול לחיות כל חייו בהחמצה, במחשבה שאולי אם היה מחכה עוד קצת היה יכול למצוא בן זוג טוב יותר או להבין שהתחתנת כי רצית רק לשמח את ההורים אבל האם תמשיכי להרגיש שההקרבה הזאת היתה משתלמת לאורך ימים ושנים?
האם את היית רוצה להינשא לבחור שבחר להינשא בגלל סיבות חיצוניות ולא בגלל שמצא אתכם מתאימים לחיות יחד ובעלי שאיפות דומות?
המתנה של שנה שנתיים תביא אותך לחיי הנישואים מעמדה שונה לגמרי ועם בחירה מושכלת יותר של בן הזוג העתידי בע"ה כיוון שהיא תרחיב לך את כמות המועמדים הראויים לשידוך ועיניים בוגרות יותר.
גיל הנישואים המינימלי הינו 18 שנים, ומחקרים מצאו אחוז גדול של גירושין בקרב צעירים שנישאו מתחת לגיל 18. אבל אם נניח את הנתונים היבשים בצד אני סבורה שאילו היית שואלת את הוריך האם הם מעוניינים שתעזבי את הסמינר כעת לטובת נישואים אני מניחה שהם היו עונים שכדאי לחכות עוד קצת. והרי וודאי הוא שהוריך רוצים בטובתך השלמה לא פחות ממה שאת רוצה בטובתם.
נסי לשתף אותם בעדינות או אפילו בדרך הומור כדי שתביני לאן הרוח נושבת מכיוונם, דעי שלהיות הורה שילדו צריך לגונן עליו ולחשוש מפני שלא יוכל לשאת אותו ואת פחדיו זו עמדה מכאיבה מאד להורים בריאים בנפשם. אינני יודעת מה בחיים לימד אותך שהוריך אינם עמידים מספיק כדי לשאת את הלבטים שלך? תני להם הזדמנות לתת לך מהידע והניסיון של חייהם, מהרצונות שלהם, הם בוודאי חכמים ומנוסים הרבה יותר מכל הורה שעוד לא הגיע למחצית מגילם. כדאי לך להקשיב למה שיש להם לומר. ולא רק בעניין הזה.
כפי שציינת במכתבך – הכל ברצון השם, אנו רק עושים השתדלות לעשות את רצונו בצורה הטובה ביותר, והמכתב שלך הוא השתדלות לברר את הנכון ביותר עבורך.
אני מעריכה אותך כל כך שפנית אלינו, ועצם העובדה שאת מתייעצת כבר מעידה בפני עצמה על בגרות והבנה שהעולם הוא מורכב ושלא תמיד נקודת המבט האישית מכילה את כל המורכבות הזאת.
עלי והצליחי מאד!
מורן.
דלג לתוכן
