שלום לך נערה יקרה ומעמיקה

וואוו, איזו שאלה מעוררת מחשבה… קראתי אותה מספר לא קטן של פעמים ובכל פעם אני מוצאת שורה שמראה על עבודה שאת עושה עם עצמך, ועל כך שהשאלה שלך לא נכתבה בחלל שטחי וריק. כיף לך!

כמו כולנו את מבקשת רק קצת שמחה, או כמו ששר שולי רנד "אביסאלע אושר". ואת תוהה היכן היא השמחה הזו ומדוע היא חומקת ממך. ומה שיותר כואב: לא לכבודך ולא לכבוד בית אבא את מבקשת את השמחה. את רוצה להרגיש אהובה וקשורה אל השם, את מעוניינת במתנת האושר הזו שתישלח אלייך מידו הרחבה, ואת כואבת כשהיא לא מגיעה.

לא לחינם כתבתי לך שהשאלה שלך מעידה על עבודה פנימית, מההתרשמות שלי כבר כבשת הרבה יעדים המובילים אל מטרתך הסופית, ואת ממש בדרך הנכונה. התפיסה שמושרשת בך עמוק היא תפיסה של אמונה שבורא העולם הוא מקור האושר והוא יכול לספק את צרכייך גם בתחום זה. זה צעד חשוב, וצריכים להמשיך בדרך…

אבל לפני הכול, אני מבקשת ממך לא להילחץ מכך שבכלל יש דרך. אני רוצה להציע לך להתבונן פנימה ולזהות בעצמך את החלק שחרד מכך ש'כלום לא זז' ו'אני כועסת ולא שמחה' ולקבל אותו, לקבל אותך. זה בסדר גמור שתהיה לנו עבודה בעולם, בשביל זה אנחנו כאן, בעצם. בעל 'חובת התלמידים' כותב שהדרך לבדוק אם הרצון של אדם הוא אמיתי ולא סתם משאלה בעלמא, היא לזהות מה קורה איתו אחרי פרק זמן: האם הוא נשאר אותו הרצון, או גדל ומסתעף, שזה אומר שהאדם באמת משתוקק למילוי רצון זה ופועל בכיוון. את כותבת שכל שנה את עולה בדרגת הרצונות הרוחניים. את כן מתקדמת! את מקבלת סיעתא דשמיא ופועלת, אבל את רוצה המון ומרגישה מכשולים, וזה בסדר.

קצת אבני דרך:

בורא העולם כבר פיזר עלייך את אבקת האושר. הוא נטע אותך בעולם מלא כל טוב. מנוף חצר מוזנחת שהצמיחה עשב רענן ועד לכיסא מחשב נוח, מזן חדש של מנגו מצוין ועד לריח מדהים של חומר לשטיפת רצפות… האם ייתכן שכדאי לך לפנות יותר מקום להתחברות בחושייך אל מתנות אלו, ולחוש בהן את יד ה'? אלו הם לא תחומים ששייכים לגשמיות! זוהי רוחניות וזוהי אחת הדרכים בהם מתענג האדם על השם ונהנה מזיו שכינתו! את מוצאת בעצמך חיבור לרעיון בו תפני זמן לעצמך ותתבונני/תאזיני/תריחי/ תמששי/ טובות קטנות סביבך?

עוד צורה בה משפיע הקב"ה שמחה על ברואיו היא באמצעות הענקת האפשרות להתבוננות בערך המעשים ובמטרתם. כל פעולה שיהודי עושה, מניקיון הבית ועד לנשימה, היא בעלת ערך עצום ויש לה מטרה ותכלית. גם כאן, הדרך להרגיש את מתנת השמחה הזו היא בפינוי זמן ומשאבי נפש להתבוננות בחשיבות הפעולות שאת עושה. מתאים לך לנסות לנכס לעצמך שמחה באופן הזה?

את יודעת, כשתסגלי לעצמך דרך של התחברות לטוב וממילא הודיה עליו, לא תצטרכי לבדוק "למה אני לא שמחה", שזה, מטבע הדברים, יוצר לחץ שמרחיק את השמחה. את תבואי מכיוון עשיית הטוב, מההנחה שהחיים אותם בחר בוראך עבורך הם מתת של אהבה ונכונים ומדויקים עבורך, ואת מחפשת איפה בהם את יכולה להרגיש קרבה והתענגות.

זה לא אומר שלא יהיה עצב. את עוברת ניסיונות, ואולי גם האופי שלך הוא פחות עליז ונוטה יותר לעצבות. גם את זה אפשר לקבל בתודה. יש לך עיסקת חבילה שנתפרה באהבה וכוללת דברים פחות אהובים עלייך, זה בסדר, את בסדר. אהובה ויקרה ומתקדמת בדיוק כך כרצון ה'.

אפשר לשתף אותך במשהו אישי? את מרבית התשובה כתבתי מיד כשקיבלתי את שאלתך, ואז הגיעו ימי החנוכה העמוסים ונאלצתי לקחת פסק זמן. נסיבות החיים גרמו לי לחוש תסכול ועצב, דווקא בימים מאירים אלו. השאלה שלך הדהדה בתוכי. הזדהיתי איתך מאוד. חשבתי מה מתוך מה שכתבתי עבורך רלוונטי עבורי. וגיליתי, שהעצות עזרו לי טיפין טיפין, באופן כמעט לא מורגש. אבל –ידעתי שהן תהיינה רלוונטיות מחר, אם לא היום. בינתיים הרשיתי לעצמי לקבל את העצב הזה, ולדעת שהוא מדויק עבורי, וגם אם שום דבר לא זז – אני צועדת במסלול טוב, חלק ממנו כולל עצב עם ידיעה שאיפשהו יש עצות ליישום… וחלק ממנו מאיר יותר ומאפשר יישום…

כל דבר שאת עושה בשביל שיפור מצב הרוח שלך הוא גדול, וכל פתח אותו את פותחת כדי לקבל את עצמך הוא צעד של אמונה.

איחוליי החמים לקרבת ה'. אם תרצי להמשיך לדון עקרונית בעניין או סתם לשפר באופן נקודתי את מצב הרוח – אשמח תמיד להתכתב איתך.

בלימי

[email protected]