שלום לך שואלת אהובה ויקרה
קראתי את השאלה שלך בעיון רב וממש כאבתי את כאבך על המחיר שאת משלמת על תחביב שאת אוהבת ונהנית ממנו.
בתשובה אציע בפנייך מספר כיוונים למחשבה שאשמח שתהרהרי בהם ותראי למה ליבך נוטה, למה את מתחברת ואיפה את תרגישי הקלה בס"ד. בואי נתחיל 😊
- מה דעתך את על התחביב שלך
בשאלה את משתפת כמה את נהנית מהקריאה של הספרים. אני מאוד מאוד מבינה אותך! כחובבת קריאה אני מתחברת למקום הזה ש"הספרים זה הבילוי הכי מהמם בעולם". שיתפת שאת פוחדת ממה יקרה אם תשתפי, שאולי זה יעורר כעס או ש"הוא לא יסכים" כי את יודעת שבעלך חושב שזה כל כך גרוע. ואני רוצה לשאול אותך "מה את חושבת על זה שאת קוראת את הספרים הללו?". יש עניין ידוע בעולמות הנפש שאנשים לפעמים עושים מעשים מסויימים שהם לא שלמים איתם ומבקשים 'עזרה' באופן סמוי ולא מודע על ידי כך שהם משאירים סוג של 'עקבות בשטח' שמסגירים אותם. זוכרת שקראתי סיפור (כבר כתבתי לך שאני גם חובבת קריאה) על איש שהיה במערכת קשרים לא ראויה עם עמיתה לעבודה ובאופן מוזר ולא אופייני הוא השאיר את הטלפון שלו פתוח על השולחן בדיוק עם ההתכתבות המאוד לא מתאימה עם אותה חברה מהעבודה. אשתו כמובן ראתה את ההתכתבות, העניין התגלה והם הלכו לטיפול. המטפלת הסבירה להם שיש תופעה כזו בה אדם יודע שהוא עושה מעשה שהוא לא נכון ועל ידי זה שהוא "נחשף" (במודע או לא במודעה, ולפעמים לא בצורה מכוונת) הוא כביכול מבקש עזרה > קשה לו לצאת לבד מהפלונטר והוא קורא לחבל הצלה.
שואלת את עצמי לגבי השאלה שלך ולאור החשש הגדול ממה בעלך יגיד האם לא מסתתר פה איזשהו רצון פנימי שבעלך יגיד לך שזה לא בסדר – כי זה בעצם מה שאת חושבת על הנושא בעצמך וקשה לך לעשות מעשה בנידון.
חשוב להוסיף שקיימים הרבה תחביבים שהם מהנים אך יכול להיות שהם גם דורשים מחיר: לדוגמא אם מישהי מאוד מחבבת לאכול מתוקים – יכול להיות שלאורך זמן התחביב הזה יגרום לה לעלייה במשקל. יכול להיות שמישהי מאוד אוהבת בילוי ושיח עם חברות אך במינונים לא נכונים הדבר מגיע על חשבון המשפחה שלה או העבודה שלה. כל תחביב שיש לנו כדאי לבחון האם יש לו צדדים בהם הוא לא משרת אותנו. ומה שאני מזמינה אותך לבחון עם עצמך – האם גם אצלך אולי קיימת הנקודה שאת היית רוצה לא להיות כזו מחוברת לספרות הזו שאת קוראת וברצון לגלות את הסוד הזה לבעלך את בעצם, באופן לא מאוד מודע, מבקשת עזרה בעניין. אז אם לאחר שבחנת את העניין את מגלה שאת שלימה עם עצמך לגמרי – אז את יכולה לבחור להגיד את הדברים לבעלך מעמדה פנימית בטוחה בצדקת מעשייך. ואם את בעצם מבינה שמאחורי החשש הגדול להגיד לבעלך מסתתרת בקשה סמויה או רצון פנימי של "עם כל הטוב שיש לי מהתחביב הזה יש לי גם צדדים פחות טובים (חוץ מהסוד) ואני רוצה לבקש ממך שתעזור לי לצאת מזה" – אז אולי אלו כבר צעדים שאת יכולה להוביל בעצמך.
מה יקרה אם הוא לא יכעס? איך תרגישי אז?
