שלום יקירה,

אני ממש כואבת את תחושת הדחיה שאת מסתובבת איתה ויודעת כמה זה קשה ובהחלט יכול להשפיע על בטחון העצמי שלך, בפרט אם את מאמינה שתשובה שלילית בהכרח משקפת שמצאו בך משהו רע כהגדרתך.

אני בטוחה ששמעת לא מעט ניחומים ועצות מהסביבה, "שעדיין לא הגיע העת שלך, שכל סירוב מקדם להצעה האמתית, שצריך להתפשר, לא להתפשר, להסכים אחרי פגישה ראשונה, לתת הזדמנות, לחשוב פתוח, להיות את" ועוד רבים וטובים..

ושתינו יודעות, שהעצות הללו, עם כל כוונה הטובה של המייעצים למיניהם, לא ממש משיבות נפש, נכון?

אבל אני מבקשת לשים לב דווקא למשהו שכתבת בפנייתך, בו את מציינת שתמיד היית חייבת שכולם יאהבו אותך ואם מישהו לֹא אוהב אותך, היית מרגישה מאוד רע עם עצמך.

האמנם?

זה מה שאת?

שיקוף של תגובות הסביבה?

אני מבקשת לצטט סוציולוג בשם קולי שפרסם מחקר בתחילת המאה ה19 למיניינם " אדם אינו מה שהוא חושב שהוא. הוא גם אינו מה שאחרים חושבים שהוא. האדם הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא"

משמע, איך שאנו מפרשים את התנהגות הסביבה, אנו תופסים ופועלים בהקדם.

ועכשיו, זה הזמן לחשוב, מה אני חושבת באמת?

איך אני תופסת את עצמי?

למה רק אם הסביבה מרוצה ממני יש לי משמעות?

למה רק אם אוהבים אותי, יש לי זכות להאמין בעצמי וביכולותי?

מה הסביבה חושבת על אשה יפה? האם יפה בעיני אחד בהכרח אומר יפה בעיני השני?

האם מי שחושב שמישהי שווה אומר שהשני חייב להסכים איתו?

מה המטרה בעצם?

מה את מחפשת?

למה את כל הזמן מוכנה להתפשר?

האם שאת מתפשרת, זה בגלל שאת רוצה להרגיש פעם אחת שגם אם המישהו הזה לא מתאים לך, תוכלי סוף סוף להמשיך הלאה ולסמן שהמטרה הושגה?

איפה את בתוך כל עולם הציפיות שלך?

כל השאלות הללו ועוד נוספות שעולות לי בראש כרגע, הן רק צוהר עדין ללמידה שלך את עצמך.

את צריכה לפרגן לעצמך כרגע זמן לחשוב, לעצב ולגבש את הוויתך כפי שאת באמת.

ראויה לאהבה כי כך ברא אותך השם,

תוכלי להאמין שמגיעה לך אהבה, רק אם תוכלי לאהוב את עצמך בעצם.

נכון, אני לגמריי לא שוללת את האכזבה המצטברת כהררי כאב על הלב, והמשקל הכבד שזה מוסיף על כל צעד וצעד בעולם השידוכים ובכלל,

לכן, רק אחרי שתצליחי לנקות רעשי רקע מתגובות הסביבה, שתלמדי את החזקות שלך, שתאהבי גם את החסרונות שלך, כפי שיש לכל אדם עלי אדמות, תוכלי להיות מסוגלת לצעוד בראש מורם לעולם החיצוני שלך, מבלי שכל תגובה, קשה ככל שתהיה , לא תרסק את הערך העצמי שלך מטה בעקביות.

שימי לב, בין המילים בפנייתך זועק שאת רוב המשודכים הפוטנציאלים רצית להדוף מחוסר התאמה, אבל החלטת להתפשר, והם כנראה, החליטו שלא וסביר להניח שהם יודעים מה נכון להם.

זה לא אומר עלייך דבר.

בבקשה, אל תתייחסי לתגובות הסביבה כאורים ותומים, נכון, תעצרי לחשוב, איך התנהגתי? מה שיקפתי? מה עשיתי נכון וטוב בפגישה לדעתי ומה לא, מה יכולתי לשפר ומה לא הייתי מוכנה לשנות בשום אופן.

תעשי בדיקה ובחינה לפני ולאחר כל פגישה.

וזה על מנת להיבנות ממנה לעתיד לבוא, לא על מנת לקרוס חלילה.

ואם את מרגישה, שאת מתקשה לעשות את התהליך לבד, ואני בהחלט יכולה להבין את הקושי, מדובר בתהליך כואב ולא פשוט, זה מצריך להכיר את דפוסי החשיבה וההתנהגות שלי, על מה הם יושבים ועל פי איזה מחשבות אוטומטיות אני פועלת, ומשם להתחיל לחולל שינוי.

בתפיסתי, בעצמי.

ואנו יודעים כי " אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים" (ברכות ה' ב'),

לכן, מומלץ למצא אשת מקצוע מתאימה ומקצועית שתוכל ללוות אותך בתהליך הזה ולצעוד איתך יד ביד לחופה שלך עם עצמך תחילה ובהמשך בע"ה יתברך עם בחיר ליבך.

בהצלחה ובאהבה רבה,

שירה ח.