אשה יקרה,

אשת חיל שלא סר כתרך ולא עומעם אורך.

אף קילוגרמים של משקל לא יצדיקו את הכאב שאת חווה.

אני מזמינה אותך להניח יד על ליבך השבור, להקשיב לכאב ולתת לו. הוא זה שיניע אותך למחוזות חדשים ובנויים יותר.

בשעה שאת עוברת את המשבר על הגילוי הכואב הזה, את חווה אבדן. תני לעצמך להתאבל על חיים שנתגלו כאשליה, על נאמנות שהתחלפה בפזילה.

אני איתך במקום הנמוך, השפל והמושפל.

כעת הקשיבי ללחישה של הנשימה כשאויר נכנס, ואויר יוצא. "אני נוכחת. אני קיימת. אני ראויה לחיות, אני ראויה לאהבה"

התבונני איך הגוף סופג את המילים, סופג את האמת עמוק פנימה.

את תצטרכי משאבים לדרך, אז קחי לך. שימי לב לכוחות פנימיים, כישורים שיש לך. הכיני רשימה של מתנות פנימיות שבהן בורכת. מה את אוהבת בעצמך?

כתבי גם רשימה של אנשים, פעילויות ותחביבים שעושים לך טוב.

את מלאה וגדושה בכל טוב, וכעת את יכולה לפסוע עם מטען חיובי יותר- אל תוך המשך.

ויש עוד דבר מאד מאד חשוב לזכור:

את חווה עוולות שמישהו בחר, ונראה שהוא גרם לך לסבל.

אם תשארי בתמונה הקטנה, הסבל רק יגבר. אני מזמינה אותך ל"זום אאוט" – לקחת כמה צעדים לאחור, לראות בתמונה הגדולה שיש כאן תכנית, יש סיפור גדול.

את חיה בתמונה הגדולה יותר מכפי שהנך יכולה לתפוס, ואין לדעת איך המסע הספציפי הזה מוביל אותך למימוש תכלית משמעותית,

אבל בטוח שהיא כן.

מה ששיך אליך הן הבחירה איך להיות בתוך הבלאגן.

ולסלוח לעצמך כשאת לא מצליחה אלא מנסה. הקב"ה לא מחפש להכשיל, הוא מזמין אותנו לגדול.

תארי את עצמך עוברת את כל זה ויוצאת גדולה. תני לדמיון לקחת אותך, וקחי צעד אחד מעשי לכיוון הזה.

כדי לצלוח את נהר הסמבטיון הזה, את זקוקה וראויה לסיוע ולווי מקצועי. אשמח בע"ה להפנות אותך אם תרצי.

ולא במקום הנחיה צמודה, אשתף בכמה מחשבות לקריאת כיוון שבע"ה נראה לי נכון:

1. מכיון שאין לך שליטה על האחר, אינך יכולה לגרום לו לאהוב/להתרחק, להיות נאמן או לא.

את רק יכולה לבחור את שלך: האם להיות ראויה לאהבה. זה מחזיר אותנו לשורות הראשונות. לא רק שאת באמת ראויה לאהבה, אלא האמונה שלך בזה מאפשרת לו לבחור לראות בך אשה ראויה. המבט של האדם על עצמו משתקפת ומזמינה מבט זהה של אחרים עליו. אז תחזרי לראש הקריאה, ותוך חיבוק- עצמי תני לגוף לספוג את המילים הטובות. זה חשוב לקשר שלכם לא פחות משזה חשוב לך עצמך. הרבה יותר נעים ומושך להיות עם אשה/אדם שמכירים בערך עצמם. לא בגאווה, אלא בשדר פתוח וחי של "ה' אוהב אותי! אני שווה!"

2. העלאת הפרופילים הוא אקט של בגידה, לא רק בך ובקשר- אלא גם בעצמו. בעלך פוגע בעצמו ולא יכול להיות שטוב לו עם זה. את יכולה לחמול עליו, אבל לדעתי התפקיד שלך כאן הוא להביע את עצמך בצורה ברורה מאד: אני לא יכולה לשאת את סימן השאלה מה קורה בקשר שלנו, אני זקוקה לבטחון. אני מבקשת שאם משהו מפריע לי- נדבר על זה, אקשיב לך בלי לשפוט ופשוט נדבר וננסה להבין זה את זו. אם את זקוקה לפתח את יכולת ההקשבה וההכלה מבלי לשפוט- עכשיו זה הזמן. אם המיומנות הזו כבר חזקה אצלך, אזי היא אחת מהמשאבים היקרים שלך.

3. יפה בעיני שבעלך התנצל ואמר שזו גלישה ורוח שטות- במילים אחרות הוא לא באמת רצה להיות שם, בתוך תוכו. ההכרה וההודאה היא הצעד הראשון. בהמשך לכך, נסו להגיע לפתרון שבו את תוכלי להרגיש בטחון בכך שהוא לא גולש לאתרים מרחיקים. בשיחה רגועה שאיננה מתוך ארוע שלילי, אך ורק באוירה חיובית- הביאי לשיח את הדאגה שלך לקשר, את הקושי הבלתי אפשרי שלך לחיות באי ודאות. אפשרי לו להציע רעיונות, מכיון שזה חייב לבוא בהסכמתו המלאה ומרצונו. למשל אם הוא יציע שהוא יביא לך את הטלפון כל יום כדי להרתיע אותו במשך היום מליצור קשר לא מתאים- זה בסדר, כי הוא הציע וביקש. לעומת זאת אם את תציעי- זו פלישה ללא הזמנתו המפורשת והוא עלול לחוש מאוים/מותקף/מוקטן. התפקיד שלך הוא לגדל וליצור מרחב של כבוד ושיתוף.

4. החליטו ביחד על דרך להתבונן על הטוב והיפה – כל אחד על עצמו ועל בן/בת הזוג. התבוננות בעין טובה תוליד בהכרח תחושה של ערך,שייכות, עוד אהבה, קרבה ומשיכה.

כאמור אלו כוונים התחלתיים, ואשת/איש מקצוע שתלווה תוכל לסייע לכם לפסוע בין הסלעים ולמצוא את היהלומים שמתחבאים דווקא שם.

אני תפילה חמה לכלים וביטחון,

שתענו להזמנה לגדל את עצמכם ואת הקשר.

שלך,

שפרה

[email protected]