שלום לך אשה יקרה ומסורה,

אני שומעת בדברייך עד כמה את מתאמצת ומשתדלת להיות בסדר בכל הגזרות.

להצליח להיות עקרת בית למופת אמא במשרה חד הורית, ואשה מסורה לבעלך,

וכמה התסכול גדול כשת מקבלת ממנו ציון "בלתי מספיק"…

בואי נתבונן יחד בכמה נקודות מתוך המצב הזה:

נתחיל אתך?

חשוב לך להיות בסדר. עם כולם. למלא את כל תפקידייך על הצד הטוב ביותר.

את גם מוכנה להתאמץ לשם כך מעל ומעבר לכוחותייך.

את מנהלת בית, את רוצה לתת לילדים כל מה שהם צריכים ולטפל בהם באופן מיטבי.

וחשוב לך להיות אשה מסורה ולתת לבעלך את מה שהוא צריך.

יחד עם כל זה אני שומעת בין השורות שחשוב לך גם שיהיו מרוצים ממך.

שתצליחי להשביע רצון, לגרום לקרובים אלייך להיות מרוצים, מסופקים ושמחים,

וכשזה לא קורה, כשלא מרוצים ממך, את מתוסכלת, מתאמצת עוד יותר, מרגישה שלא עשית מספיק.

בנוסף- אני מקשיבה למה שלא מופיע בדברייך-

את לא מדברת על הצרכים שלך, על הרגשות שלך, על הרצונות שלך…

נמשיך עם בעלך-

את מתארת את מצבו בשעה שהוא לא מרגיש טוב.

הוא רוצה יחס, אכפתיות, התמסרות, תמיכה.

וכל אלו הם רצונות אנושיים, מובנים.

אלא שבנוסף לרצון, הוא הופך לתובעני.

תובענות שמטילה עלייך את האחריות למלא את הרצונות והצרכים שלו,

שמאשימה אותך בכל מה שלא מספק אותו,

שרואה אותך כ"לא מספיק",

ומביעה ציפיה עטופה בציניות לכך שתסבלי יחד איתו.

כך הוא בזמן כזה. זה מצבו.

הנקודה המשמעותית ביותר להתבונן בה היא מה שקורה ביניכם.

נקודת המפגש בין התפיסות שלכם.

חוסר שביעות הרצון, האומללות והתובענות שלו- פוגשים את התפיסה שלך שאומרת "אם לא מרוצים ממני- אני לא בסדר"

וכך כל סימן לכך שהוא לא מרוצה- מריץ אותך להתאמץ עוד במטרה לקבל אישור שאת טובה.

אלא שהתוצאה הזו לא מגיעה. כל מה שאת עושה לא מביא אותו לשביעות רצון.

וככל שאת יותר מכווצת, יותר מאוימת, יותר אשמה ויותר מוכנה לוותר על הצרכים הבסיסיים שלך,

התובענות שלו הולכת וגדלה.

המשמעות של ההבנה הזו היא שיש לך דרך לייצר שינוי.

את בעלך ואת הדפוסים שלו כנראה לא תוכלי לשנות, אבל את התפיסות שלך שתורמות לדינמיקה הזו- אני מקווה שכן.

האם תוכלי להניח מידייך את האחריות לרגשות שלו? לשביעות הרצון שלו?

האם תוכלי להכיר בכך שהאחראי להם הוא רק בעלך?

שכמו כל אדם- הוא יהיה שמח ומאושר בדיוק במידה בה הוא יבחר להיות?

האם תוכלי לראות את הנתינה שלך- ואת נותנת כל כך הרבה, כמשהו שאת נותנת לו ולא ככלי להשיג דרכו אישורים לכך שאת בסדר?

האם מתאם לך לאמר לו בליבך- אני נותנת לך מה שאני יכולה לא כי אתה תלוי בי אלא כי אני רוצה להיטיב אתך, לעולם לא אוכל למלא כל חסרונך וזה גם לא תפקידי, רק ה' יכול לתת לך הכל.."

והעיקר יקירתי- לראות את עצמך כבעלת ערך בלי תנאים? לראות את היהלום הנדיר שאת בלי קשר למה שאת עושה או לא?

לכבד ולחבק את עצמך- גם כשהוא לא פנוי לראות כמה את נפלאה?

להתחבר לעצמך ולאור שאת בעצם היותך- בלי להיות תלויה בכך שהוא יכיר בכך?

אלו תפיסות חדשות, ואני מניחה לך אותם כאן רק כדי לחשוב עליהם,

יצירה של שינוי בתפיסה היא תהליך שלוקח זמן ולפעמים דורש גם ליווי של איש מקצוע.

מה שחשוב הוא תדעי שכאן, בשינוי התפיסתי הזה- נמצא התקווה שלך לשינוי במה שקורה ביניכם כרגע.

בין אם תצליחי לאט לאט לייצר אותו בעצמך ובין אם בליווי מקצועי- ככל שהתפיסות האלה יחלחלו לתוכך- הריקוד שלכם ישתנה.

בזהירות, תרשי לי להניח שדברים מהסוג הזה קורים לא רק כשבעלך חולה,

ושהשינוי הזה לא יפתור רק את הבעיה הנקודתית,

אלא יבנה קשר שמתחיל בכבוד העצמי שלך וממשיך בכבוד הדדי עמוק ביניכם.

מאחלת לך שתרגישי את מקומך כאן בעולם,

המקום שאף אחד לא צריך לתת לך- כי הוא שלך.

זלטי