שואלת יקרה,

את מתארת מציאות לא פשוטה של פער דתי והשקפתי בינך לבין בעלך. פער שמתווסף לעובדה ששניכם חוזרים בתשובה, ולא גדלתם מימים ימימה בתוך הציבור שאליו אתם משתייכים. עובדה המוסיפה לחוסר הביטחון ולרצון בתחושת שייכות חזקה ואבסלוטית ללא היסוסים או סדקים.

לכל אחד יש קושי כשבן זוגו שונה ממנו תרבותית, אישיותית או רוחנית. ופה, פער זה מתעצם. בייחוד כשהוא משפיע כפי תיאורך על הקשר והשייכות שלך עם נשות הקהילה וסביבתכם הקהילתית, וכביכול תמיד מתייגת אתכם כזוג השונה והלא שייך. בני אדם מחפשים להיות דומים לסביבתם ושייכים אליה, ובפרט חוזרים בתשובה הזקוקים לחוסן שקהילה מספקת.

מצד אחד את מתארת תסכול גדול על הפער הדתי, על חוסר הבנה ביניכם מבחינה השקפתית / דתית ועל חלום שלא מתגשם, ואולי אפילו הרגשה של טעות בבחירה….

מצד שני, את מתארת זוגיות יפה של כבוד הדדי, של שאיפות רוחניות גבוהות דומות, של הליכה לקראתך (שינוי לבוש של בעלך, מעבר דירה לעיר ההורים) של דיבור ,קירבה ושיתוף אינטימי ורצון להמשיך בזוגיות. ונוסף לכך, את פונה להתייעץ ומחפשת תשובה ודרך איך להכיל את הקושי וכיצד ניתן להמשיך למרות הכל. כל אלו מסמנים שיש בסיס יציב וטוב להמשך בס"ד.

בראשית תשובתי אני רוצה להתייחס למה שכתבת שלפעמים יש לך תחושה שעשית טעות חלילה.

הנשמה כשיורדת לעולם צריכה לעבור מסע ארוך לתיקונה, ועבור כך היא צפויה לעבור דרך תחנות שונות עם אנשים שונים על מנת להגיע לתיקונה המלא. אחד מן התיקונים הגדולים ביותר של הנשמה היא ההתאחדות עם בן זוגה והחיים במשותף. בחומש בראשית נאמר: "זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם". רק כאשר התאחדו הזכר והנקבה אז נקראו יחד אדם. הגיעו אל שלמותם.

לכאורה, אדם הראשון לא היה צריך לחפש ולמצוא את בת זוגו, אלא היא ניתנה לו ע"י הקב"ה ישירות, אבל אולי אנחנו בוחרים לא נכון את בני זוגנו?

במסכת סנהדרין נאמר: "אמר רב יהודה אמר רב – ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני!"

בן הזוג שלנו כבר נבחר עבורנו לפני שנוצרנו. ו"אין זיווגו של האדם במקרה אלא בהשגחה פרטית מאת ה' יתברך…. כי הזיווג הוא מה' יתברך, כי אם תמיד מקורם של בני הזוג היה ממקום אחד, אזי קרוב הדבר לומר שזיווגם היה בדרך הטבע. אבל בהיות שמתחילה שניהם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב ושוב התקרבו למקום אחד ונזדווגו יחד, הרי זה סימן להוכיח שהיה בהשגחת ה' המסבב את כל הסיבות ('נזר הקודש' על בראשית רבה סח, ג ד"ה ר' אבהו).

נראה לנו כי הבחירה נכפתה עלינו, כי נקלענו למצב שבו לא היתה לנו אפשרות אחרת, ואולי אנחנו חיים בטעות יחד. אך הכל הסתובב בהשגחה מופלאה כדי שאותם חצאי נשמה שאמורים להתאחד יחד לנשמה אחת שלמה יפגשו ויגיעו אל תיקונם.

אילו היינו חוזרים אל העבר ונמצאים באותה הסיטואציה שוב של היכרות ופגישה עם בן זוגי המיועד עבורי, שוב הייתי בוחרת את אותה הבחירה בהשגחה פרטית.

ומה המטרה של כל זה?