אחת מההנחות המאוד בסיסיים בעולמות האימון מהם אני מגיעה היא שלפחדים יש נטייה לא להתממש: מכירה את זה שהרבה פעמים אנשים מאוד מפחדים מדברים מסויימים ובפועל, לאחר מעשה הם אומרים "איך פחדתי אבל באמת לא קרה כלום?". וגם במקרה הזה שלך אני מזמינה אותך לבחון וללכת בכיוון החשיבה של "מי אמר שהוא בסוף באמת כל כך יכעס?" מחשבה כידוע, יוצרת מציאות ולכן מציאה לך להתחיל לגלגל בראש את המחשבה של "מה יקרה אם הוא לא יכעס?, איך תרגישי אז?" נכון את תרגישי מעולה והקלה גדולה ורווחה בגוף? ככה תנסי לחוש את ההקלה כמה שיותר פעמים. על אותו משקל אני יכולה לתהות איתך שאולי דווקא כשתשתפי את הסוד הגדול שלך ממקום נכון וטוב (ובשורות הבאות גם בזה ניגע) אולי דווקא כאן תגיע שיחה מקרבת ומכילה שמדברת עליך. עליו. עליכם. כהורים. כזוג. כמשפחה. שיחה שיכולה לקדם אתכם מאוד.
ואפשר גם לזרום עם החשש הגדול שלך שאולי כן יקרה. ובעלך יכעס מאוד מאוד על זה שאת קוראת. אני רוצה להזמין אותך לבחון: מה יקרה אם הוא יכעס? איך את מתמודדת עם הכעס שלו? האם התגובה לכעס חייבת להיות שאת מפסיקה לעשות את מה שמכעיס אותו? האם יש מקום אולי לבוא ולדון ולהסביר את העמדה שלך? לפחות להגיד מה חשוב לך ומה מצאת שם ולנסות למצוא פתרונות או את דרך האמצע כמו אולי לא לקרוא ליד הילדים או משהו בסגנון?
תפקידים בזוגיות
את בטח יודעת שבכל הקשרים שלנו, ובפרט בקשר זוגי כל אחד מאיתנו נכנס למשבצת של תפקיד מסויים. בזוגיות זה יכול להיות שהאשה היא בעמדה אימהית כלפי בעלה וזה הופך אותו לעוד ילד שלה (ומרחיק אותם), זה יכול להיות שהבעל הוא הצדיק הגדול והאישה היא כביכול הפתוחה והמעיזה יותר. גם כאן חשוב לציין שכמעט אף פעם לא מדובר בתפקידים אמיתיים. סיפרה לי פעם חברה שאצלה בבית היה תפקיד מאוד ברור להורים: האמא היתה המכילה והקשובה והאבא היה הענייני והקפדן ולא היה מה לדבר איתו בענייני רגשות. לימים, האמא נפטרה ל"ע ולאחר פטירתה התגדלו פתאום הצדדים ההומאניים באבא: התברר שהוא יודע הרבה על רגשות, שהוא מכיל וקשוב ועדין ושהדברים רק לא באו לידי ביטוי (שוב, באופן לא מאוד מודע) כשהאמא היתה בחיים והיא היתה במשבצת של "האמא המכילה".
כשאת כותבת "שאת במתח גדול מאוד כי הוא לא יסכים" זה קצת גורם לחשוב שאולי יש פה מן מערכת תפקידים (ואולי לא תמיד אלא רק בנושאים הרוחניים) של אבא וילדה ש"מסכימים לה או שלא מסכימים לה"?
בזוגיות בריאה יש מקום מאוד נכון ומכובד של לא לעשות דברים מתוך כוונה רעה או רצון להכעיס ולצער.
אבל לפעמים קורה שמעשים שאת תעשי או תבחרי לא ימצאו חן בעיני הצד השני: אז אם בסדר לך לוותר ולהחליט שאת לא עושה מה טוב. אולם אם אלו דברים שחשובים לך מאוד – לא תמיד נכון לוותר על הרצון שלך ולהישאר ממורמרת ועצבנית אלא שווה להידבר על זה ולראות מה כן ולא רק מה לא.
אני מזמינה אותך לבדוק האם יש עוד דברים שהגישה היא האם בעלך מסכים לך או שלא? האם זה בנושא כזה שאולי הוא קצת מתקרב לאזור של משהו יהודי / ערכי? או שיש את הפחד הגדול מאי ההסכמה גם בדברים רגילים אחרים שלא אמורה להיות בהם בעייה ולכל אחד מבני הזוג יכולה להיות העדפה שונה?
מקווה מאוד יקרה שהתשובה עוזרת לך בכיווני מחשבה
אם יש לך תהיות נוספות מוזמנת תמיד לכתוב לנו כאן שוב וננסה לעזור 😊
הצלחות גדולות ובחירות טובות ושיחות זוגיות טובות ומקרבות
רותי
דלג לתוכן
