The Butterfly Button
דכדוך והתמודדות זוגית אחרי לידה

שאלה מקטגוריה:

אני כמעט חודש אחרי לידה שביעית ב"ה, הלידה הייתה קשה מאד הפעם, סבלתי הרבה, וגם העיתוי של ערב פסח היה לא קל. חזרתי הביתה לימים של ערב חג, וכיוון שאין משפחה שיכולה לעזור, נעמדתי לגמור בישולים לחג. בעלי ניסה לעזור ככל יכולתו, אבל עדיין העבודה הייתה רבה. באופן כללי הזוגיות שלנו מצוינת ואנחנו מאושרים ביחד. אחרי הלידה הזו הרגשתי שבעלי לא מספיק מבין את החוויה הקשה שעברתי, ובגלל העומס של החג והילדים שהיו בבית כל הזמן ורצו טיולים ואטרקציות וכד' פחות הייתה לו פניות אלי וענה לי לפעמים בקוצר רוח, בד"כ תפס את זה מיד אחרי והתנצל, אבל לי היה מאד קשה, ואני מוצאת את עצמי בוכה לעיתים קרובות וחושבת מחשבות קשות שקשה לי אפילו לפרט ואני מתביישת בהן. אני מרגישה שאני לא מצליחה להסביר לבעלי מה עובר עלי, וזה יוצר בינינו מרחק. גם העבודה הפיזית שהיית עקב הסמיכות לחג, כנראה תרמה את חלקה

תשובה:

שלום לך, אשה יקרה!

לפני הכול – אני חייבת לומר שאני מלאת הערכה עמוקה אלייך. את זמן קצר אחרי לידה שביעית, שעברה עלייך בקושי רב, ומיד אחריה מצאת את עצמך בעיצומו של חג הפסח – בלי תמיכה משפחתית מסייעת. מי שמבין מה המשמעות של לידות, הריונות, החלמה אחרי לידה, ובכלל גידול הילדים יום יום שעה שעה – רק יכול להתפעל ממך.

גם מהחוסן שלך, וגם מכך שהכוח שלך מושקע בבנייה של בית ומשפחה בישראל. אם יש משהו ששווה להתאמץ בשבילו עד כדי כך, זה בשביל מה שאת בחרת להתאמץ. ללדת ולגדל ילדים.

כשקראתי את מילותייך, המשפט הראשון שרציתי לומר הוא:

זה נורמלי. זה נורמלי. זה נורמלי.

קשה מאוד להסביר חוויה של לידה קשה. גם כשעוברים אותה – לא תמיד מצליחים להבין אותה עד הסוף. לא פרטת מה היה הקושי המרכזי, אבל כל לידה – ובפרט כזו שנשמעת טראומטית – היא עולם שלם של כאב, חוסר אונים, פחד, חשיפה, ולעיתים גם תחושת בדידות. (כמובן גם מרגשת ומשמחת מאוד – אבל זה לא הנושא כרגע.)

לפעמים, גם כשיש זוגיות טובה, כמו שתיארת – הפער הזה בין מה שאת מרגישה למה שבעלך מסוגל להבין ולשקף – הופך את הכול לעוד יותר קשה.

במיוחד כשאת חוזרת הביתה לגוף מותש, לנפש סוערת, לילדים בבית, לחג שלם שצריך להכין לבד. זה לא רק קשה זה כמעט בלתי אפשרי.

ואם את מרגישה שהקושי הזה לא קיבל מקום, לא הובן, לא נענה – התחושות שלך מובנות לחלוטין.

גם הדמעות.

גם המחשבות הכואבות שאת מתביישת בהן.

תזכרי שהמחשבות האלו לא מגדירות אותך. לא מגדירות את דעתך, את גישתך, את רצונך האמיתי. עצם זה שאת בוחרת לא לכתוב אותן, מעיד כמה הן זרות לך, ומנוגדות לתפיסה שלך.

אלו רגשות שמופיעים כשעומס גדול מדי נוחת על לב אחד.

