.אישה יקרה,

לפני שאכתוב את תשובתי על ששאלת, רציתי לומר לך תודה.

המכתב שלך הרחיב לי את הלב וכיווץ אותו בו זמנית, הרגשתי את הרצון שלך לעשות את רצון השם, את האמונה החזקה שלך על אף הקושי והחרדה הקיומית שאת חווה, ממש מלחמה מבית ומחוץ. האמונה שלך היא קיומית ונוכחת, ואם הקב"ה היה מדבר איתנו כדבר אדם אל אדם הוא בטח היה אומר לך בתי האהובה, אני גאה בך. גם כשקשה לך, גם כשאת לא שלמה, את מכֻוונת, את מתקדמת ושואפת למלא את תכליתך כיהודיה.

אז תודה ששאלת.

חילקת את מכתבך לשני חלקים, החלק הראשון שבו את מתארת את כמיהתך לילדים נוספים, ואת מסירות הנפש המיוחדת שלך שבה את מקבלת על עצמך כיסוי ראש ואני מוכרחה לומר לך שגם אם את חושבת שמדובר בהחלטה "פזיזה" כפי שכינית זאת, היא מעידה על עוצמת הרוחניות שבך, על מסירות נפש, על רצינות ועומק.

אין לי אלא לקנא בך על כך.

"ההתקדמות שלי בדת כבר נעשתה וזהו, נשאר לי רק לקבל אותה כמו שהיא" אלו מילותיך שלך! והרי רבים הם האנשים שמנסים מידי יום להתחזק ולו בדבר קטן ביותר – אבל לא כולם מצליחים.

את הצלחת! את מצליחה! את מתקדמת!

את מתארת מצב שבו את חוששת שמכיוון שלא דקדקת במצוות מוביל לאסונות חלילה, וחשוב לי לעצור אותך ולהבהיר לך שהמחשבות הללו אינן באות מצד הקדושה, הן באות מצד היצר. הן באות כדי לייאש אותך ולגרום לך לעשות את עבודת השם שלך מתוך פחד ולא מתוך שמחה.

הניחי למחשבות הטורדניות, הניחי לעצת היצר שמנסה להקטין את בחירותיך בטוענות שונות כמו חוסר דקדוק או חוסר שלמות.

אהובת אלוקים שכמותך,

הקב"ה לא מצפה ממך לשלמות, הוא מצפה להתקדמות.

וגם נפילות הן חלק אינטגרלי מהדרך.

קומי, התנערי מעפר, הביטי על עצמך בגאווה ותהני מההישגים שהשגת עד כה. אל תנשפי לעצמך בעורף, זה לא מה שהקב"ה מבקש ממך . "רחמנא ליבא בעי" – אלוקים רוצה את הלב! יותר מחיצוניות, יותר מרצון לשלמות או השלמה עם המציאות.

בהמשך המכתב את מתארת את עוצמת החרדה שאת חווה לאורך מחצית השנה האחרונה, מה שמוביל אותי למסקנה המתבקשת שלאורך שלושת השנים האחרונות לפחות את חווה חוויות לא פשוטות של אבדן ושל אבל, הן בחייך האישיים – על אבדן היכולת להרות וללדת, על נשיותך ונעוריך, על שיערך היפה ותחושת הטיפוח שלך. והן כחלק מעם ישראל – חרדה קיומית ואובדן של תחושת הביטחון האישי אפילו בבית הפרטי שלנו. עברת כאישה וכבת לעם היהודי חוויות מטלטלות, מטריפות את הדעת, חוויות חסרות היגיון ופשר בעיני בשר ודם, ואיך לא תחרדי?

ברור מעבר לכל ספק שאנחנו במצב של מלחמה. מלחמה נוראית שגבתה חיי אדם, ששיבשה את חיינו בצורה נוראית, שנמשכת ונמשכת ולא רואים את הסוף. אבל אני רוצה להתייחס לתחושת הכאוס שאת מתארת, ולקושי שלך להאמין שיהיה טוב או לראות את הטוב העתידי.

אבל שימי לב שלאורך כל חייך אירעו המוני אירועים משמחים ומיוחדים – הרבה יותר ממספר המקרים הקשים והטראומטיים, ובכל זאת – החוויה הנוכחית שלך את העולם היא חוויה של קושי ופחד. האם כאשר את עושה מצווה בשמחה ובתחושת שלמות – את רואה שכר באופן מיידי? המחשבה כאילו לכל פעולה או מחשבה שאדם מבצע יש תגמול מיידי – ואם לא דקדקתי במצוות הכיסוי ולכן קרה אסון – היא לא הדרך שבה הקב"ה מנהל את עולמו. כי אם כך היה קורה – ולכל פעולה או מחשבה שהיינו מבצעים היינו מקבלים שכר או עונש מיידי – איזו מין בחירה בין טוב לרע הייתה לנו כבני אדם?

קראנו בליל הסדר בהגדה של פסח "מתחילה עובדי עבודה היו אבותינו" כאשר הקב"ה מוציא את עם ישראל ממצרים היו חלקם עובדי עבודה זרה, ועם זאת הקב"ה עדיין אהב אותנו וגאל אותנו ממ"ט שערי הטומאה של מצריים.

אהבתו של הקב"ה אלינו היא תמידית אך הוא מנהל את העולם בדרך שאינה ידועה לנו ואין לנו מושג בחשבונותיו.

המטרה שלנו בעולם הזה היא לעבוד אותו ולהאמין שמה שקורה הוא טוב עבורנו. כמו אמא שאוהבת את בנה, אך מענישה אותו לשם חינוכו, כמו מנתח שחותך גופו של חולה על מנת לרפאו, או תופרת שגוזרת את הבד בכדי לתפור ממנו שמלת פאר.

לאדם המסתכל מן הצד המעשית האלו נראים נוראיים, כאילו הם מעשים של הרס ורוע, אך האמת היא שכולם נעשים על מנת לתקן ולא חלילה על מנת לקלקל.

אם אני מתייחסת למכלול הנתונים שהצגת – אני רוצה לקוות שלפני הכל את דואגת לבריאותך הפיזית ומוודאת שאין לך חוסרים תזונתיים משמעותיים עקב הטלטלה הגופנית שחווית. בנוסף לכך השינויים ההורמונליים שבעקבות הניתוח עלולים להשפיע גם על המצב הנפשי וחשוב שתהיי ערה לכך ובמידת הצורך תשתפי את הרופאה שלך. במצבים של חרדה – הצורך העיקרי שלנו הוא לחוות שליטה על הסיטואציה בדרכים שונות – תיארת מצב של דריכות איומה, פחד אמיתי ומשתק, תחושת סטרס. כדי שתשתפי מישהו קרוב ומכיל בתחושותייך ובמידת הצורך אשת מקצוע שתתן לך כלים להפחתת החרדה ולתפקוד מיטבי.

עם הצער שלך הוא מובן, החששות שלך הגיונים לאור הטירוף שאנו חווים – אבל חזקי את עצמך ודעי שהקב"ה משגיח וכל מעשיו הם לטובתנו גם אם איננו מבינים את כל חלקי הפאזל ולמה אירע מה שאירע. חזקי את עצמך והאמיני שהקב"ה אוהב אותך – גם אם לא תמיד את מצליחה לעשות את מצוותיו בשלמות – כי את משתדלת כפי יכולתך, והוא – שברא גם את היצרים והתאוות יודע עד כמה הם גדולים – ועדיין ברא אותם כדי לתת לנו שכר על ההתגברות.

מאחלת לך לראות רק טוב ולהאמין בטוב,

מורן.