שלום יקירה,

אני מרגישה את הצער שלך והכאב העמוק שמלווה כל מילה, שנכתבה ביגון ותסכול, ואפשר כל כך להבין את תחושת חוסר האונים שאת חשה, ההתמודדות של הרצון לשקם מול מציאות מורכבת, מציאות שאולי לא משתפת פעולה, שאולי בכלל לא מעוניינת בשיקום, ככה בוודאות לפחות, לפי התחושות שלך.

זאת תחושה קשה. מאוד.

אתחיל מהסוף דווקא, כתבת, שאלת: יש טעם לנסות?

התשובה המאוד ברורה שלי: בוודאי. כן. יש טעם. כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן. את עצמך. תחילה.

לבחון מה כואב אצלך, מה החלקים שלך, מה את מעוניינת שיהיה שונה, אחרת, ומה את מעוניינת שיישאר כמו שהוא, מה נותן לך כח ומה מאידך גיסא, מחליש אותך.

אני מתחילה בחלק הזה דווקא, כי בעיני יש לו משמעות עמוקה מאוד וחשובה עד מאוד לפני ההצצה לעולם הזוגי.

נכון, את מתארת תחושות דיכאון, שניתן להבין, שאת מייחסת אותן למקום הזוגי, אך יש לחדד, תחילה, את המקום האישי, על כל רבדיו, על מנת שנוכל לנגוע כיאות במקום הזוגי.

חשוב לי לחדד לך, שהחלק הזוגי הוא ריקוד מלא, בשיתוף פעולה מושלם, של שניכם.

ולכן, תחילה עלייך לבחון את החלק שלך, מול עצמך ואחר כך מולו.

ישנם מספר שאלות, שאשמח שתבחני מול עצמך. כתבת שאין לך ביטחון עצמי, ושכך היית תמיד, והשאלה שעולה היא למה בעצם? למה אין לך אמונה בעצמך, בהרגשות, בתחושות ובבחירות שלך,

אפילו למה התחתנת, התקשית לענות, ושהיית במצוקה קשה, ופנית לעזרה להורים, הגדרת כטעות.

הקול הכואב הזה עולה מדברייך באופן ישיר וניכר.

מצד שני, עולות מהפנייה שלך, חוזקות יפייפיות, ולא מובנות מאליהן, את לוקחת אחריות, מזהה את החלק שלך, עובדת קשה על מנת ליזום ולשנות, נלחמת ומוכנה להתגמש בנושאים שונים על מנת ליצור אווירה טובה, אפילו החלטת להתחתן לאור פערים וקשיים שהיו, כי האמנת בכם. כך מרגיש לי, כי ציינת שהייתה אהבה. כנראה.

במקביל לעבודה הזוגית, אליה בע"ה נצלול בהמשך, אני מציעה לך ללמוד להכיר את עצמך, על חלקיים המופלאים יותר ואלו שטיפה פחות, לאהוב את המכלול הזה, על המעטפת החיצונית שלך ועל העולם הפנימי שלך כולל החלקים שונים ומשונים שיש בך.

אוכל לתת לך כלי מעולה ומומלץ, ללמוד להעמיק בתהליך הזה.

באפשרותך לכתוב במשך 30 יום, בסוף כל יום, שלושה דברים שונים, שאינם חוזרים על עצמם והם מורכבים מהחלקים הבאים:

א. תכונה/מידה/כוחות שהשתמשתי בהם היום ושאני אוהבת אותם. לדוגמא: אני רגישה ועזרתי היום לחברה להבין משהו שמכאיב לה. או: אני אוהבת לבשל והיום הכנתי לילדה מאכל מיוחד והיא נהנתה. ואפילו: היום כעסתי מאוד ואני שמחה שהצלחתי להוציא את אשר על ליבי באופן מכובד.

ב. משהו טוב שעשו עבורי היום. לדוגמא: בעלי התקשר היום לשאול אותי אם אני צריכה משהו מהסופר. או: שכנה עזרה לי היום להרים עגלה כבדה.

ג. משהו שאני אוהבת בעצמי. לדוגמא: אני אוהבת את העיניים שלי. או: אני אוהבת את האופן שאני רוקדת. או הקול שלי נעים לי.

הדוגמאות כאן ניתנו על מנת לייצג את המבחר של הרעיונות.

מקווה שהעניין על המגוון האין סופי הובן.

