חג שמח, יקרה.
מתחילה, ראשית עם השאלה האחרונה שלך – האם יש חובה הלכתית לישון יחד? אז לא. אין חובה כזו.
אבל לא נראה לי שזו עיקר השאלה, כי את מתארת מצב מורכב: מצד אחד – שינה משותפת גורמת לכם לא לישון שינה רצופה ואיכותית, וזה גורם לבעיות, לכעסים ומתחים, ומצד שני – שינה בחדרים נפרדים היא… נו, מרחיקה, והתחושה שלי עלתה, שהיא כאילו "מזקינה" את הקשר, מעייפת אותו.
אז מה עושים?
טוב, יש כל מיני רעיונות ופתרונות מעשיים שעלו לי – כמו לרכוש מיטה יהודית, כזו שניתן להפריד, ולישון, גם כשמותרים וגם כשלא בצורה נפרדת אבל קרובה.
כמו שתנסי לשפר את איכות השינה שלך ועומקה, על ידי פעילות גופנית מתאימה, הימנעות מקפאין ושנת צהריים, התכנסות וטקס שינה מתואם לפני זמן השינה, ואפילו – אטמי אוזניים פשוטים, שיכולים לשפר את המצב. יש עוד הרבה עצות מעשיות, אפשר לחשוב עליהן.
חלקן הגדול דורש מאמץ כספי והרגלים חדשים שהם לא תמיד פשוטים ליישום.
כדי שתוכלו/ תוכלי ליישם אותם, הייתי רוצה לנסות לחשוב איתך – האם באמת חשובה השינה המשותפת בחדר אחד? האם שווה להשקיע את המאמצים הללו?
היות ואינני יודעת עלייך כמעט כלום, ולא על הקשר הזוגי ביניכם, מלבד זה שהוא חשוב לך, וגם אישך נשמע נרתם לעניין ולרצון שלך, ושאת מהבנים היודעים לשאול, היודעים לבקש עצה ולפתוח ליבם לתבונה.
אז אני מביאה את הדברים, ואת – תבדקי, בבקשה, מה מתאים לך ואיך לקחת מכאן:
זמן של טרום שינה – הוא זמן של התכנסות, פרידה מהיום החולף. פעם שמעתי מהרב יחיאל יעקובסון, שהזמנים הכי חשובים בנפש של ילד הם – הפרידה בבוקר, לפני יום הלימודים, הקבלה בצהריים, אחרי יום הלימודים וזמן ההשכבה לשינה. כך בילדים, ולא פחות מכך במבוגרים, בזוגיות: הזמן הזה, בו אפשר לחלוק במשותף את היום שחלף, להעמיק קשר נפשי בסיפור החוויה – מה עבר עלי היום ואיך, ומה עבר עלייך היום? איך הרגשת? מה הציק? מה שימח? בזמן כזה של טרום ערפילי שינה, התת מודע עובד חזק יותר, ומעצב זכרונות עמוקים יותר, חוויתיים יותר, כאלו שיכולים להיצרב בתודעה שלנו.
מדריכות כלות נוהגות להזכיר לזוגות, לא ללכת לישון עם כעסים.
זה לא בכדי.
כאשר ישנים עם כעס, הכעס נצבר, מתעצם ונצרב בחלקים תת מודעיים ולא מודעיים בנפש, ואחר כך, הרבה יותר קשה לשלוף אותם משם ולעשות איתם עבודה.
את, בשאלתך, אמנם לא מדברת על כעס, אבל מדברת על ריחוק גאוגרפי – פיזי.
וזה… זה נראה לי קצת חבל.
כי יש אפשרות כל כך יפה של זמן טרום שינה משותף בזוגיות, הרבה מעבר לקירבה פיזית.
נראה לי שעל ילדים קל יותר להבין את זה – איך ילד מרגיש אם אמא שולחת לו "לילה טוב" מהחדר הסמוך, או לחילופין, באה לשבת לצידו בזמן הזה, להקשיב, ללטף, לספר על משהו מצחיק שקרה לה היום ולהקשיב מה עבר עליו, וכך, בתוך הערפילים אפופי האהבה הללו הוא יכול להרדם? איזו עוצמה של קשר נוצרת כך, עמוק הרבה יותר, ספוג בעצמות ובין הפוך לכרית… ככה, עם עפעפיים שצונחים ברכות ביחד עם אמא…
זה בין אמא לילד שלה, אבל לא פחות מכך, ואפילו יותר, כך יכול להיות בקשר זוגי, הדדי שכזה, בו את ואישך זה לזו וזו לזה מפתחים ברגעים הללו אינטימיות. אינטימיות כמוסה, רכה, פרוותית שכזו, פלומתית, פוכית ורכה עם ריח של מרכך כביסה…
שלא לדבר על ההשקעה המיוחדת בחדר שהוא "שלנו" בחדר שלכם. חדר כזה שלא תיכנסנה אליו ערימות של כביסה, ולא כלים מיותרים, חדר שדואגים לטפח באופן מיוחד, ראשון מכל חדרי הבית, הרבה לפני הסלון והמטבח, כי הוא החדר שלכם, עבורכם, החדר שמייחד אתכם כזוג…
הרב יצחק גינזבורג, בספרו "אהבה" מתאר את זה בצוורה מופלאה.
הוא מדבר על "אהבת אש" – שזו אהבה גופנית, לעומת "אהבת מים" שזו אהבה נפשית/ ריגשית.
הוא מתאר שללא אהבת מים, אהבת האש תהיה מעוותת, אני מצטטת:
"אם בני זוג ניגשים אל אהבת האש במישרין, הם בהכרח מציתים אותה באופן חיצוני. הגוף בפני עצמו הוא גוף, לעד מסוגל להתנתק מהנפש ולהתנהג בחיצוניות ובגסות. גם אם שוררת מחויבות ונאמנות הדדיות בין בני הזוג, אין הדבר ערובה למגע אוהב וקשוב ביניהם (אדרבה, שגרת חיי הנישואים נוטה להוביל לרגילות ואדישות בין השניים) לזווג על בסיס משיכה גופנית בלבד השלכות מרחיקות לכת על מרקם הזוגיות כולו. התאווה החיצונית הבאה על סיפוקה מותירה בלב ריקנות ואשמה ומובילה להתנכרות…
על מנת לגשת לאהבת האש בדרך הנכונה, יש, ראשית כל, לפרוש תחתיתה מצע של אהבה כמים, אהבה ריגשית ומלאת חסד כלפי בן הזוג. אהבה זו מצננת את האש הזרה של המשיכה חיצונית, ומאפשרת להיזכר כי גופו של בן הזוג אינו אלא "לבוש" של נשמתו"…
הוא מאריך עודו עוד בדברים המופלאים, אבל מכאן עולה לי איזושהי מחשבה מעניינת.
נראה לי, שהלוואי ותוכלו לישון בחדר משותף גם בימים האסורים. דווקא משום שאתם אסורים בהם, וזהו זמן מופלא להעמיק את "אהבת המים" הריגשית, הנפשית, בה לא רק הגוף וההתשוקה מבברים ומספרים את סיפורם – המופלא, אלא דברים נוספים, קולות וצלילים רכים ונוגעים באופנים אחרים, וכן, כשאתם קרובים פיזית ויכולים להיות זה עבור זו וזו עבור זה.
מציעה לך לחשוב על הדברים, לנסות אותם, לתת להם להיספג, וברוך, להקשיב לכל החלקים שאת.
חג מלא חרות!
תמר ע.
TAMAR7677ֲֲ@GMAIL.COM
דלג לתוכן
