שלום לך

תודה על הפנייה.

את מציגה דילמה לא קלה בכלל. את שומרת תורה ומצוות, מקפידה על הלכות ומתפללת. ובעלך, ההיפך, מחלל שבת, לא מניח תפילין, ואפילו לדבר על דת הוא לא מוכן.

ובאמצע, הילדים, והבית. רואים ומרגישים את הפער ביניכם וחיים עם זה.

אם אני מבין נכון, מה שמפריע לך בעיקר הוא העובדה שבעלך אינו מוכן להשתנות בכלום. לא מוכן לשמוע, וכל שכן לעשות שינוי. ואת מחפשת את הדרך לגרום לו לזוז מעקשנותו ולהסכים לעשות צעד לקראתך. כלומר מבחינתך, אם הוא יסכים לפחות לעשות את הבסיס- זה יניח את דעתך.

מהשאלה מובן שאת מנסה כבר שנים בכל מיני דרכים לגרום לו להשתנות וזה לא כל כך מצליח. בין אם זאת השתדלות גשמית, ובין אם רוחנית.

אני רוצה לציין שהעובדה שאתם עדיין יחד היא מרשימה מאד. אחרי הכל, פערים כאלה הם קשים מאד לגישור, וברור שהרבה זוגות אינם עומדים בזה ומחליטים להיפרד. אתם ביחד כבר 22 שנה! זה באמת מיוחד!

בוא נראה יחד מה ניתן לעשות כדי שלא רק תחיו יחד אלא שגם הזוגיות תהיה לשביעות רצונכם ותהיו יותר קרובים בדעתכם.

אין ספק שמלשמוע את הצד שלך בסיפור אני מתקשה להבין את הצד שלו, ולא ברור למה הוא כל כך מתעקש. אבל ברור שכדי לדבר עליו אני חייב לשמוע גם אותו ולהבין מה יש לו בלב, ומה יש לו לומר.

נכון לעכשיו, את זו ששואלת, ולכן נדבר עלייך. מה את יכולה לעשות כדי לשפר את המצב? האם יש משהו שהוא בידיים שלך שיכול לגרום לשינוי במצב ולשיפור?

מהתיאור שלך אני מבין שחוץ מלהתפלל , את גם מנסה לשכנע אותו וגם נכנסת עימו בויכוחים.

האם את מרגישה שאת מצליחה להגיע אליו עם טיעונים שכליים? האם את מרגישה שאת מצליחה לשכנע אותו? אם תשובתך היא חיובית, אם כן, נראה שניתן לדבר על ליבו ולשכנע אותו באמיתיות של הדרך שלך.

אם תשובתך היא שלילית, כנראה שישנה סיבה רגשית לכך שהוא לא משתכנע וגם לא מוכן לשמוע.

חשוב שתזכרי: למרות שאת עושה מתןך אכפתיות ואהבה, וכוונתך היא לטובה, עדיין לא מוכרח להיות שהוא יגיב לזה באופן חיובי.

ייתכן שהויכוחים והשכנועים רק מרחיקים אותו. אולי את יכולה לחפש דרך אחרת להעביר לו את המסר שאכפת לך ממנו ומטובתו האישית, בלי להכנס לוויכוח.

הרי אתם יחד כבר המון זמן, ויש לכם היסטוריה ארוכה ומורכבת. ברור שאי אפשר להבין קשר של נישואין לעומק מתוך שאלה אחת במייל. אבל דבר אחד ברור. והוא – שאכפת לך ממנו. אולי תעבירי לו את המסר הזה נטו בלי לדבר על יהדות ואמונה. רק שירגיש שאת פועלת מתוך אכפתיות כלפיו וחושבת עליו ואיך הוא מרגיש.

אני לא אומר שזה מתכון בטוח אבל אין ספק שזה יוריד מההתנגדות שלו. אם רק תעשי מעשים שאומרים "אכפת לי ממך" ולא תשפטי אותו בכלל, ייתכן מאד שהוא מעצמו כבר יביע עניין וירצה להתקרב.

מצד שני, יכול להיות שיש לו עניינים אישיים שעוצרים אותו מלרצות לשמוע בכלל. במצב כזה את צריכה לדעת שהיהדות שלו ושמירת המצוות שלו היא לא האחריות שלך. זה בינו ובין הקב"ה. את יכולה לסייע מהצד על ידי מתן תמיכה ואהבה ללא ביקורת, והשאר זה באחריותו ובינו לבין הקב"ה.

את לא חייבת להחזיר אותו בתשובה, זה לא בידיים שלך. יש לו זכות בחירה, ואת לא נושאת באחריות. הקב"ה רוצה ממך שתהיי גורם מקרב וטוב, ורק תתני תמיכה וחמימות. אם לא תלחצי בעניין הזה את עושה את רצון השם בשלמות! תבהירי לבעלך שאת חושבת על טובתו, ותמשיכי להתפלל. השאר זה הבחירה שלו, ובידיים של השם יתברך.

נקודה נוספת וחשובה היא האוירה בבית. לפעמים יש לנו דחף לרצות ולשפר את התנהגותו של בן או בת הזוג בשביל טובת הילדים. ובסיפור שלך זה מאד מובן, הרי חשוב מאד שבבית יהיה אבא שלפחות עושה מינימום מבחינת שמירת מצוות. והחינוך של הילדים זה באחריות שני ההורים, ולמה שהוא יקלקל ויעשה נזק?

הכל נכון, ומבחינת צדק אין ספק שזה צודק. רק שבעניני גידול ילדים ואוירת שלום בבית, זה לא טוב להיצמד רק לצדק. יש כאן בעיקר את העניין של "חכמת נשים בנתה ביתה". על ידי חכמה שלך את יכולה לבנות את הבית שאת חולמת ורוצה.

הכי חשוב זה שתהיה ביניכם אוירה טובה של כבוד ואהבה. ושלא יהיו בבית מתח ומריבה,  כי כשיש ויכוח ומתח, זה הכי גרוע לחינוך של הילדים, ואז מה הרווח?. יותר טוב לנהוג בחכמה, לכבד ולאהוב, ולתת מקום לשני, ואז יש בית שמתאים להכניס בו את השכינה!

הקב"ה רוצה להיכנס לבית של שלום, לא לבית של שמירת מצוות עם מריבות. אם יש שמירת מצוות ואין אהבה ואחווה שלום ורעות, וכבוד הדדי, הקב"ה לא ייכנס לבית. אז הדרך להביא אותו לבית זה לא לשכנע את בן הזוג, אלא לכבד אותו ולעשות בבית אוירה טובה, ואז ממילא השכינה תשרה בבית, על כולם!

אני מברך אותך שתמצאי את הדרך להיות לעזר כנגדו, ולהביא אור ושמחה בבית שלכם. ושבבוא הזמן גם בעלך ימצא את הדרך להתקרב להשם בדרך שלו.

בהצלחה

יוסף

[email protected]

את יכולה לפנות שוב, אם תרצי, אשמח לעזור כפי יכולתי.