התרגיל מועיל ומאמן את החשיבה להיות חיובית, מאפשרת ובוחנת, אבל אם את מרגישה שהצורך בבירור אודות כוחותייך, יכולותיך ובחירותיך, לא מקבל מענה, אני ממש ממליצה ללכת לאשת מקצוע, ולקבל את ההכוונה שאת זקוקה לה. מגיע לך. באמת.

ועכשיו לעניין הזוגי,

זוכרת, בתחילת התשובה עניתי שהחלק הזוגי הוא ריקוד מלא, בשיתוף פעולה מושלם, של שניכם.

אז בואי ננסה יחד ללמוד מה זה אומר,

בני הזוג, יוצרים ריקוד שמתאים לשניהם, הם "מחליקים" על סמך תפיסות ואמנות שונות את עצמם, והסביבה לתנועה מושלמת מול הצד שכנגד, ולומדים לזוז בהתאם לאותם חלקים שונים.

עבורכם, נראה שהריקוד שלכם, טיפה חורק, או שמיציתם אותו כפי שהיה עד עתה.

לעיתים, זוגות יכולים לרקוד את הריקוד הזה תקופות ארוכות ללא עייפות ניכרת לעין, ועם כאב שמלווה אותם שנים, ועד שלא ישתנה משהו במאזן הזוגי, זה לא ייעצר, או יישתנה ואף עלול להתדרדר.

מדברייך עולה, שהתעייפת.

ניסית, ניסית, ניסית. ולתחושתך כשלת. כשלתם.

אז ככה, זה נורמאלי, בחיים עוברים המון תהליכים, משברים, צמיחות ונפילות, והשאלה, מה ואיך הקשר, זה שחיבר ביניכם מלכתחילה, משרת את המהלכים הללו, כמה אתם מזינים אותו ועובדים עליו על מנת שיוכל להיות שם עבורכם, חזק ויציב ומאפשר שביעות רצון.

ושאלת השאלות, כמה אתם מעוניינים להסתכל לו, לקשר, בעיניים ולהבין מה קרה?

למה את מנסה ומנסה בכל דרך אפשרית ולא מצליחה?

מה פספסת יקירה?

מה הבן זוג שלך צריך ממך ולא מקבל?

מה את צריכה מבן הזוג שלך ולא מקבלת?

מה צריך כדי שזה ייקרה?

האם אתם באמת בוחרים אחד בשני?

אם את בוחרת בו, איך את מראה לו את זה? מה את עושה שונה על מנת שהוא יבחין בבחירה הזו?

אני לא מתעלמת מכל הסיפור הכואב ותחושת איבוד האימון, החשש הנבגדות, כל אלה כואבים, מפחידים ומייאשים, אבל הם חלק מהריקוד, וצריך להבין מה הם עושים כדי לשרת את הקשר.

וכנראה שהם עושים, אחרת לא הייתם מגיעים למקום הזה.

את מתארת תקופות טובות, למה הם פסקו? מה גרם לריחוק?

האם את יכולה להבין שכשלך לא טוב בזוגיות, גם לבעלך לא טוב, זה אומר ששניכם סובלים ומזינים את הסבל הזה.

אתם צריכים, יחד, לבחור אחרת, לבחור לעבוד, לשנות ובעיקר ללמוד,

ללמוד אחד את השני, להתסקרן זה בעולמו של זה,

להבין מה פוגע בו ולמה, וללמד אותו מה פוגע בך ולמה.

כמו מה משמח אותך, נעים לך ולמה, ומה משמח אותו, נעים לו ולמה.

שום דבר אינו מובן מאליו.

תבחנו את האמונות שלכם, שמנהלים אתכם ומניעים אתכם להיכן שאתם כרגע.

אני ממליצה, מקרב לב, לפנות לייעוץ זוגי, שיכוון אתכם, ילמד אתכם להוריד מתח בבית, ללמוד לדבר, לריב ולמחול יחד, ובכלל להעמיק באווירה חיובית ומאפשרת.

לא בשמים היא.

באמת.

תבחרי להאמין שניתן לתקן, תושיטי יד לעזרה, תזמיני אותו למסע משותף ותתפללי,

תפללי מעומק הלב, שהקדוש ברוך הוא ייפתח לו את הלב להצטרף למסע.

זה אפשרי, אם רק תבחרו באמת. יחד.

בהצלחה מכל הלב,

שירה