אחותי היקרה,

אצילות נפשך בוקעת מבין השורות. בתוך משא-מסע חייך את מוצאת את זוית ההסתכלות של

–  לדון לכף זכות (את אמא),

,- לחפש את הצעד הבא עם המבט קדימה (מה נכון וטוב לעשות לקראת בניית בית?),

– להלחם בכל יום מחדש על יציבותך ומקומך,

וכל זאת כאשר את מתארת את קשייך ולבטייך הכבדים ביותר!

אני נפעמת ומאושרת להיות אחות לנסיכה שכזו.

הלוואי והיה לי את מטה הקסם או כדור הקריסטל שהיה מגלה את כל הפתרונות.

אכן בורא עולם הניח אותך ואת כולנו בדור שאין בו נביא ולא אורים ותומים, אך העבודה הזו שנעשית בערפל הלא ברור של החיים – היא זו שמקנה לנו את השלמות הגבוהה והשכר הנצחי.

לשיקולים המשמעותיים שאת מציינת מגיע זמן איכות של שקילה במאזניים, ברור וניפוי עד שתגיעי להחלטה שנכונה לך. האם יש כיום דמות שבפניה תוכלי לפרוס את מחשבותייך?

אם כן – "תשועה ברוב יועץ" ותוכלי לשוחח ולקבל הכוונה. אך בעיקר תוכלי להקשיב לעצמך תוך כדי דיבור ולהבהיר לעצמך מהו הכיוון המתאים כעת.

אך לא תמיד יש דמות כזו בסביבה, ולכן אשת מקצוע תוכל לסייע.

עד שתגיעי לשליח הטוב, דעי שאת עושה עבודה מדהימה בהכנת הקרקע לבניית ביתך בע"ה. עצם הערנות שלך והשאלה: "מהם חומרי הבנייה שאצטרך? ומהיכן אוכל להשיג אותם?" מעידה על כך שאת כבר פועלת בכיוון.

אם יציבות וקשר הם ערכים החשובים לך, אין לי ספק (ואכן כך עולה ממכתבך) שאת כבר פועלת לבסס את הדברים האלה בחייך. למשל בכך שאת נלחמת על המקום שלך, למדת לפתח קשרים תקינים עם אנשים סביבך, את אוספת דרכי התנהלות ממשפחות שאת רואה. כל אלו מבססים בתוכך את האשה והאמא שאת שואפת להיות.

כך שהשאלה היא "מה הצעד הבא להתפתחות שלי?"

אני מציעה לך לקחת פסק זמן ולהקשיב לעצמך. אציע לך כמה דרכים, ואת תוכלי לבחור מה מתאים לך:

– אם את אוהבת לכתוב: שבי במשך חצי שעה עם מחברת או דפים וכתבי ברצף בלי להפסיק. (אם אין לך מה לכתוב, תכתבי "אין לי מה לכתוב" עד שמשהו זורם לך) עשי זאת כל יום במשך חמישה ימים. הכתיבה באופן כזה מעוררת את הנפש ואת תמצאי את התשובות שלך בע"ה, או לפחות דברים מסוימים יתבהרו לך.

– אם את יכולה להכנס לעולם הדמיון, נסי לדמיין את עצמך במצבים השונים שתארת (בחו"ל, עם אחותך, אצל משפחה, וכו'). שימי לב לגוף שלך כאשר את מדמיינת כל מצב. מתי את מתכווצת? מרפה? מהן התחושות שעולות בך?

באופן כזה את תקשיבי למה שהנפש שלך אומרת לגבי כל אפשרות.

– ללכת בטבע ולדבר עם בורא עולם, לשוחח עם עצמך,

– לצייר או כל אומנות אחרת (לא בתור אומנות אלא בתור ביטוי עצמי)

וכל דרך אחרת שאת נמשכת אליה, כל עוד יש בה ביטוי בלתי מסונן והקשבה פתוחה שלך.

זה לא קל בתחילה בגלל חוסר הרגל, אך להכיר את עצמנו ולהקשיב לאדם שבשבילו נברא העולם – זה היסוד לכל בניה שהיא.

כמובן ששיחה עם אדם נוסף שיודע להקשיב ולשאול שאלות תומכות, יוכל לעזור לך להבהיר ולהבין את עצמך יותר. תוכלי לפנות שוב או באופן ישיר על מנת לקבל הפניה מתאימה בע"ה.

בחיבוק של אהבה והערכה לנערה מיוחדת שהיא חלק ייחודי מנשמת עם ישראל,

ואף על פי שאינני מכירה אותך – אני גאה בך.

שפרה

[email protected]