שלום לך אישה יקרה,

ראשית, סליחה על העיכוב במענה לשאלתך.

במובן מסוים, למרות האתגר המשמעותי שאת מציינת בשאלתך, חייכתי לעצמי. לא רבות השאלות שלמרות שהן דלות בפרטים ובהיכרות מעמיקה עם השואלת עדיין כתובות בצורה מודעת ובהירה כל כך. אפתח דווקא באחת משורות הסיום שלך: "אני רוצה לשפר את הקשר ושנהיה פתוחים , מה שמבחינתו כנראה לא מעניין אותו". אופס! לא משה כמה שנים נהיה נשואים, לכולנו, כנראה יש נטייה לחשוב ולדבר במקום בן הזוג. המילה "כנראה" באה לציין מן הסתם שלא נערכה ביניכם שיחת בירור בעניין. האם את יודעת בוודאות שזה אכן הסיבה הוא אינו משתף פעולה? האם את בטוחה שזאת האמת ? למוח שלנו יש נטייה להשלים לבד את מה שאיננו יודעים באמצעות ידע ותפיסות קודמות הקיימים בו. לתכונה זו יש חשיבות גדולה להישרדות האנושית ולא ארחיב על כך כעת רק אומר שבזוגיות היא יכולה להיות הרסנית. פעמים רבות אנו נמנעים משיחות הבהרה עם בן הזוג כי זה לא נעים, כי אנו חוששים מה יעלה שם, וכן הלאה, אבל אז אנו מחליטים להשלים במקומו את התמונה "ולדבר בשמו" בעוד שהוא במקרים רבים, חושב ומרגיש אחרת לחלוטין! אז אני רוצה לצייד אותך בשני כלים בתקווה שיסייעו לך: התבוננות ודיבור.

שני אלו הם קצת הפכים, וצריך תבונה מתי מתאים להשתמש בזה ומתי באחר.

התבוננות – הכוונה להסתכלות עמוקה , אוהבת וכמה שפחות שיפוטית בדפוסי התנהגות של בן הזוג. מדוע לא שיפוטית? כי המון דפוסי התנהגות (דפוס= התנהגות שחוזרת על עצמה כל פעם מחדש באותו הקשר) עוברים באופן אוטומטי מההורים או מהסביבה, גם אם הדפוס הוא הרסני וגורם לאדם שחווה אותו סבל קשה עד מאד להיגמל מדפוס שמלווים אותנו לאורך שנים. כאשר אנו מתבוננים בלי לקפוץ למסקנות , בלי ישר לחשוב על פתרונות או לתת חתימות ("הנה ידעתי שככה הוא יגיב וכד') אפשר ללמוד המון על בן הזוג שלנו ולהיערך בהתאם. מהמעט שסיפרת על בעלך, בהתבוננות שטחית ולא מעמיקה , נראה כי בעלך מרגיש "מותקף" מהשיתוף שלך. לא בהכרח בגלל שאת באמת מתקיפה! ייתכן ואת פונה בחוויה שלך בצורה נעימה ורגועה, אבל משהו בשדר עובר אליו כהתקפה, ואז הוא מגיב ב"דפוס" שאותו הוא כנראה מכיר ורגיל: התקפה חוזרת . אינני יודעת מניין הוא אימץ דפוס זה , ייתכן וכך הוריו רבו או תיקשרו , ייתכן כי מישהו בסביבתו שאותו הוא חושב למוערך/חזק מגיב כך והוא מחקה אותו באופן בלתי מודע, לא משנה הסיבה כ"כ, משנה העובדה המוגמרת: כאשר בעלך חווה ממך תחושה של בעל לא מספיק טוב/ראוי/אוהב, משהו בו ננעל ומסרב לשתף פעולה. האם זה אומר בהכרח שלא אכפת לו? בכלל לא! להיפך, תגובה כזו של התקפה חוזרת ( גם אם ההתקפה היא "פאסיבית" כלומר דרך שתיקה או גילויי אדישות ) היא ההפך מאדישות וחוסר אכפתיות, היא משדרת הרבה יותר חוסר אונים או חוסר יכולת להתמודד עם הסיטואציה מאשר חוסר אכפתיות, זוהי גם נטייה גברית די מצויה (לא אוהבת להכליל אבל מביאה זאת כחומר למחשבה) להתחפר "במערה" משלהם כאשר משהו הוא יותר מדי עבורם. תוכלי לחשוב על עצמך מה קורה שמישהו מבקר אותך, שגורם לך להרגיש אשמה, לא מספיק טובה, לא מוערכת וכד'. האם את מתקפלת/נסוגה/מאשימה חזרה/ מסכימה איתו באופן מיידי? מעניין אם אכן תזהי משהו חזרתי בתוכך… בכל מקרה, כאשר בעלך מרגיש מותקף אין שום סיכוי שהוא ירצה לשתף פעולה ולהקשיב באמת לתוכן של דברייך וכאן אני מגיעה לכלי השני שציינתי: דיבור.

