דלג לתוכן
אני כבר כמה שנים בשידוכים, ויצא לי כמה פעמים להפתח ממש, בתקווה שהנה הפעם מצאתי את שאהבה נפשי.
אך לא.
פעם אחת מצידי ועכשיו מצידו. אני ממש הרגשתי שזה זה!
אולי כבר לא אוכל לעולם לסמוך על הרגשות שלי? (האינטואיציה)
ובכלל מתי אמצא שידוך? אני כבר מתייאשת מלהפגש ולהפתח. אולי אני לא עושה משהו כמו שצריך. ואולי פשוט עדין לא מצאתי . איך אדע?
שלום לך יקרה.
קראתי בעיון את שאלתך. אחלק אותה, ברשותך, לשני נושאים: אכזבה מהאינטואיציה שלך, והיאוש מהשידוך שמתמהמה.
כשאנחנו מדברים על שידוכים, הרגשות שלנו משחקים תפקיד חשוב, בפרט לאחר ציפיה ארוכה, ותקווה שהפעם זה בטוח המיועד לי. הרבה פעמים המקום הרגשי מצליח לבלבל לנו את האינטואיציה ולשכנע אותנו שהרגשות שלנו כנים ואמיתיים, ואין לנו ספק שהצד השני שותף לכך.
ההרגשה הזו טומנת בתוכה מוקש. פתיחות ולהיטות בשלב מוקדם עלול להלחיץ את הצד השני ולהרתיע אותו.
איך תרגישי אם את נכנסת לחנות לברר אם הם מחזיקים מוצר מסוים, ובתגובה המוכר הנלהב קופץ ממקומו, מסביר שיש להם דבר דומה, פותח את האריזה כדי להדגים את היכולות של המוצר, ומציע כבר לארוז אותו למתנה? באופן טבעי תעדיפי לקחת צעד אחד אחורה. לא לזה התכוונת, כשנכנסת לחנות. רק רצית לברר טכנית על מחיר המוצר. ה'עליהום' הזה גדול עלייך, מלחיץ ומרתיע אותך…
מצד שני, להיות עצורה ומסוגרת לא מועיל ולא תורם לאף אחד. בדר"כ גבר אוהב אשה זורמת ונינוחה. אשה שיודעת להחליק עניינים ולהיות בראש שלו.
איפה הגבול? כאן בדיוק התפקיד של האינטואיציה שלך, כל עוד את מערבת באופן אקטיבי גם את השכל.
פתיחות אין הכוונה שיתוף ברגשות הקשים והכואבים שלך, בתסכולים שהרגשת במצבים מסוימים, ובשיתוף חלקי העבר שלא מעמידים אותך תמיד באור מחמיא. פתיחות הכוונה להביא את עצמך האמיתי ב'כאן ועכשיו'.
הוא מביא סיטואציה מסוימת. אינך חייבת להסכים עם דעותיו/ קביעתו/ הרגשתו. זה המקום של הפתיחות שלך – לומר בנעימות (לא בדרישה, לא בתוקפנות. בנשיות) את התחושה שהסיטואציה מעלה בך, את החוויה האישית שלך מול זה. הבחור שואל לדעתך – אמרי אותה בכנות. אל תנסי לזייף רגשות, להגיב באופן שימצא חן בעיניו. תביאי את המקום האמיתי שלך. זו הפתיחות הרצויה.
בשלב מתקדם של פגישות, כששניכם מרגישים בטוח יותר, ומערכת ההכרות זורמת וחמה יותר, אפשר להניח סיטואציה/ אנקדוטה מסוימת, ולשאול אותו איך הוא היה מגיב/ מרגיש במצב שכזה. באופן כזה את שומעת את התנהלותו, את הצורה בה הוא רואה את הדברים, ועדיין לא חושפת את עצמך במקומות הרגישים והפגיעים.
ותמיד צריך לזכור שפגישה עדיין לא אומר אירוסין. פגישה זו בדיקה, ניסיון התאמה. את מגיעה לבדוק, ובאותה מידה – גם הצד השני. כשמגיעים מוכנים לפגישה, בידיעה ש-50% זה מתקדם, ו-50% להיפך – נערכים בהתאם. פחות נחשפים, ופחות מתאכזבים.
נקודה נוספת שחשוב להעלות: יש הרבה זוגות מאושרים, שהפגישות לא הלכו הכי חלק. לקח להם זמן לזרום ביחד, הם רצו כמה פעמים להוריד את השידוך, פעם מצדו ופעם מצידה, היה נראה להם שלא זה מה שהם חיפשו. ולמרות זאת – הם נתנו צ'אנס נוסף בדרך אל האושר, ומודים למי שלא ריפה את ידיהם. כך שאין ספק שזה תהליך שאורך זמן, ולפעמים האינטואיציות גם מטעות. זו הסיבה שחשוב כל כך לתת מקום גם לשכל. לשמוע אותו, ולבדוק כל מקרה לגופו.
כמה שנים זה פרק זמן, בהחלט. ועדיין חבל להתייאש לאחריו. בע"ה יגיע השידוך שלך, בקרוב ובמהירות, בע"ה. מישהו שתרגישי שטוב לך איתו ולו טוב איתך. מישהו שתהיו מאושרים יחד.
הצלחות רבות ובשמחות,
תמי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
