שלום לך נשואה טריה.
קראתי את מכתבך וקשת רגשות התערבלה בתוכי.
שמחתי עבורך על הזוגיות הטריה, ריח של אריזה חדשה דגדג באפי, ויחד עם זאת הרגשתי היטב את הבהלה שלך, את החשש: "מה קורה לי? אני לא מכירה את עצמי? "
הניגוד בין הרגשות האלו מעצים עוד יותר את הבלגן הפנימי ומעצים את הפסימיות והדאגה.
אז ראשית מזל טוב, מזל הוא בעצם מלאך שנוצר בכל פעם שהמציאות שלנו משתנה בעולם אז אני מאחלת עבורך שהשינוי יהיה מלווה במלאך טוב שירפד ויסייע לך להתאקלם במציאות החדשה.
ובואי נדבר עליה, על המציאות החדשה.
כ"כ הרבה מדברים על הבית היהודי והחתונה ויום החתונה, והתפילות, ובית של תורה ותקשורת בין בני זוג, ופרנסה וכו'. ושוכחים לדבר על השינוי שחל בנו מעולם של בחורה לעולם של אשה נשואה.
שינוי פיזי ונפשי שכרוכים זה בזה.
אז קודם כל קבלי את הבשורה הראשונה, מה שאת חווה הוא נורמלי, מצוי, לא מדובר, אבל ממש שכיח אצל נשואות טריות.
כן, כלות רבות מייד אחרי החתונה פוגשות בעצמן חלקים רבים שלא הכירו. עולם שלם של רגשות, שמציף ומבלבל ומסעיר ומטלטל. והן לא יודעות לקרוא לו בשם, וזה עוד יותר מדאיג אותן, כי הן חשות זרות וניכור וריחוק מהאישיות החדשה שלהן. ובד בבד עליהן להיות יציבות ומתקשרות ונחמדות ומאירות פנים כי הן ממש לא לבד..הן נשואות.
ולא לשכוח הן גם צריכות להיות מאושרות. כן, ממש מאושרות , כי כולם סביב בודקים, היא מאושרת? טוב לה?
אז זהו. שממש זה לא כזה פשוט להיות כלה טריה יציבה ומאושרת.
מקווה שאת קצת נושמת ומבינה שהתהליך שאת מתארת הוא נורמלי לחלוטין. ועכשיו קצת נבין אותו.
המפגש עם הפיזיות, עם הגוף, הוא חדש לנו, העוצמה של המפגש הזה היא אדירה ואת זה אנחנו מרגישות בתחושות נפשיות וגלים של רגשות .
כנערות היינו רגילות לצמצם את המפגש למינימום, ולפתע אנחנו עוברות שינוי.
זה לא טכני בכלל השינוי הזה, הוא מלא ברגשות ומשפיע על מצב הנפש שלנו.
אז לאט ובכבוד.
צריך להקשיב למה עולה בי כתוצאה מהשינוי הכל כך משמעותי.
את מתארת התכנסות, הסתגרות, עצב ושקט.
את בעצם מספרת שלא קל לך עם השינוי הזה, שאת צריכה זמן כדי להסתגל, שאת צריכה להבין מה מונע ממך להיות נינוחה בשינוי שהתחולל.
הגוף שלנו הוא לא טפש, הוא חכם וזוכר היטב מסרים שהופנמו בו, חוויות שנדחקו בכח.
והוא פשוט מדבר איתך עכשיו, ורק את בסבלנות תוכלי לענות על השאלה הבאה:
למה לא נח לו במפגש עכשיו? למה הוא כ"כ לחוץ, מכווץ, מכונס, מבוהל?
זה קורה לכלות רבות, אבל לכל אחת יש תשובה אישית משלה, ואת התשובה שלך למחסום הזה רק את תוכלי לענות.
יתכן ורמזת עליה בחלק השני של השאלה,
דיברת על שמירה הדוקה מאד בראש. ממש הדגשת את המאדדדד.
