שלום רציתי לשאול יש לי ילד עם אוטיזם שדורש מאד הרבה בטיפול בו. הוא קטן וגם שאר ילדיי עוד קטנים יחסית. אני חוששת לעתידם חוששת שהטיפול בו יפגע בהם האם החשש מוצדק. אני מודעת מאוד למאפיינים של האוטיזם.
הילדים מאוד אוהבים אותו והוא ילד נוח אך מה בעתיד?
דלג לתוכן
שלום רציתי לשאול יש לי ילד עם אוטיזם שדורש מאד הרבה בטיפול בו. הוא קטן וגם שאר ילדיי עוד קטנים יחסית. אני חוששת לעתידם חוששת שהטיפול בו יפגע בהם האם החשש מוצדק. אני מודעת מאוד למאפיינים של האוטיזם.
הילדים מאוד אוהבים אותו והוא ילד נוח אך מה בעתיד?
שלום לך אמא יקרה וגיבורה,
ראשית כל אני רוצה לפתוח בהערכה שלי אלייך. את אכפתית, חושבת ומשקיעה – אכפתית ומשקיעה בהווה ואף בעתיד.
אני חושבת שהשאלה חשובה, היא בעיקר שייכת לתחום האמונה. אמונה בקב"ה שהוא אבא שלנו, אבא שלך, שמשגיח ואוהב ומאמין בך בכל רגע ורגע. הוא זה שנמצא אתך כל הזמן, מלווה אותך באהבה בבחירות ובהחלטות שלך, ויוצר לך את המציאות שמתאימה עבורך.
המציאות של ילד עם אוטיזם לא באה כדי לפגוע. היא לא מגיעה ממקור הרע, אלא מהקב"ה – ממקור הטוב. ולכן גם לא ייתכן שהמציאות שאת נתונה בה מחייבת שהילדים האחרים ייפגעו.
את שואלת, ובצדק: האם הטיפול בילד עלול לפגוע בשאר הילדים? מדובר בשאלה שעולה בעצם בכל משפחה, לאו דווקא על רקע זה, כל ילד דורש בתקופות מסוימות יותר חשיבה ותשומת לב משאר הילדים. האם זה בהכרח פוגע באחרים? התשובה היא שלא: זה לא פוגע, אלא מדובר בדינמיקה בריאה הקיימת בכל משפחה.
לכל ילד יש שביל משלו. להורים יש את הכוחות והאמון מאת הקב"ה ללוות כל ילד בדרכו שלו: "חנוך לנער על פי דרכו". לא כולם צועדים באותו שביל. יש ילד שקל לו ללמוד בעיון, ואילו אחיו מתקשה עם לימוד לעומק. בת אחת אוהבת לבלות עם חברות, והשנייה זקוקה לשקט. אי אפשר לגדל את כולם באותה הדרך.
השוני בין האחים הוא היופי של משפחה, והכוח של ההורים מתבטא בליווי הילדים – לא בעיצובם בתור ישות אחת אחידה אלא במתן הכוח לכל אחד להתפתח בדרכו שלו. חלק משמעותי מאותו הליווי הוא החינוך לעצם השוני הקיים ביניהם. למעט שם המשפחה, אין דבר השווה ביניהם. אחד זקוק ליותר אוכל, אחותו ליותר ביגוד, והילד עם האוטיזם – ליותר תשומת לב. זהו חלק מההווי המשפחתי שלכם.
כשהורים הם הורים אכפתיים, עוצרים להתבוננות (על דרך השאלה שהגשת), בודקים מהם הצרכים של כל ילד ומקשיבים לילדים עצמם, אזי הילדים מרגישים שיש להם מקום בטוח בלבם של ההורים. תשומת לב אינה דבר מדיד, שכן כל אחד זקוק למשהו אחר. תשומת לב היא המקום עצמו שיש לילד בלב הוריו – מקום שאינו נמדד במינונים של זמן ומאמץ.
לא כל מי שמקבל יותר מתנות אוהבים אותו יותר. ממש לא. הילדים אף הם יודעים זאת, מרגישים זאת. העיקר היא גישתם של ההורים: ברגע שההורים בטוחים בדרך שלהם, יודעים שמנסים להעניק את תשומת הלב הנחוצה לכל ילד – כל אחד לפי צרכיו ולפי דרכו – אז גם הילדים ירגישו את הביטחון, הרוגע והשלווה שההורים מעניקים להם.
המצב המשפחתי הנתון שלכם הוא מספר ילדים, וביניהם ילד עם אוטיזם, זה מצב נתון שאינו תלוי בך. ברור שאותו ילד דורש יותר תשומת לב. זוהי המציאות. האמונה בקב"ה שנתן לכם את התפקיד של גידול הילדים נותנת כוח ואמון עצמי בבחירות שלכם. היא נותנת גם כוח לעצור, להתבונן, לחשוב ולהמשיך. ולהעניק לכל אחד מהילדים את מלוא תשומת הלב שאותה הוא צריך.
אני מאחלת לכם הרבה שלווה, שמחה ובריאות.
תמר פ.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