הרב מאניס פרידמן בספרו בחזרה לתמימות מתאר את הנישואין כסטארט אפ אלוקי. הנישואין אינם תמיד אי של עונג. לפעמים נראה כי דווקא בן הזוג או הילדים הם הגורמים לקשיים בחיינו, מפליא הדבר כי פעמים לא נדירות רואים בני זוג עם אופי הפוך ושונה או פערים רוחניים גדולים, באופן שחושבים: איך יתכן כי דווקא השקט הזה נשא אישה רועשת ודברנית כ"כ, או איך אדם לא ירא שמים נשוי לאישה צדיקה ושמורה. אין זאת כי אם יד השם בדבר לזווג את הנשמה עם חציה האבוד, שכל אחד מבני הזוג יתחייב לעבוד ולתקן את הדרוש תיקון בעצמו ע"י ההתחככות המתמדת בבן זוגו – זוהי מעבדת התיקונים שהקב"ה הכין בסטארט אפ שלו…

דווקא בדורנו אנו רואים זוגות רבים המשלבים עולמות רחוקים מאד, דתיים עם לא דתיים, אנשים מארצות מוצא שונות, ומגזרים שונים החיים יחד ונושאים אתגרים משותפים מתוך כבוד ושלום הדדי עד כמה שניתן. גם זוגות שבהם אחד מבני הזוג מתחזק יותר מהשני, או לצערנו, אחד מבני הזוג שמתרחק מהדת, אינם מקבלים בהכרח עצה להיפרד. כי יש אפשרות להמשיך יחד מתוך אהבה ואחוה ולהגיע לתיקון עמוק ופנימי מאד, הגורם לנחת רוח גדולה בשמים. מה עוד שאצלכם את כבר מדברת על הכבוד היסודי וההדדי הזה הקיים ביניכם זה מכבר, והממשיך להחזיק אתכם גם במצב המאתגר כעת.

ברצוני לגלות לך כי כל זוג באשר הוא מתמודד עם קשיים דומים, כל פעם בכסות שונה. אם אצלכם הכסות נקראת פער דתי, אצל זוג אחר הכסות תהיה פער תרבותי, ואצל זוג נוסף זה יהיה פער אישיותי מאתגר מאד ועוד. והאתגר של כל זוג הוא חלק מהתכנית האלוקי של אותו זוג שהם נשלחו לתקן.

הצדיקה ימימה אביטל היתה אומרת: "לא במקרה את פוגשת את מי שאת פוגשת, הכל נשלח לתיקונך".

בן הזוג שנשלח אלי עם הפערים שהוא מעורר בינינו, מעורר אצלי כאב ורגשות שנועדו להתגלות על מנת שאביא אותם סוף כל סוף לריפוי. וזה אחד הסודות הגדולים של הקיום ושל הזוגיות. הכאב הזה שהוא מעורר בי הוא כאב שכבר קיים בי עוד מלפני שהכרתי אותו, והחיכוך בינינו ושיקוף הפערים הבלתי פוסק, נוגע שוב ושוב בפצע הזה הקיים בי על מנת שאבין אותו וארפא אותו ביני לבין עצמי, ביני לבין קוני.

בן זוגי הוא השליח האלוקי לריפוי שלי שנשלח אלי ישירות מבורא עולם. וההתעסקות בו במקום בי מסיטה אותי מתיקוני.

מה עוד שרצון לשנות את בן זוגי אינה מכבדת אותו ואף גורמת לו להתבצר בעמדתו אף שלא אומרים לו דבר! כי העמדה הפנימית שלי והמחשבות שלי נקלטות על ידי בן זוגי בתת מודע "כמים פנים לפנים" כדברי שלמה המלך.

השאלות שהייתי רוצה לכוון אליך כמפתח להבנה ולהתבוננות הן:

מה זה גורם לך להרגיש שבן זוגך שונה ממך ומהחלום שנשאת בליבך? שאתם זוג שונה ולא שייך?

מה זה עושה לך? איך זה מרגיש פיזית בגוף שלך? איפה זה כואב ומה התחושה?

כאב או כיווץ בכתפיים, בלב, בצוואר, בחזה?

האם זה גורם לך לתחושה של לא חשובה, לא מוגנת, לא שייכת, לא שווה, חסרת ערך, דחויה?

מה הרגש שמחפש ריפוי ומענה, והאם את מכירה את הרגש הזה מאירועים אחרים בחייך ובילדותך לפני נישואיך?

