שלום לך
קראתי את פנייתך, ממנה ניכרים הצער והכאב הגדול שגורמים לך התנהגותה של רעייתך כפי שאתה תופס אותה.
בטרם ניגע בכאב, צדה את עיני שורה שכתבת לקראת הסוף:
"אני מרגיש שאני נכשל בתקשורת, אבל רק בנושא הזה כי בשאר התחומים הכל בסדר".
אינני יודע אם אתה יודע להעריך עד כמה בר מזל אתה שזוגיותכם בסדר בכל התחומים למעט הנושא עליו שאלת. אין זה דבר מובן מאליו שזוג הנמצא ארבע שנים לאחר הנישואין ועל אחת כמה וכמה כאשר טרם נפקדתם, ואף על פי כן ברוב העניינים אתם רואים עין בעין את הדברים וחיים באהבה ואחווה. זוהי נקודת חוזק משמעותית, ואין לי ספק שאם אכן אלו הם פני הדברים בזוגיות שלכם, גם הנושא המקשה עליך אמור להיפתר במהרה בע"ה.
לגופם של דברים:
כל אדם באשר הוא אדם, ואין זה משנה גבר או אישה, זקן או צעיר, מתרבות מערבית או מתרבות מזרחית, מעוניין לחיות חיים בעלי משמעות. האדם רוצה להרגיש כי הוא יוצר, פועל, עושה דברים משמעותיים גם בשבילו וגם בשביל אחרים. אין תסכול גדול מכך כשהאדם אינו מצליח להיות משמעותי לעצמו או לאחרים ולעסוק במשהו בעל משמעות.
משמעות בחיים יכולה להתבטא בדברים שונים: עבודה, לימודים, גידול ילדים, כתיבת ספרים, התפתחות אישית משמעותית, ועוד ועוד…
לעתים ישנו מצב בו האדם מוצא עצמו במבוי סתום. מצד אחד הוא מאד רוצה ליצור ולהיות מוערך, מצד שני הוא אינו יודע איך עושים זאת. לא לכולנו ישנם מיומנויות אקטיביות היודעות למצוא דרכי פעולה אפקטיביים למציאת עיסוק משמעותי בחיים. לעתים אדם מאד רוצה אך הוא איננו יכול / איננו מסוגל / איננו יודע את הדרך למצוא, וככל שנוקפים הימים והוא אינו מצליח להתקדם, הרי שתסכולו הולך וגובר.
תסכול זה עלול לבוא לידי ביטוי בכמה צורות:
יש כאלו שכאשר הם מתוסכלים, הרי הם מתכנסים לתוך עצמם, מסרבים לדבר עם האחרים ודוחים את כל ניסיונות החיזור של הקרובים אליהם.
ישנם אחרים שבדיוק להפך, הם מראים כלפי חוץ פנים שוחקות ומשדרים לכולם "עסקים כרגיל", על אף שכלפי פנים נפשם נמסה והם נובלים מיום ליום.
ישנם נוספים, שדווקא בתקופות כאלו צריכים יותר תשומת לב. התסכול הפנימי מערער את הביטחון העצמי, נפשם משוכנעת כי הם "חדלי אישים" והם חייבים מישהו שילטף, יחבק וייתן להם את התחושה שהם רצויים ואהובים.
לעומתם, ישנם כאלו המגיבים באלימות כאשר הם מתוסכלים. הם יכולים לצעוק על הקרובים להם, להתנהג כלפיהם באגרסיביות ואף לדחות בלעג כל ניסיון לעזור להם (על אף שבסתר לבם הם "מתים" שמישהו יוציא אותם מהמצב אליו נקלעו).
כפי שניתן לראות, חלק מהתגובות לתסכול הנן "תגובות מסתגלות", כלומר מסייעות לאדם לצאת מהמצב אליו נקלע ולשפר את התמודדותו, ואחרות הנן "תגובות בלתי מסתגלות", כלומר ש"בהפוך על הפוך" תגובותיו של האדם מכניסים אותו יותר ויותר לבוץ, והופכות אותו למתוסכל יותר,במעגל קסמים שרק הולך ומחריף.
