שלום לך

קראתי את שאלתך יותר מפעם אחת, כי ראיתי שיש בשאלה שלך עומק ורגישות ואני ברשותך אשמח לגעת בנקודה הזו בתקוה שאקלע לקושי המיוחד שהעלית. אני חושב שהשאלה שלך משקפת הלך רוח וספקות של תקופה ועם זאת אין אישית ממנה. הכנות שלך מול האמונה היא מיוחדת, מה שאת מבקשת הוא להשתכנע בעומק הלב ולא להמשיך לרדוף אחרי הוכחות, וכדו', ואם לא, אז אולי כדאי לוותר עליה, אפילו שהיא נוחה לי ואני מעוניינת בה. הכנות הזו היא מיוחדת ואני חושב שהיא בהחלט מפתח לתשובה ולאמונה עמוקה יותר. אנסה במהלך התשובה גם להסביר למה.

אנסה להסב את תשומת ליבך למשהו שעולה בשאלה, אני חושב שהקושי שאת מעלה אינו רק מול האמונה אמת או שקר, אלא גם שאלה של חיבור. כשאת אומרת שלא מסתדר לך שלמלמל משהו או בשר וחלב וכדו' זה משהו שחשוב למישהו, את מדברת על מוזרות, ובעצם על בעיה בחיבור שלך לכל הדבר הזה. עכשיו, אינני מבקש לברוח משאלת האמת וההוכחה וכו' בכך, אלא להעלות אצלך את הבעיה בדרך בה חיפשת עד היום את התשובה, בעצם מה שחיפשת הוא הוכחה מוחצת, מדעית, כזו שאין לה עוררין, בעוד שהבעיה היתה עמוקה בהרבה, שאקרא לה חוסר חיבור לשפה של הדת. ה"לא מסתדר לי" הזה הוא הנקודה לדעתי, וכפיתרון לכך חיפשת הוכחה מדעית מוחצת שתשכנע אותך "מבחוץ", כאילו שיש איזו אמת שנכפית עליך עד שאינך יכולה לסרב לה. אך אולי הדרך הנכונה תהיה הפוכה.

את חיה ביומיום שלך, בוודאי בהקשר של הלימודים, אך גם האקלים התרבותי העולמי באוירה בה המדע הוא האמת לאמיתה וכל השאר מוטל בספק גדול. המדע מתבסס על ניסיון, וכל השאר על מה שבין השערות להמצאות פרי הדמיון. באוירה כזו קשה מאוד "לערער" על הסמכות הזו ולכן גם את הדת את מחפשת להכניס בתוך כלי המדע ובתוך השפה המדעית. אינני אומר שזה לא דבר מבורך, אך לדעתי באופן הזה לא תשתכנעי יותר.

אומר לך יותר מזה, וגם את זה את מעלה בין השיטין, עצם זה שאנשים חיים ומקיימים חיים ללא אמונה וללא תורה, והם נראים חיים סבירים וטובים, היא הקושיה הגדולה והכואבת ביותר על הדת, כי אם הדת אין לה כוח אלא להבטיח חיים בעולם אחר ולא לתת בחיים אלו טובה גדולה יותר ואיכות גבוהה בהרבה ואף לאין שיעור של חיים, אז כוחה באמת הוא רק לספר לנו סיפורים על עולמות אחרים וזה באמת לא נשמע אמין במיוחד. כעת, את רואה סביבך ובצדק, אנשים שחיים חיים טובים ואפילו אציליים ללא תורה ואת אומרת אם כן למה לי כל זה, מה הדת נותנת לי אם כן. האמת שזו שאלה כואבת, כי אני חושב שבאמת ברמת האדם היחיד יש לפעמים שגם ללא תורה אדם חי חיים טובים למדי, לפחות במונחים שאנחנו מכירים, וגם להיפך כידוע, אך היהדות נותנת על כך תשובה שחלק מהמטרה של הבריאה היא ליצור מצב בו אפשר להסתדר גם בלי הקב"ה, כביכול, וזה חלק מהמסע של האנושות ושל העולם, אך אלו אינם חיים שלמים, וזה משהו שלא מתגלה ברגע אלא לעתים בפרספקטיבה של דורות, אבל היא כן אומרת בצורה ברורה: אלו לא חיים שלמים, חסר בהם משהו מהותי, אך טבעו של העולם שזה מכוסה מאיתנו, זהו משהו שאנו צריכים להתבונן בו כדי לראות ולהשתכנע, אלא אם כן זכינו להתגלות אישית וזה לא תמיד קורה.

תחילת האמונה אם כן אינה במציאת הוכחה חיצונית או דרך חיצונית להסביר את התורה ולאשרר אותה מתוך השפה המדעית אלא לכרות אוזנים לשפת האמונה שהיא שפה שמדברת ברובד אחר, בשפת המשמעות שאינה עוסקת כלל בעובדות כשלעצמן , גם ההיסטוריה של התורה, או האמירות של חז"ל על עתיד העולם, אינם באמת אמירות היסטוריות במובן של ימינו, אלא אמירות שבאות להבנות את תמונת המשמעות שלנו, שיש נקודת התחלה להיסטוריה ויש נקודת תכלית. את שפת המשמעות תרכשי לא מההוכחות ומנבירה בשאלות העובדתיות, אלא מהבנה קיומית שמתחילה מתוכך, את בעצמך הלא מרגישה את הנקודה הבסיסית, את זה שהעולם אינו יכול להיות חסר משמעות, אולי אינך בטוחה בזה, אך דווקא משום שהרצון שלך הוא כן לפתח את זה, אני הייתי מציע להתבונן בזה מעט יותר. זה גם יישב בתוכך את הצורך הפנימי לאמונה, תביני כי את מבקשת לא רק סדר בעולם אלא משהו עמוק בתוכך שלא מוצא מנוח לולי החיבור לשפה שהדת מציעה.

אני באמת מבקש שתשני את נקודת המבט, אל תחפשי את האמת של התורה בהוכחות מדעיות ובשאלות מדעיות, זה טוב לסקרנות, אך אם את מעוניינת לחזק בתוכך את האמונה, להבנתי כדאי שתנסי להקשיב לתורה מנקודת מבט אחרת, התורה מבקשת משהו מאיתנו, היא לא רק מסבירה ומיישבת את הדעת, היא גם תובעת מאיתנו להיות אדם באמת, תביעה שלא תמצאי באף אחד מהאסכולות המדעיות, משום שאיננו באמת מכירים את טבע היקום והאדם לאמיתם, כך אומר בימים אלו גם אילון מאסק.. התורה היא יומרה עצומה בת אלפי שנים, יומרה שבעיני היא גדולה עשרת מונים מהמדע, היא מתיימרת לספר לנו על טבע האדם ועל תפקידו הקוסמי, על טבעו האמיתי של הפרדוכס הפסיכופיזי, דברים שהמדע לא מתיימר בכלל לגשת אלי הם ולרוב הוא רק מתעלם מהם, שאלות משמעות החיים לא רק שאינן נפתרות במדע, אלא שהחשיבה המדעית היא באמת דרך לחמוק מהן, כשלה פלאס- מדען דגול אז נפגש עם נפוליאון הוא התבטא שהתיאוריה המדעית החדשה (של ניוטון, כמדומה) אינה זקוקה לאלוהים, על כך היתה גאוותו. אלוהים הכביד על בני האדם כנראה משום שתפסוהו בדרך מעוותת, והם ביקשו להיפטר ממנו באמצעות הניסיון לשלוט בעולם בדרך תבונית, אך האם זה פתר את בעיות העולם? אני חושב שיש חלק קטן מהאנושות היום שעדיין חי באשליה שהמדע והערכים הליברליים (שהם שתי צדדים משלימים של אותה חשיבה) פתרו את בעיות האנושות, אך רוב העולם כבר מכיר בכך היום כי ערכי האדם המערבי אינם מספקים הסבר והצדקה לקיומו של האדם ואף לא הסבר מספק על טבעו העמוק של האדם.

אני חושב שדווקא בתקופה הזו האנושות מתחילה להבין בכלל מה הערך של הדת לחיי האדם, פעם תפסו את הדת כעובדה ולכן לא חשבו על הערכה כזו, אבל כשהדת מעורערת כל כך, כשניתן להסתדר בלעדיה, פתאום חשים מה היא נותנת לאדם, זהו לא משען או סעד פסיכולוגי, זה משהו הרבה יותר עמוק שבלעדיו אין החיים האנושיים מה שהם, ולפי היהדות היקום כולו תלוי בתודעה האנושית, ואם כן זהו גורל היקום כולו ולא רק האדם, כי האדם מעצב את היקום בדמותו. וכשהאדם הוא בדמות ובצלם אלוהים אזי אין ערוך למקום אליו הוא יכול להוביל את העולם, אך כשהאדם מושפל לכדי חיים חסרי משמעות, אזי גם אם למראית עין נראה שהוא חי חיים תרבותיים אין בכך עומק.

סוף דבר, הוכחות מדעיות אינם הדרך לבסס אמונה, אמונה היא דבר שבא מבפנים, והניסיון לתקף אותה מבחוץ כושל תמיד. זה יכול להיות חיזוק טו לעמדה הפנימית שלי, אבל לא משהו שאפשר להישען עליו, הכוח שלך לחזק אמונה קשור בראיה הפנימית שלך, בראיית החיים באופן מפוכח ואמיתי, בלימוד אותנטי ואישי של התורה וניסיון להבין מה הקב"ה מבקש מאיתנו דרכה. הרבה מהעובדות התורניות כמו למשל גיל העולם וסוף העולם, אינם בהכרח דברים כפשוטם ואפשר שהם באים להעביר רעיון על אודות העולם למשל שיש לעולם מסלול ברור ותכלית ידועה. ולא צריך לקחתם בהכרח כפשוטם ולעמת אותם עם המדע.

לגבי השאלה האחרונה שלך, נפלאות דרכי ה' אך אין שום דבר על כך מפורש, הכל עניין של פרשנות.

בהצלחה בחיזוק האמונה שלך

אריה מ.