שואלת יקרה,

קראתי את שאלתך, וחשתי כאב רב מבין השורות.

תיארת בקצרה זוגיות לא טובה, תחושת בדידות בקשר וחוסר אונים. קשר שבו את בעצם לא חווה קשר, אלא תחושת ניצול חזקה.

את מדגישה שתצליחי להתמודד עם תחושות אלו, כל עוד בעולם הבא יהיה לך טוב, וחשוב לך להבין מה ההשלכות של המצב בו את נתונה על חיי הנצח.

לפני שאנסה להבין האם את באמת מסוגלת להתמודד לבד בעולם הזה עם מצב מורכב כ"כ, ארצה לענות על שאלתך המרכזית גם ללא ידע בנסתרות, רק לפי כללים הידועים לנו בעבודת ה'.

שאלת בעצם מה יהיה מצב הזוג בעולם הבא אם התיקון שלהם הוא שלום בית וזה מתפספס.

כשאני רואה את המילים "שלום בית" אני מבינה שהכוונה היא לתוצאה – לזוגיות המקסימה, המושלמת והאידיאלית. ומה קורה כשלמרות כל הנסיונות והקשיים לא מצליחים להגיע למטרה נשגבת זו.

את מבססת את שאלתך היקרה על שתי הנחות:

1. שיש לכל אחד בעולם מטרה מסוימת, איזושהי אידיליה שהוא צריך להגיע אליה ואם הוא לא מגיע אליה אולי איבד את חלקו בעולם הבא, או שחלקו יהיה חסר.

2. שמטרה אלוקית יכולה להיות זוגית ותלויה בבנ"א אחר.

אך האם זה נכון?

האם יכול להיות שעבודה אישית של כל יהודי באשר הוא, כל עבודתו בעולם תהיה תלויה באדם אחר? בשגיונותיו, מצב רוחו, ואופיו הלא נח? האם ייתכן שה' דורש מאיתנו להגיע למטרה שאיננו יכולים להגיע אליה בכוחות עצמינו?

האם אדם יכול לעבוד על עצמו ולסבול כל חייו ולא תהיה לו הכרה בעולם האמת בגלל שבן הזוג לא שיתף פעולה והמטרה המשותפת לא הושגה?

האם יש דבר כזה בכלל "הישג שצריך להגיע אליו"?

דרך החשיבה ה"מטרתית" מוטבעת בנו היטב בגלל העולם המערבי בו אנו חיים. אנו גדלים בתקופה ובמקום בהם למאמץ אין כל ערך אם הוא לא משיג את המטרה. אין כל התחשבות בתלמיד שלמד שעות ארוכות למבחן, אם במבחן התוצא הוא נכשל. הציון יהיה על הידע הסופי, לא על המאמץ.

לא כן המצב ביהדות. אצלינו "לפום צערא אגרא". השכר מתקבל לפי הדרך, המאמץ והיגיעה. לא לפי התוצאה המתקבלת.

אצלינו ילד שמתקשה בלימוד ונאבק על הבנת כל פסוק, משנה, ודף גמרא, שמשקיע שעות בהבנה ויגיעה, יקבל שכר גדול יותר מזה הגאון שקלט את אותו החומר ברבע זמן ורץ למשחקיו…

אני עונה לך כבת יחידה לה' יתברך.

למרות שאת נשואה, ויש קשר בין נשמותיכם, הדין בבית דין של מעלה הוא לכל פרט בנפרד. "וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון"…

כל אחד עומד למשפט עם נקודת המוצא ממנה הוא מגיע, הדרך הארוכה והקשה שהוא עבר, וידיעה אלוקית עמוקה מיני ים על צפונות הלב וטוהר הכוונה.

אינני חושבת שיש קשר בין מעשיו והתנהגותו של בעלך, לבין הדין שלך בעולם הבא ושכרך הצפוי. הדין שלך הוא על העבודה והמאמץ שאת משקיעה. הדרך שאת עוברת, וכמובן שככל שהדרך כרוכה ביותר כאב וקושי כך גם השכר גדול יותר.

כל עוד מעשייך ומחשבותייך מכווננים כלפי שמיא, כל זמן שהליכותייך והתנהגותך מכבדים את צלם האלוקים שלך ואת עושה כל שביכולתך לקדש את שמו יתברך, הרי ששכרך מובטח. גם אם התוצאה המקווה והמיוחלת לא מגיעה, גם אם המתנה ששמה "שלום בית" מבוששת מלהגיע…

מעבר לנושא הדין של מעלה, שמעסיק אותנו במיוחד בימים אלו, ערב הימים הנוראים, מאמינה שנושא זה של זוגיות מטריד אותך וקשה לך, ואת עושה ככל שביכולתך לעשות את תפקידך ולדעת מה ה' רוצה ממך בכל רגע נתון. האם נכון לשתוק? האם יש לדבר? האם נכון להבליג, או שמא להעלות את הנושא ולטפל בו?

קשה מאוד במצב בו תיארת לדעת לבד מה לעשות, איך נכון להתנהג, וכיצד להתמודד עם תחושות וסיטואציות כאלה, ואני מקווה שיש לך ליווי או תמיכה מקצועיים.

מאחלת לך, יקרה, שנה טובה ומתוקה

שנה בה תרגישי שיש שכר לעמלך גם בעולם הזה, ותזכי לאכול גם בעולם הזה את פירות מאמצייך.

תרצה

[email protected]