שואל יקר, אינני מכיר את זוגתך, אך אין ספק שלאחר ארבע שנים מאושרות ביחד, אתה מכיר את נפשה לפני ולפנים.
אשה הנמצאת בבית, אינה עובדת, אינה לומדת,ואינה עוסקת בדבר משמעותי היכול להביא מזור לנפשה ומשמעות לחייה, בוודאי חווה סוג של תסכול מהמצב, גם אם אין זה נראה עליה או על התנהגותה.
העובדה שהיא קמה בצהרים, איננה מאהבת שינה או מרצון להתפנק במיטה. אדם בוגר אוהב את החופש, אך רק אם זה מגיע לעיתים רחוקות, ורק אם אחריו מחכה לו תקופת עמל משמעותית. חופש אין סופי גורם לתסכול, ובוודאי שהקימות המאוחרות מגיעות מייאוש כי פשוט, היא חשה שאין לה בשביל מה לקום.
צעירים רבים בגילכם מוצאים סיפוק ומשמעות בדברים שאינם לימודים או עבודה. נשים בעיקר (אך לא רק) יכולות למצוא סיפוק בהבאת ילדים וגידולם. עקרת בית המקדישה עיתותיה לטיפוח ביתה וילדיה, עשויה לחוש סיפוק רב לא פחות (ואף יותר) מזו העובדת ומפתחת קריירה. כמו כן, גבר אשר מקדיש עתותיו ללימוד תורה ברצינות ובאהבה, עשוי לחוות סיפוק רב לא פחות מזה המביא כסף הביתה. דא עקא, שרעייתך איננה מצליחה לחוות סיפוק מאף אחד מהדברים שתוארו לעיל, והדבר מביא אותה לתסכול עמוק.
וכאן עולה השאלה, כיצד התסכול בא לידי ביטוי:
תיארת את העובדה שהיא דורשת כי תתייחס אליה "בשיא החינניות". וכי מי יתייחס אליה וייתן לה תחושה כי היא אהובה ורצויה חוץ ממך?. אמנם אתה מגיע הביתה לאחר יום עבודה עייף ורצוץ, אך קח בחשבון שאתה האדם המשמעותי בעבורה והיא חייבת מישהו משמעותי שיתייחס ויתן לה תחושה טובה.
תחשוב עליך, אם היית בבית רוב הזמן ולא פוגש אנשים, האם לא היית מצפה מאלו הקרובים אליך שבכל זאת פוגשים אותך שיתנו לך תשומת לב ותחושה שאתה "שווה" בעיניהם?
תיארת את העובדה שהיא מחפשת סטייל ואופנה, ולבבך נקרע כי אין בידך לאפשר זאת.
לפי תיאוריך מדובר באישה פקחית ונבונה. סביר להניח כי כפי שאתה יודע שאין בארנקכם (הנמצא לפי תיאוריך "במצב סוציו-אקונומי נמוך") כסף למותרות, גם היא יודעת ומרגישה זאת.
ואף על פי כן, רעייתך חייבת סיפוק ומשמעות. ממה היא תמצא את הסיפוק אם לא משינויים בבית, סטייל ואופנה, בהם היא (כנראה) מבינה ומצטיינת. אתה רואה זאת כרצון לבזבז במקום שאין לכם כסף, אך יתכן שההפך הוא הנכון, היא מעוניינת להשקיע בדברים אלו מתוך מחשבה שאולי זה יוציא אותה מהתקיעות שבה היא נמצאת.
תיארת כי רעייתך מרבה למרר בבכי. אין ספק כי זו עוד אחת מההוכחות לכך שהיא כאובה מאד מהמצב. אישה שהיתה מרוצה ממצב הבטלה, לא הייתה מגיבה כך. היא הייתה חשה מספיק ביטחון עצמי כדי להסביר באלף הסברים מדוע זה נכון לה.