ההכרה והראיה של הרגש, הקשב אל עצמי ונתינת הכבוד למה שעולה בי, בלי שפיטה, היא המפתח לריפוי. הילדה הפנימית שבנו מחפשת את ההכרה, ואת ההבנה שהיא יכולה להרגיש מה שהיא מרגישה, ובאותה מידה שמגיעה לה להרגיש ראויה, שווה, אהובה, שייכת ומוגנת. וכל זה לא קשור למידת הדת או סוג ההשקפה של בן זוגי, אלא ליחס שלי אל עצמי וליחס שלא קיבלנו ואנו כמהות לקבל, ובן הזוג רק מעורר זאת אצלי על מנת שאקבל את ריפויי.

ההכרה הזו והעבודה העצמית שלי בהבנה של מה שנועדתי לרפא ולקבל – היחס, הערך, השייכות והראיות הן מה שקוראים לנו וזועקים מבפנים, וזהו הריפוי שלנו עם עצמנו ועם בוראנו.

השלב הבא הוא היכולת להודות בכך בפני בן זוגי, ולומר: כשאני נמצאת ב… ומרגישה איך אנחנו הזוג הכי דוסי או שונה בין כולם עולה בי רגש של… (חוסר ערך, חוסר שייכות, חוסר חשיבות, דחיה…) שמזכיר לי….

מבלי לבקש ממנו שינוי או לדרוש ממנו משהו, פשוט להודות בכאב ובפצע שלי בפניו בלי לקשר אותו אליו. אלו רגעים שיכולים להביא לאינטימיות, הבנה וקירבה פורצי דרך בזוגיות.

כשנהיה עסוקים בכך, ולא באחר שמולי, משהו ישתנה גם בי וגם ביחסים שסביבי. אישה שמקבלת את עצמה ואת רגשותיה ומרפאת את עצמה היא אישה מחוברת, שייכת לעצמה ולעמוד השדרה שלה, אישה שפחות מחפשת אישור חיצוני, והיא אישה שממגנטת את בעלה ואת סביבתה אליה ומצליחה להשפיע הרבה יותר כפי רצונה, כמובן כשעושה זאת ממקום אמיתי ופנימי ולא על מנת לשנות את סביבתה.

לסיום, כשעברתי שוב על שאלתך שמתי לב מתיאורך על אף האכזבה והריחוק מהחלום שבעיני רוחך, עד כמה בעלך בדרכו קשוב אליך ואל בקשותיך, ועד כמה הוא בדרכו מתחשב בך, שינה את לבושו, עבר לגור במרחק מהישיבה והקהילה שלו ובודאי בעוד צעדים הוא מתחשב ומנסה לבוא לקראתך. והייתי רוצה לשאול אותך האם מספיק "הרמת לו" על מאמציו, והראית לו כמה את מודה לו ומעריכה אותו על השינויים שהיה מוכן לעשות בעצמו ובחייו עבורך. הודיה היא כלי עצום בזוגיות שמושכת שפע אדיר מבן הזוג ומהבורא.

בן הזוג שמקבל את ההודיה וההערכה שהוא ראוי לה, מחפש שוב ושוב להיטיב עם אשתו ולשמח אותה. בניגוד לבן זוג שאינו מקבל הכרה על מאמציו, כי כביכול זה "ברור מאליו" שיפעל עבור אשתו, וממילא פוחת בו הרצון לשמחה. כמה שתצליחי להעריך אותו יותר ממקום אמיתי ומכבד, כך תושפעי בשפע רב יותר.

ועוד נקודה אחרונה למחשבה – האם גם הוא ראוי שתבואי לקראתו ותקבלי אותו סוף סוף כמו שראוי לו באמת: כאדם, שנברא בצלם אלוקים, איש בעל מידות משובחות, רצון לגדול ברוחניות, הדואג לך ככל יכולתו, זאת למרות השוני של הכיפה שעל ראשו וסביבת לימודיו?

מברכת אותך שהקב"ה יכוון את דרכך, ותשכילו יחד לבנות בית נאמן בישראל, שירווה נחת את בורא עולם בשלום, בכבוד, באחדות ובאחווה שיתקיימו בו תמיד.

בידידות,

גיטי