וכשאת אומרת שקשה לך להסביר – זה הגיוני. לפעמים אפילו לנו עצמנו קשה להבין את הכאב שלנו, אז איך נוכל להסביר אותו לאחר?

המרחק שאת חשה בינך לבין בעלך ככל הנראה נובע מהפער הזה. לא מאשמה ולא מחוסר אהבה.

הוא אולי באמת ניסה לעזור, והתנצל כשהיה קצר רוח, אבל במקביל את באמת חווית סערה פנימית שבאותם רגעים לא נמצא לה מקום ולא הייתה לה הכרה.

וזה בסדר. את בסדר.

ועוד שתי נקודות עדינות.

נקודה אחת היא שאם הקב"ה זימן לך את הכאב הזה, אולי תוכלי להשתמש בו כדי לגדול.

לגדול בחמלה כלפי עצמך, לגדול ביכולת להפריד בין רגש חולף לאמת פנימית, לגדול ביכולת להיות שם בשביל אחרים כשיכאב להם ואולי לא תהיינה להם מילים.

נקודה שניה שאני רוצה לכתוב לך,

לכולנו יש חלום עוד מהיותנו תינוקות רכים שיהיו זמינים עבורנו תמיד, ושיבינו אותנו בלי מילים.

.

כולנו נאלצים להתמודד פעם אחר פעם עם התנפצות החלום הזה.

ככה זה. אף אחד לא זמין לנו טכנית ורגשית בכל עת, ואף אחד לא מבין אותנו בלי הסברים מפורטים מאוד.

למה זה ככה?

כי קרבה אמיתית, מבחירה, בין שני אנשים שלמים, מגיעה מעמידה פנים בפנים. אדם וחווה נולדו מחוברים גב אל גב, ורק הנסירה והפרידה, הפכו אותם להיות מחוברים במובן העמוק של המילה. להפנות מבט זה אל זה.

זאת אומרת, שבאופן מובנה, דווקא המרחק בינינו והעובדה שכדי להתקרב צריך בחירה אקטיבית בכל רגע ורגע, הופכת את הקשר למשמעותי. בניגוד לעובר שהוא ירך אימו, הוא לא צריך להסביר שום דבר, הוא לא מתמודד עם קונפליקטים, אבל כל זה בגלל שהוא עדיין לא אדם שלם, הוא לא בוחר להיות מחובר לאמא שלו.

חיבור של שני שלמים כולל את המלאכה הסיזיפית של לבחור להתקרב. להסביר את עצמנו, להקשיב בדריכות מכל הלב למה שחווה בן הזוג, להעז לבקש ממנו במפורש, גם עזרה וגם תמיכה, למרות שאנחנו מסתכנים בסירוב, להבין שכל פעם מחדש צריך להגיש את היד כדי שנחזיק ידיים.

אבל בשביל זה את צריכה קודם כל להיות שם בשביל עצמך, לקבל את החולשה, לכבד את הנזקקות, לכבד את הרגעים של הבכי וחוסר האונים, וגם את המחשבות הקשות.

לנשום עמוק ואז להיות מסוגלת להפנות את מבטך אל בעלך ולבקש קשר. אין ספק שלא תקבלי הכל.

חלק מהפעמים הוא לא יבין, חלק מהפעמים הוא לא יהיה מסוגל, וכן, חלק מהפעמים הוא גם לא ירצה.

אבל בפעמים שאת תצליחי להסביר והוא יצליח להבין, את תסכימי לקבל והוא יסכים לתת, זה יהיה קשר אמיתי, חיבור של פנים בפנים.

מאחלת לך החלמה שלמה, חזרה הדרגתית לשמחה, וחיבורים מחודשים – עם עצמך, עם בעלך, ועם כל אחד מהשבעה המופלאים שלכם.

ציפי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. תשובה יפה וחומלת.
    חושבת שכדאי היה להוסיף שאם התחושות הקשות ממשיכות והיא מרגישה בדכדוך וחוסר שמחה
    כדאי לבדוק היתכנות של דיכאון אחרי לידה.

