אשה יקרה וגיבורה,

אני מתארת אותך, מה בסך הכל את מבקשת? חיים נעימים, שיאירו לך כפי שאת מאירה לאחרים. אך תחת זאת את מוצאת את עצמך מכילה את הצפרדעים שקפצו לאורך הדרך, ונושאת בעול הסבל לבד. מחזיקה ובולעת – עד קצה גבול היכולת. כעת, הלב שהכיל והכיל מאיים להתפקע.

ובנקודה הזו, החוזק שלך מתבטא בכך שפנית לעזרה. קבלי חיבוק ממני על כך! ברכתי לך, שאת הפתח שיצרת ירחיב בורא העולם, ותזכי לנחת ושלווה בחייך.

אמנם מדובר בתשובה קצרה ומידע מוגבל. אך אשתדל לפחות להאיר את קצה הדרך המובילה למקום שבו את חפצה.

את מתארת מצב של מצבי רוח תנודתיים. ישנם זמנים של מצב רוח חיובי הכולל שותפות, הערכה ואהבה. לעומת זאת ישנם זמנים של מצב רוח שלילי וניכור, הגורם לך לתחושת בדידות ומועקה. זה לא מצב תקין מכיון שאת ראויה לחיים שמחים כפי שרוצה הבורא.

להתחלה, בואי נספור את המתנות המסתתרות בשאלתך. תוך כדי קריאת הרשימה, תנשמי עמוק ואפשרי להודיה לחלחל פנימה. שום דבר אינו מובן מאליו:

את נשואה, ויש לכם זכרונות של זמנים טובים, ויש נכדים, והם באים, ואת מארחת. יש לך יכולת הכלה מדהימה, ואת מודעת למצב הדרוש תיקון.

וזה מלבד המקרר, ומכונת הכביסה, והגג לראשך…

זוהי נקודת הפתיחה.

באופן טבעי, תמיד ה"אין" נראה גדול ומאיים יותר, אך למעשה אם נשים לב לכל ה"יש", נראה שמידת הטוב תמיד מרובה.

וממקום של הכרה בטוב, את תוכלי בע"ה להרבות עוד את הטוב בחייך.

את צודקת בכך שהיה טוב אילו בעלך היה מעונין לעזור לעצמו, מכיון שברור שהוא לא חש נעימות מהמצב. אבל לאף אחד אין שליטה על האחר. וזו הנקודה הקריטית: האם את, אשה אמיצה ויקרה, מוכנה להשאר בתוך המעגל המשורטט כביכול סביבך, כמעשה חוני המעגל, אשר בגבולותיו נמצאים כל הפעולות שבכוחך לעשות? האם את מסכימה לוותר על מה שאינך יכולה לשלוט, לטובת מה שאת כן יכולה לפעול?

אם תשובתך חיובית, את מוזמנת להמשיך ולקרוא. כמובן שאת תקחי ותישמי רק מה שמתאים לך, ואולי תחשבי על כיוונים משלך. אך העמדה הראשונית היא: "מה אני יכולה לעשות?" הדגש על "אני – ולא אחרים" "יכולה – ולא מעבר לגבולות היכולת"

כיוונים אפשריים הם:

– הפנימי שאת לא אשמה, ואין עליך אחריות לשנות את מצב רוחו. התפקיד שלך הוא לשמור על מצב הרוח שלך, וזהו. באופן כזה את תשמרי על בריאות הנפש שלך, ובעלך יוכל לבחור להצטרף אלייך.

– שחררי ציפיות. כשבעלך במצב רוח טוב, תהני כמו מהפתעה של גלידה ביום חם. וכשאינו- נסי לשחרר את הקול שאומר: "אבל זה לא בסדר!". זה הוא כרגע, וזהו.

– יתכן וישנו אפקט של "קפיץ": את לחוצה שהוא אינו מדבר, מדרבנת אותו, וכתגובה – הוא מתכנס אפילו יותר. נסי להתעלם לגמרי ולא לנסות לפתוח בשיחה כאשר הוא במצב רוח ירוד. ככל שאת תעסקי בשלך, יהיה לך יותר קל לשאת את הריחוק ויקל עלייך להשאר במקום חיובי.

– את הצורך בשיח, שיתוף והפגת הבדידות אל תנסי או תצפי להשיג דרכו. אם הוא אינו פרטנר כרגע, הוא אינו מסוגל להתרם מנוכחותך. חפשי אפיקים נוספים כגון חברות, חוגים, תכנית לימוד קבועה עם חברותא, או פרוייקט אחר שליבך חפץ. לא, זה לא במקום בעל, אבל הצורך הנפשי של שיתוף והשענות אינו תמיד מגיע דרכו, ולכן עלייך מוטלת המשימה למלא את צרכי נפשך ממה שאפשרי וקיים.

– עד כמה שזה עלול להשמע אבסורד משום שמצבי הרוח שלו הם הבעיה, תוכלי לקבל כלים וכוחות להתמודדות בעזרת טיפול לעצמך. אשמח לסייע לך למצוא מענה באם תרצי ותפני.

– כל הנ"ל מדובר כאשר בעלך אינו מזלזל בך, אלא מכונס בתוך עצמו. באם מדובר בהערות פוגעות בכל אופן שהוא, אזי יש להתיחס אחרת. לא קיבלתי את הרושם לכך, ולכן לא אפרט בכיוון.

אלו נקודות למחשבה, מליבי אלייך.

אשרייך שאת שואפת ולא מוותרת, יודעת שאפשר אחרת.

כולי תקווה ותפילה שנפשך תמצא מרגוע,

ושתמצאי חיבור משמעותי ומשמח עם מי שאת וכל מה שיש בך לתת.

איתך,

שפרה

[email protected]