תשובה

שלום יקירה,

אני ממש כואבת איתך את החוויה שלך, את תחושת הבדידות, התסכול ובעיקר החשש המצמית מהעתיד, הלא ברור ושכרגע, בעינייך,נראה אפלולי ולא מואר.

אתחיל דווקא עם הסוף, ואי"ה אזכה לענות על כל שאלותייך,

לשאלתך, אם יש דרך והאם אפשר לבנות את הזוגיות מההתחלה ,התשובה היא שעניין תלוי בכם, ואם פנית לעזרה, בצעד אמיץ ולא מובן מאליו, כנראה שבמה שתלוי בך, לפחות באופן הגלוי שבו, את מעוניינת בשינוי.

ולכן, כל עוד הנר דולק, תמיד אפשר לתקן.

על פניו, שלב בסיסי לטובת העניין הוא, להרגיש את החסר, לזהות אותו ולרצות לפעול למילוי שלו.

קל להגיד…קשה ליישם. אני יודעת יקירה, ולכן אנסה טיפה להאיר את הקושי על המורכבות שלו ואנסה לכוון ממעוף הציפור.

חשוב לי לציין, כחסידה של הכוונה צמודה של זוגות בתחילת הדרך, וזה דווקא בגלל הידיעה הכל כך מוצקה אך אם זאת, אינה ידועה לכולם על הוייתה, זה שהשנה הראשונה היא הקשה מכולן.

ואני מבינה שכביכול מתבקש עכשיו הכוונה על מה שרצוי להיות בזוגיות ועל איך בונים זוגיות נכונה, כי זאת חכמת הלכתחילה.

אבל בדיעבד, כמו עכשיו, נדרשת חוכמה אחרת, שונה, מכירה יותר, בוחנת יותר ומודעת הרבה יותר.

אתם נשואים 7 חודשים, אך אם כי טרם הספקתם לטעום הכירות מעמיקה, כנה ויציבה של זוגות ותיקים, ואתם כבר מעט יותר מכירים אחד את ההרגלים של השני, אתם עדיין בשנה הראשונה, ובה הרבה יותר מחודדים ורגישים לחוויות שלכם עצמכם, ובהכרח, במורכבות לגבי חוויות האחר, מאחר וייתכן שהריכוז העצמי בזמן זה, מטשטש טיפה (או טיפה יותר מטיפה) את חווית האחר, ולכן הריקוד הזוגי כבר נוצר והוא יחודי לך ולו, והצורך כרגע לעזרה, הוא מיפוי הריקוד ודיוק התנועה.

בפנייתך, אני מרגישה שאת מתארת חסר של תקשורת, שיתוף, ואף מרגישה לא רצויה ולא נאהבת,

חוסרים אלו, כואבים, מכאיבים וכנראה, ימשיכו להכאיב עד שלא יבואו לידי מילוי וסיפוק.

אז מה עושים?

מתחילים בלנסות להבין מה קורה, ומה אפשר לעשות אולי אחרת.

אז קודם אפתח בהסבר ממש ממש קצרצר, ומהותי, שהאחריות והכישלון שלכם במערכת קיים באופן שווה על כל אחד מכם. זאת אומרת, שגם לך וגם לבעלך יש חלק שווה וזהה בפגיעה בזוגיות שלכם.

הקושי האמיתי בהתמודדות הזאת, הוא להבין מה החלק של כל אחד מכם, שמאפשר לבן הזוג שלו, לשמר ולא לשנות את מה שמפריע לכם.

מאחר ואני יודעת שההסבר התיאורטי זה עלול לבלבל, אני אתן דוגמא בהתאם לפנייתך אך היא ברמה תיאורטית בלבד ופרי הדמיון שלי לחלוטין:

ייתכן שבן הזוג שלי אינו משתף אותי, וזה מאוד מדאיג אותי, אבל בהתבוננות מעמיקה, אני אוכל לזהות שאני מעודדת חוסר שיתוף, בעצם התגובות שלי,(כשהוא מתחיל לשתף בקשר אלי, על משהו שעשיתי ופגעתי בו, אני ישר מגנה על עצמי בהרמת קול, או שתיקה צורמת עם בכי חרישי) וזה כי אני חוששת לשמוע, בשיתוף זה, כמה אני מכאיבה לו וכתוצאה מכך, אאלץ לשנות את התנהגותי, וזה נראה לי מפחיד ובלתי אפשרי ולכן אני משמרת את ההתנהגות הזאת, שאינה מוכנה להקשיב באמת. וכך נוצר מעגל הרסני של ריחוק בקשר במקום קרבה. עד כאן הדוגמא.

וכאן המקום להעלות שאלות שמעוררות בע"ה את החשיבה הנדרשת לשינוי,

את מתארת שלבעלך יש קושי לשתף אותך בדברים,

האם כך היה מלכתחילה, כשהכרתם? אם כן, אז למה עכשיו זה מפריע לך?

אם הוא שיתף בעבר, אז מתי התחלת לשים לב שהוא אינו משתף יותר? מה עשית עם ההבנה הזו?

איך התנהגת בזמן השיתוף?

האם העלית בפניו את השינוי?

האם הוא משתף מישהו אחר?

את מי את משתפת? האם את משתפת אותו בהרגשה הזו שלך? ואם לא, אז למה? מה חוסם אותך מלשתף אותו? מתי זה התחיל, האם מההתחלה לא שיתפת אותו?

ישנם סיבות רבות ומגוונות לחוסר שיתוף ולא יהיה נכון לנחש…יש הכרח לברר וללמוד את הקושי שלו מול חווית השיתוף אותך ואיתך.

את מתארת שאת חווה שאת אינך רצויה בבית ואף אינך נאהבת, והוספת שאלה של איך אפשר לדעת,

אז תחילה אציין שאין כאן מדד מספרי מ1 עד 100 שאת יכולה לדעת שאת רצויה ונאהבת,

יש את הרגשת הלב שלך, והיא היא שקובעת. ורק היא.

כך שגם אם יצויין שאת כן נאהבת ורצויה ובכל את תמשיכי להרגיש כמו עכשיו, לא אהובה ורצויה, זה לא אומר שאת לא מחוברת למציאות, או מפספסת או לא מעריכה וכדומה,

זה אומר שזה מה שאת מרגישה. ומותר לך. וזאת המציאות שלך.

עכשיו העבודה צריכה להיות, סביב החוויה שלך וסביב ההבנה שהשפה שלך מולו, שונה, ואחרת, ולכן את אינך חוויה אהבה ושייכות.

ושוב אעלה את השאלות סביב החוויה שלך.

מה גורם לך להרגיש לא רצויה? האם זו חוויה שאת מכירה בעוד מערכות יחסים? משפחה, חברות?

האם זו פעם ראשונה שאת חווה את הזה? מה את עושה מול התחושות הללו? האם שיתפת?

האם מההתחלה בזוגיות הרגשת שאת לא רצויה?

האם הרגשת הנאהבת מוכרת לך? האם בפגישות הרגשת רצויה ואהובה? האם חיכית שמשהו יתפתח? אם כן, למה? מה חשבת על אהבה ושייכות? האם התהליך שלכם כבני זוג, היה ליצור חיבור, ואיפה זה נכשל? את יכולה לשים את האצבע?

שימי לב, כמה חשוב להיות ערנית ומודעת לתנועה בזוגיות, הרי בחרתם להתחתן, הייתה תקווה לבנייה של משהו טוב, ויש עצירה, משבר, שהוא טבעי מאוד, ואם עובדים איתו נכון, הוא מתכון לצמיחה במקום להיות מערך הישרדות.

הבסיס מתחיל בעניין הסקרנות, שלך כלפיו ושלו כלפייך, שלא תסיקי מסקנות עבורו ושהוא לא יסיק מסקנות עבורך,

אני מציעה, שתנסו לשבת יחד, מול השאלות הללו, תנסו ללמוד אחד את השנייה, להבין את הכאב, השורש שלו, מתוך אמונה ששניכם רוצים בטוב, בפריחה ובהצלחה,

אך, אם תתקלו בקושי, שגם זה אינו יפתיע אותי, כי כתוצאה מהחוויות הראשוניות, המכאיבות, יצרתם מערכות הגנה בלתי עבירות לעת עתה, ולכן הפתיחות יותר מורכבת, גם במצב חרום,

זה יהיה הזמן לפנות לאיש מקצוע, מנוסה, שיוכל בע"ה לעזור לכם ללמוד להכיר את השבילים מפותלים אחד לליבו של שני.

כן. זה אפשרי. אם בוחרים בכך. ואפילו יותר פשוט בשנה הראשונה, מנסיון.

בהצלחה מכל הלב,

שירה