    1. תודה על התגובות. בעקבותיהן אני רוצה אכן להוסיף שאמנם תחושות דכדוך הן תופעה מצויה אחרי לידה. אך כדאי להבחין על פי העוצמה ומשך הזמן, האם הן ברמת ה'בייבי בלוז' שחולף מעצמו, או שמא אין הקלה בתחושה, ואז כדאי לראות האם יש דיכאון אחרי לידה, ולפנות לעזרה כדי לקבל טיפול שיכול לעזור מאוד.

  2. לדעתי, לא כדאי לחכות!בטיפת חלב וגם בכל מרפאה יש שאלון ליולדת שמאפשרת אבחון של דכאון לאחר לידה.ככל שהאבחון נעשה מהיר יותר, הטיפול וההקלה גם הם מהירים יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

הלב שלי נסגר כדי לא להפגע
אנחנו נשואים 5 שנים ו3 ילדים מתוקים! בתחילת הקשר שלנו בעלי היה אוהב, משקיע, מחמיא ותמיד אחרי מריבה הוא היה בא ומתנצל. גם אם הוא לא היה אשם, תמיד הוא זה שהיה בא אליי ומוריד ממש מהאגו שלו ומפייס אותי! במשך השנים זה פשוט הלך וירד עד שהוא הפסיק לגמרי....
אני פשוט אוהבת צוליות!
אני בת 20 ומתגוררת בחו"ל. ב"ה זכיתי לגדול במשפחה שמורה מאד מבחינה רוחנית. לאורך כל תקופת ביה"ס (יסודי ותיכון עד גיל 18) הייתי גאה מאד ב'צוליות' שלנו. הייתי יוצאת מהכיתה עם כמה חברות אם היו שירים שלא מתאימים, לא משתתפת בשיחות רדודות מבחינה רוחנית, וכו'. התבדלות מסויימת זו, בנוסף לביטחון...
נפילות וייאוש בצל המשבר של אשתי
לפני כמה חודשים אשתי עברה תאונת דרכים קשה,יש למצב הזה השלכות רבות על חיינו ומה שרציתי להעלות בשאלתי זה שאנחנו אסורים כמה כמה חודשים. חסרה לי האינטימיות עם אשתי, מכל הבחינות. אני לא יודע כמה זמן המצב הזה יימשך, ואין לי אפשרות לפתור אותו בעצמי, היא מבחינתה עושה כל מה...
געגוע למי שהייתי לפני שחזרתי בתשובה
אני בעל תשובה בישיבה תיכונית בכיתה י בן 15 וחצי וכבר משנה שעברה (כיתה ט) אני מרגיש סוג של געגועים כאלה לעבר שלי בין אם זה לכל העניינים האלה של זוגיות וכל זה שהיה בין אם זה חברים מסוימים חברה מסוימת שהייתי בה בית ספר מסוימים ואני מרגיש מאוד שאני...
מי יבטיח לי שלא אעבור את הסבל שאמא שלי עברה בנישואין?
תודה רבה על האתר המדהים והאופציה לשאול שאלות. אני בחורה בת 21 אני נמצאת כיום בתקופת השידוכים וחיה בפחד מתמיד שאכנס לנישואים קשים כמו של ההורים שלי, שהתגרשו לפני כמה שנים אחרי שנות סבל ומריבות בלתי פוסקות. בגלל החשש לשחזר את הסבל של אמי, אני מחפשת בכוח תירוצים להוריד בחורים...
בין הרצון להתחתן לפחד לבחור
  אני בת 30, ומתמודדת כבר שנים עם קושי משמעותי בכל הנוגע להיכרויות ולנישואים. מצד אחד, יש בי רצון להקים בית ולהביא ילדים, ומצד שני, אני מפחדת שלא אצליח להכיר את הבחור מספיק במסגרת של מספר פגישות, שאקבל החלטה שגויה ושאתחתן עם מישהו שלא אהיה שלמה איתו. בנוסף, אני מאוד...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן