שואל יקר מאד.

יראת השמים שלך ראויה להתפעלות. אכפת לך לא לאבד את האמונה. קדושתם של כתבי הקודש וחז"ל נעלה ומרוממת בעיניך. ברור לך שהם היו הרבה יותר מרוממים מאיתנו. אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם (שבת קיב, ב). ואכן – זו האמת ואין בלתה! גם אם יחיה אדם בן דורנו אלף שנים פעמיים ויהיה חכם ונבון ביותר, לא יגיע אף לקרסולי אחד מרבותינו הראשונים, וכל שכן שלא לדרגת האמוראים. בספר שיעורי דעת (ח"ב מאמר טו) מספר כך, מספרים בשם ר' חיים [וולוז'ין] אע"פ שזה לא נמצא כתוב אבל ממקורות נאמנים הוא, כי שאלו תלמידיו את ר' חיים זצ"ל לו היה הגר"א בדורם של האמוראים אם היה אמורא. וענה, אילו חי אלף שנים פעמים לא הגיע גם עד קרסוליו של אמורא, אולי כהרמב"ן!….

אבל אחרי ההקדמה החשובה הזו שחייבת להיות חרוטה על לבנו. אני מרשה לעצמי להעיר, שלא כל כך הבנתי למה לזלזל בחכמי המדע, ולקרוא לטענות שלהם במילות של זלזול. חז"ל עצמם מעולם לא ביטלו את דברי המדענים. רב עצמו הלך במשך שנה וחצי לחיות עם רועי בקר כדי להכיר היטב מומי בהמה (סנהדרין ה, ב), שמואל התעניין אצל יורדי הים על כלך ושמן קיק (שבת כ, ב – כא, א), חז"ל טענו במקום אחד שחכמי אומות העולם ניצחו אותם בטענותיהם על הילוך הכוכבים (פסחים צד, ב) [אמנם יש נידון שם אם באמת חז"ל טעו או לא], רב יהושע בן חנניה לא זלזל בחכמי אתונה, אלא טען שהוא יותר חכם מהם (בכורות ח, ב). יתירה מזו, חז"ל תיקנו לברך ברכה על ראיית חכם מחכמי אומות העולם.

הרמב"ם עצמו בפתיחת חלק ב במורה הנבוכים מביא 26 הנחות פילוסופיות של אריסטו, והוא מזכיר אותם בכבוד גדול. רק עם ההנחה האחרונה על קדמות העולם הוא מתווכח אתו. אבל הרמב"ם לא מזלזל בטענות של אריסטו, אלא הוא אומר שלולא קבלת התורה היה מקום לומר כדבריו. וכהנה עוד דוגמאות רבות מספור.

תופעת הזלזול במדענים היא תגובה ילדותית הנובעת מפחד מפני עימות אמיתי וכנה מול טענותיהם. כל זמן שדבריהם לא סותרים מפורש את דברי התורה ואת חז"ל, אין סיבה לדחות את דבריהם או לזלזל בהם. בנוסף צריך לדעת יסוד חשוב. חז"ל לא היו מדענים בהכשרתם ולא התיימרו להיות כאלו. חז"ל פירשו לנו את התורה הקדושה שניתנה לנו בסיני על ידי משה רבינו מפי הבורא יתברך. זווית הראיה שלהם יצאה מתוך הרצון לכוון לדעת נותן התורה, ולא מתוך כוונה לחשוף את טבעי העולם.

בנוגע לבריאת העולם ולתיאור היקום. כל בר דעת נבון מבין שחז"ל לא התכוונו לתאר את המראה הגשמי של העולם. איך הם יכלו לומר שהעולם דומה לאכסדרה שסגורה משלושה צדדים ודופן אחת שלה פתוחה (ב"ב כה, ב), הרי כבר בזמנם אלכסנדר מוקדון עלה לרקיע עם נשר וראה שהעולם עגול, כמו שמובא בירושלמי (ע"ז פ"ג ה"א) [והובא בתוס' (ע"ז מא, א ד"ה ככדור)]? בעל כרחך שהם התכוונו למשהו אחר, כעין מה שהם אמרו במנחות (כט, ב) על דרך המוסר. חז"ל לא יאמרו דברים שהחוש מכחיש אותם. מצד אחד הם ידעו לשער את ההפרש בין מולד לבנה אחד לחברו, ומצד שני הם לא ידעו דבר פשוט כל כך? זה לא יתכן.

גם ענין הרקיעים, ברור כשמש שחז"ל לא התכוונו לתאר את המערכת של היקום החומרית. כמו שדברי הגמרא (פסחים צד, א), מצרים היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ומצרים אחד מששים בכוש, וכוש אחד מששים בעולם, ועולם אחד מששים בגן, וגן אחד מששים בעדן, ועדן אחד מששים בגיהינום, נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה לגיהינום, אינם מתכוונים לתאר מציאות. אלא תפיסת עולם עמוקה. גם הביטוי על הרקיעים הוא מטאפורי, ורומז לענין השתלשלות סדר ההשפעה מהבורא יתברך לעולמנו הקטן.

אמור מעתה, כאשר ניגשים ללמוד דברי חז"ל, צריכים לגשת באימה ויראה ובכובד ראש. לדעת ולהאמין בכל לבנו שחכמתם רבה מחוכמתנו לאין ערוך. ממילא אם יש דבר שנראה לנו מוקשה, או מצד ההקשר, או מצד הענין, או מצד החקירה, עלינו לנסות להתאמץ להבין מהי כוונתם. האם היא כפשוטה, או שכוונתם לרמוז למשהו.

להבדיל, בין חכמי המדע ישנם חכמים מאד, בזכותם הרבה המצאות חשובות נוצרו בעולם. לא ניתן לזלזל בתרומתם לפיתוח המין האנושי. עם כל זאת, בנושאי דת ומוסר, דבריהם אינם משתווים לדברי חכמינו ז"ל, וודאי שדברי חז"ל הם אמת לאמיתה.

בידידות.

בניהו