ולבסוף גם ציינת את החשש שלך מהידרדרות.
כל כך מבינה אותך ואת החשש, בחממה החרדית ובסמינר מרבים לדבר על הצורך בזהירות מפני סכנות הרחוב, יתכן וגם החינוך בבית הוסיף לקפדנות ולצורך שלך בנעילת הדלתות חזק חזק מפני הסכנות.
אכן יש מציאות של קרירות וחשיפה מסוכנת לתכנים שמרחיקים מיראת שמיים.
העבודה שלנו היא להצליח לחיות בעולם עם הסכנות ועם האתגרים אבל מתוך איזון . מתוך אחריות אבל לא מתוך חרדה.
דמייני לעצמך אדם שחושש לרדת לרחוב כי יש שם תאונות ופיגועים. הוא נועל חזק את הדלת ויושב בבית. הוא אכן לא נפגע מתאונה. אבל החיים שלו הם תאונה אחת גדולה ועצובה.
המשיכי לדמיין, את כבר אמא וילדייך רוצים לרדת לגינה.
ממש כמו שאת תרצי לגדל את הילדים שלך שמחים ונהנים מביקור בגן שעשועים למרות שיש בגינה הרבה מאד סכנות, ולעיתים קרובות ילדים נפצעים בביקור בגינה, למרות זאת את תרדי לגינה ותתני להם לשחק ולהנות, את תהיי שם באחריות, אבל לא בחרדה.
זהו ההבדל בין חיים מתוך זהירות ואחריות.
לחיים מתוך חרדה .
חיים בחרדה , הם חיים ללא שמחה, ללא יכולת לחשוב ולשקול מה מתאים ומה נכון. רק תחושת לחץ ומחנק ממלאים אותם.
חיים מתוך אחריות, מביאים למחשבה, להכרת העצמי, להבנה מה מקרב אותי לעבודת ה' ומה מרחיק, מה ממלא אותי בשמחה, ומה מרוקן? בחיים כאלו האני שבתוכי מתחיל לצמוח ולקבל משמעות. רק ככה אפשר להתחיל להיות עובד ה'.
עכשיו את נמצאת בצומת חיים שבה כל מסרי הסמינר והחינוך שקבלת צרוב בתוכך ואת צריכה לעשות עימו עבודת עיבוד בוגרת. החיים כבחורה הם שונים בתכלית השינוי מחי יאשה נשואה ולכן יש צורך בהתאמה אישית של מסרים כמו צניעות, הרחקות מגברים ועוד.
זוהי צומת שמאתגרת בשאלות:
מה מתאים לי?
מה מקשה וחוסם אותי?
מה מיטיב איתי?
ומה מקשה ומיותר.
זהו שיח פנימי שאת צריכה לעשות , ציינת שאת לבד ואין לך עם מי לשוחח.
יתכן ואחרי שתקראי את התשובה ותפנימי שזה נורמלי וכ"כ מצוי ההתלבטות הזאת, הבושה תיעלם ותצליחי למצוא דמות מיטיבה עבורך לשוחח ולהקל את סלילת הדרך משלב של בחורה לשלב הנישואין.
שימי לעצמך יעד אליו חשוב להגיע לאט לאט אבל לא לוותר עליו.
המפגש הפיזי יכול להביא רוגע ושלווה, כדאי לחתור לשם.
החיים הם אתגר אבל לא מלחמה.
אם את חשה מאוימת, לחוצה, לא רגועה, מכונסת ונבוכה. הייתי ממליצה לך לפנות למטפלת מוסמכת כדי לקצר את התהליך ולזרז את הבירור הפנימי של מה מונע וחסם אותך מלהיות שמחה ומשוחררת בזוגיות החדשה.
מקווה שמצאת במילותיי קצה חוט ותחילת שביל.
מזל טוב ילווה את דרכך.
אסתי
דלג לתוכן