דיבור יכול להיות כלי יעיל ועצמתי ובלבד שהוא נעשה בזמן, מקום ודרך הנכונים.

זמן – לא בזמן לחוץ(ימי שישי, שעת בוקר, שעת השכבה וכו'), לא בזמן המריבה עצמה, לא שרעבים, עייפים וכד', מוסיפה בסוגריים : לא כשבני הזוג אסורים, זה לא מוחלט כי ישנם כאלה שהריחוק הפיזי פחות דרמטי ובא לידי ביטוי בתקשורת ביניהם וישנם כאלו שכן , צריך להיות רגישים לכך. אפשר בערב אחרי יום לא עמוס במיוחד, שבת לפעמים זה זמן טוב, כל זוג לפי מה שנכון לו.

מקום- לא במקום סגור, חנוק, מבולגן. תמיד נעדיף מקום פתוח, שקט, נעים, נייטרלי .

דרך – לא להתקיף, לא להאשים, לדבר בעיקר על המקום שלי בחוויה ופחות על האחריות והאשמה שלו, להתחיל תמיד בדיבור כנה ואוהב: אני חושבת שיש לנו זוגיות כ"כ מיוחדת (אפשר למנות 3 דברים אמיתיים שאת מרגישה שמיוחדים בכם כזוג) כפי שציינת בשאלתך לדבר כמה את מעריכה את טוב הלב והעדינות שלו, לדבר על מה "כן " ופחות על מה "לא", הייתי רוצה שנוכל לדבר גם ברגעים קשים, שנלמד לספר את הקשיים שלנו בצורה נעימה, אני מרגישה שלא תמיד אני מצליחה להעביר לך את התחושות שלי בצורה שמעוררת אמפטיה, ואני אשמח שתעזור לי ונעשה זאת ביחד, מה לדעתך יכול לעזור? ואפשר גם קודם להקדים בירור איך הוא רואה את הדברים ביניכם, מה דעתו ומחשבותיו… נסי להגיע לשיחה ממקום מקשיב, בלי מסקנות ודעות קדומות מראש, נסי לפנות בלב שלך מקום טהור ואמיתי פשוט להקשיב ולשוחח ממקום חדש שטרם הייתם בו . זכרי – אתם צוות, יש בניכם ברית , התחייבות לעשות הכל כדי לשמור על הקשר הזה טוב ומלבלב, מגיע לכם שיהיה לכל אחד מכם טוב בקשר, ושמח ובטוח ונעים! הגיעי לשיחה מתוך "תודעת שפע" – הבנה שטוב כעת אבל יכוליות הרבה יותר טוב ולא ממקום של "כיבוי שריפות".

והכי חשוב – התפללי מכל הלב לסע"ד. אני מאמינה בלב שלם שזירת השלום בית בחיינו היא אחת הזירות המקודשות והחשובות ביותר בעבודת ד' שלנו כאן בעולם, ועל כן, אם תפני לריבונו של עולם ותבקשי עזרה להתפתח ולהתקדם בתוך הקשר הזוגי בטוחני שהוא ישמע את תפילתך, יסייע ויכוון כמו שרק הוא יודע.

אני כאן עבור כל שאלה, חזקי ואמצי , את ראויה לכל שבח על הרצון והמאמץ הכנים שלך לחולל שינוי בקן הזוגי שלך.

נועה