שואלת יקרה מאוד,

כשאני מקבלת שאלה כמו שלך, לאו דווקא בתוכנה כי אם באופיה ובניסוחה מפלס הדמעות המלוחות/מתוקות של הלב שלי עוקף בקלות את מחסום העפעפיים. אהבת אישה לבעלה יש בה יותר מקורטוב של קדושה. החיבור הזה, הקשר, הכמיהה להעמקתו, החשש לאבדו.הרכות והיופי במילותיך. העידון והזהירות שבניסוח. את יקרת המציאות.

מי יתן והיה לבבכם זה לאהבה זה את זו -כל הימים.

אהובה ויקרה.

את שואלת שאלה גדולה כל כך.

אני מבינה מאוד את הכאב שלך, את החשש והאי הודאות.

חלק נכבד וחשוב מנשיאת עיניה של אשה לבעלה הוא גם הנהגתו הרוחנית. כבעל הסמכות העליונה מול ילדיכם בעז"ה ומנהיגה של הספינה שלכם את מבקשת לראות אותו יציב בחלק הרוחני של חייכם המשותפים ולדעת אל נכון לאן נושבת רוחו של האיש איתו כרתת ברית- גם על רקע הליכותיו ודעותיו הרוחניות. זה לא רק מובן כי אם חשוב ומתבקש.

מאידך, אני שומעת בשאלתך את החשש ללחוץ, לדחוק, להביא לעימות לא נח, להתערב:

רגישות נשית, אנושית ונבונה שיש בך.

אז מה אפשר לעשות?

רגע לפני שננסה לחשוב איך לפעול נכון בתוך המערכת הזוגית ננסה לחשוב פנימה.

את יודעת יקרה,

האמת היא שהבורא הרחום מעמיד אותנו כל הזמן בפני שיעורים ואתגרים חשובים ומשמעותיים עבורנו.

"אדם לעמל יולד".

והעמל הזה.. ובכן, הוא איננו עבודה סיזיפית ומתסכלת של דברים שלא מסתדרים כרצוננו, כפי שאנחנו נוטים להרגיש. העבודה הזו, השיעורים האלו באים לגדל ולהעצים אותנו. לרפא ולחזק אותנו מבפנים.

יקרה ואהובה.

אני יודעת כמה זה קשה לחוש חסרת אונים מול מציאות של אדם קרוב ללא יכולת לשנות אצלו את הדברים שהיו מיטיבים עימו- לו היו משתנים. האפשרות הזו כמעט לא קיימת. עם זאת- אנחנו לגמרי מאמינים שכל דבר- כל דבר- שמתרחש במציאות שלנו, בסביבתנו קורא לנו ללמוד משהו. להתחפר פנימה,בהתבוננות, להקשיב מה קורה אצלנו, מה בתוכנו זקוק לריפוי שלשם כך זומן עבורנו השיעור הזה ולהעניק לעצמנו את מה שאנו זקוקים לו.

פעמים רבות שעם העבודה הזו- גם המציאות החיצונית- השיעור הזה, יעלם מחיינו. הוא הרי הגיע בשביל שנגדל ממנו..

אז זהו בעיני הדבר הראשון אותו את יכולה לעשות.

להתבונן מה עולה אצלך.להקשיב, לקבל ולחבק את מה שעולה וגם לשלוח לתוכך הבטחה להיות עבור עצמך ולהעניק לך מה שאת זקוקה לו.

אולי יש שם פחד ישן, אולי געגוע עוצמתי לדרך ברורה אולי דברים אחרים. הקשיבי לעצמך. את בודאי תמצאי את התשובות.

אחרי השלב הזה נמצא את עצמנו ניגשים נקיים יותר מול הזולת. כשהחלקים ששייכים לנו חשופים בפנינו, מוכלים על ידינו- אנו יכולים לנהל תקשורת נקיה וחפה מאמוציות מול הצד השני.

ואז.. רק אז כדאי אולי שתנסי לשוחח אתו על זה.

בזמן רגוע, לא תכוף לרגע של מעשה שעורר אותך לזה, מתוך קרבה ואהבה- דברי איתו.

איני מאמינה במועקות וקונפליקטים שנשמרים בבטן.

סופם של אלו לתפוח על מנת להתפיח הררי טינה ומשקעים.

מגמת פנינו להיות מדוברים ושקופים, גלויים וכנים וללמוד זה את זו.

כל חכמת המשחק טמונה ב"איך" מדברים.

הקפידי לדבר אודות עצמך ורגשותיך ספרי לו מה את מרגישה ומה עובר עליך ביחס לנושא. כשאת מדברת עליו- השתדלי להדגיש שכל מה שאת מדברת לגביו הוא לפי ראות עיניך בלבד. "אני מספרת לעצמי שאתה"- הוא פתיח מצוין לשתף אודות מחשבות שאנו חושבים על השני. ודבר נוסף- הסבירי לו מהו הדבר לו את זקוקה.

למרות שבקרב כולנו יש חלום סמוי שהאדם הקרוב לנו ידע בדיוק למה אנו זקוקים ללא שנבקש הרי שלרב אין הדבר כך במציאות. עלינו לעבור דרך דל למידה עד שנגיע לשם.

לו יפתח בפניך חלון, תוכלי לנסות לגלות סקרנות לגבי המתרחש בעולמו שלו. הרי הוא חזר בתשובה ובחר בדרך מצוות, מה אם כן קורה עכשיו? האם משהו קשה לו? האם משהו רגשי מעיב עליו? אולי הוא אפילו מאוכזב מעצמו שאינו עומד בציפיות שלו עצמו?

היי שם.

ההתנהגויות והבחירות שלנו, פעמים רבות, מלמדות על משהו הרבה יותר עמוק שמתרחש מבפנים.

לפעמים אנו מוחים על התנהגות כשבעצם משהו בפנים זקוק לחיבוק.

כשאנחנו מתעניינים בזולת באמת ומבינים קורה לו – קורה לנו עצמנו משהו מדהים: את האכזבה, הכעס וחוסר האונים מחליפה חמלה גדולה, אהבה ורצון להעניק.

והדבר החשוב ביותר:

התפללי.

בידיו של הבורא הרחום למול לב כל בשר ולקרבו לעבודתו.

בעלך צדיק. הוא רוצה בטוב. הוא מכבד אותך וטוב אליך. העצימי את האור שבו.

התפללי שיעבור את המשבר העכשוי ומתיקות התורה, נועם עול מצוות וקרבת השם ימלאו את כל חללי ליבו.

השם יתברך אוהב אותך ומוליך אותך יד ביד.

שפכי לפניו לבך.

אין תפילות שמועילות כמו תפילות להיות קרוב.

פשוט להיות קרוב.

אני מקווה שהדברים יסתדרו. ובין אם תשימי לב שהדברים חוזרים למתכונתם, בין אם משהו מחריף בעיניך, אפילו רק כדי להרגע,

את מוזמנת לשתף. תמיד.

בהערכה גדולה.

בתפילה עצומה שהלב שלך, היקר, ימצא את מנוחתו סמוך ונראה ללבו של בעלך הירא את השם כל הימים.

שלך,

דקלה.