רעייתך לעומת זאת נשברת כאשר היא משוחחת עמך. לא די בכך שהיא מתוסכלת ממצבה, אלא שאתה עוד מוסיף עליה כהנה וכהנה תסכולים, השוברים את ליבה ונפשה ומביאים לידי בכי ושברון לב. כמובן שאינך עושה זאת בכוונה, אך בסופו של דבר אלו תחושותיה.
אז מה עושים עם המצב הזה?
איך יוצאים מהפלונטר אליו נקלעה רעייתך, ואשר גורם לך לכל-כך הרבה שברון לב?
ראשית, חשוב שאצלך ישתנה הדיסק. אל תגיד לעצמך שהיא איננה רוצה לעשות עם עצמה משהו, אלא תפנים שהיא איננה יכולה. גם אם על פני השטח נראה לך שיש לה נתונים טובים לעשות דברים בעלי משמעות, הרי שהמצב הנוכחי הביא אותה לידי כך שהיא לא מסוגלת ו/או לא יודעת איך עושים את זה. חשוב שתפנים זאת ולא תשדר לה שוב ושוב שהיא אשמה במצב.
בשלב השני, דברו על זה בצורה הכי פתוחה. תסביר לה שאתה מבין באיזה מצב היא, ותשקף לה את הכאבים שלך. כאב שייגע בכאב עשוי להביא לשיחתכם פתיחות רבה והחלטה משותפת שאתם מנסים ביחד לשפר את המצב. לא רק היא צריכה לשפר ולהשתפר, אלא אתה איתה יד ביד, אחרת שוב נחזור למעגל הקסמים של התסכול.
לאחר שעשיתם את שני השלבים הללו, נסו לבנות תכנית עבודה איך מוצאים בשבילה דבר בעל משמעות. האם עבודה זה הפיתרון? האם לימודים זה הפיתרון? ואולי דווקא ממשמש הריון באופק ועיסוק בגידול הילד החדש זה מה שיביא מזור לכאבה?
לאחר שתחליטו לאיזה כיוון ללכת, נסו להתייעץ עם אנשי מקצוע שיוכלו לעזור לכם. אם החלטתם על עבודה, פנו ליועצי תעסוקה, לכו לאבחון וגלו בתהליך שתעשו יחד מה אפשרי בעבורה.
אם מדובר בלימודים, לכו ליועצי לימודים, ראו מה נתוניה של רעייתך מאפשרים לה ללמוד ותיכנסו למסלול התקדמות והתפתחות.
ושוב… תהליך זה עליכם לעשות יחד. לא רק היא אחראית למצב ועליה לעשות את התהליך בעצמה. אתה צמוד אליה לאורך כל התהליך, ורק כך תצליחו לשבור את מעגל הקסמים של התיסכול ולהביא את רעייתך לעידן חדש.
המשבר בו אתם נמצאים, מביא להרבה ייאוש גם אצלך וגם אצלה, אך בה בעת הוא גם מהווה פתח לעידן חדש. אם תסכילו לפתור את המשבר בעבודה משותפת, להתגייס זה למען זו ולצעוד יחד בדרך המביאה לפיתרון, הדבר יחזק את הזוגיות ויהווה בעבורכם הזדמנות פז לצמיחה והתחדשות.
מאחל לך הצלחה במאמצים, ומזמין אותך לפנות שוב בכל קושי שתידרש אליו במהלך הדרך.
דניאל
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
שלום וברכה!
אדם לא הופך להיות עצלן או בטלן ברגע אחד.
לפי הנתונים שהצגת אני ממליץ במלוא הזהירות לבחון רקע נפשי מהעבר
או לבדוק אירוע משמעותי בתקופה הקודמת להפסקת העבודה.
הקדש לכך שיחות נפש אישיות במרחב הפתוח ותנסה לדובב אותה לפתיחות מירבית
יתכן והיא תתרצה ותגלה לך את שורש הבעיה .
בהצלחה .