The Butterfly Button
איך להרפות מהשוטף של הבית ומהפרפקציוניזם ולפנות זמן לתחביבים?

שאלה מקטגוריה:

תודה לכל המשיבים והמסייעים!!
השאלה שלי היום היא שאלה מקטגוריית השאלות השמחות:) בלי צרות, בלי מכאובים…
מגיע לכם גם כאלו שאלות, לא;)
אז ככה:
אני נשואה ואם לארבעה ילדים ברוך ה, כרגע אינה עובדת, חותמת אבטלה.
רציתי לשאול שתי שאלות שקשורות אחת לשנייה:
1. איך להספיק דברים (תחביבים) כשאין לזה דד ליין לעשות אותם? והשוטף של הבית שואב לי את כל הזמן?
2. איך אפשר למצוא זמן לתחביבים? ואיך יורדים מהפרפקציוניזם על זה?

אני כרגע חותמת אבטלה, עם התינוק שלי בבית , ויש לי תכנונים לעשות דברים מעבר לשוטף שעושה כל היום(כביסות, כלים, בית, ניקיון לפני שבת, ניקיון אחרי שבת) ואני לא מגיעה לזה…
זה ממש עצוב לי וכואב לי בלב. מרגישה שכל היום רודפת אחרי הניקיון של הבית והכביסות והשוטף, כשבעלי עובד ועסוק כל היום ומטבע הדברים כל עול הבית עליי כי אני לא עובדת כאמור, וזה ממלא משרה מלאה, בנוסף לתינוק שברוך ה כמעט בן שנה ודורש אותי מלא…
מצד שני רוצה להספיק דברים מעבר , יודעת שתכף אעבוד ואז בכלל לא יהיה לי זמן לזה.
נושא אחד כאוב במיוחד שיש לי חסימה פנימית לעשות את זה, זה לפתח אלבומים. רק לבת שלי הבכורה יש אלבום, והיא כבר בת שמונה… מאז שהיא היתה בת שנה לא פיתחתי שום תמונה… והילדים שאחר כך שואלים אותי למה אין להם אלבום … ואני כל כך אוהבת להסתכל בתמונות ולהיזכר ברגעים יפים אבל פשוט יש לי מחסום לעשות את זה.
בפרט שכרגע יש לי מיליון תמונות לפתח לכמה ילדים ולא יודעת מאיפה להתחיל…
והאמת היא שאני רוצה שזה יהיה מושלם. אז רוצה אלבומים דיגיטליים ,ורוצה לאסוף את כל התמונות שיש במחשב ובכרטיסי הזיכרון וצריכה לפתוח מחשב שלוקח זמן ופשוט לא מגיעה לזה .
ועכשיו חשבתי לעצמי, מתי כן אפתח? אני כל כך רוצה אלבומים אבל שאובה בשוטף של הבית!!
כאילו בראש שלי, קודם כל הבית צריך להיות מסודר ונקי פיקס, כביסות במקום, אין כלים מלוכלכים, יש אוכל מבושל, עוגות במקפיא ואאאאאזזזזז אני יכולה לעשות דברים מעבר (ע צרויה), מצד שני, זה לא מגיע הרגע הזה!!!! ואני יודעת שאם לא אדחוף את עצמי בכוח לעולם לא יהיו דברים…
לא רק אלבומים, גם ללכת לים לבד כמו שאני אוהבת…. או לקשט קירות, שזה גם נושא כאוב, מרגישה שרוצה שהבית יהיה יפה רק לא יודעת איך… אין לי בכלל אפשרות כלכלית לקחת מעצבת פנים , אבל כן יכולה להזמין מדבקות לקיר או מסגרות וכו, ויש לי אפילו כמה תמונות גדולות מפותחות אבל לא יודעת איפה הכי כדאי לתלות אותן, יש לי לחץ שאולי זה לא לפי הכללים של העיצוב, אז לא תולה וזהו וכל הבית שלי ערום…
האם יש לכם איך לעזור לי?
גם בנושא של איך להרפות מהשוטף ולפנות לעצמי זמן לדברים שאוהבת, גם איך יכולה להסיר את החסימה הפנימית שיש לי מהאלבומים, שזה מלחיץ אותי, גם איך יורדת מהרצון שהכול יהיה מושלם , גם מבחינת הבית וגם מבחינת האלבומים כי זה תוקע אותי, וגם יש לכם עצות מעשיות ופרקטיות איך יכולה פשוט להספיק דברים שאוהבת?

תשובה:

שלום וברכה,

בהתחלה, כשקראתי את המכתב שלך חשבתי שבאמת, בבית עם ארבעה ילדים מגיל 8 ומטה באמת אין הרבה זמן לפנאי ולתחביבים. אולי יש לך פשוט מעצור אובייקטיבי שקוראים לו חוסר זמן. ואז – ואז הגעתי לרשימת התנאים שאת מציבה לעצמך כדי לעשות משהו שאת רוצה באמת. קודם שיהיה בית נקי, ניחא. שלא יהיו כלים מלוכלכים, אוקיי. שיהיה אוכל, סבבה. עוגות במקפיא? בואי, עכשיו גם את יודעת שזה תירוץ 😀

אז כן, ממש כמו שאמרת הרגע הזה לא יגיע אם לא תביאי אותו.

ולמה לא תביאי אותו, אני לא יודעת לגלות לך.

זה כבר מסוג השאלות שאדם שואל את עצמו (או נותן למישהו קרוב לשאול).

היכולת לעצור ולפרגן לעצמנו היא יכולת שכמעט כל אמא מאבדת מתישהו. אני חושבת שהשלב הזה של גידול הילדים כשהם קטנים באמת דורש מאימהות לשים את עצמן בצד במובן כל כך עמוק ומהותי, עד שבסוף משהו בנפש מתכוונן לתנועה של ויתור וצמצום, ואיזושהי מערכת אזעקה פנימית מופעלת כשה'אני' מחפש לו קצת מקום.

אז בבסיס זה תנועת נפש חשובה והכרחית, ובלעדיה אין אימהות. אבל כמו הרבה דברים טובים, הם טובים רק כשהם בגבול ובמידה.

ילדים (ובעל) צריכים אמא נוכחת, אמא שיש אותה. אמא שמחוברת לעצמה ולא מחקה את עצמה.

השלב הבא של לוותר הכל בשביל הבית והילדים, זה גם להגיד להם את זה. וכל בדיחות האמא הפולניה קמות מהקבר בדיוק אז. 'כמה כמה עשיתי בשבילך וככה אתה מחזיר לי?'. אז כל ילד נורמלי מעדיף שאמא תעשה קצת פחות והוא לא יצטרך לשלם בריבית בהצמדה כל ימי חייו.

בפרקטיקה, איך מפנים זמן למה שלא דחוף אבל מאד מאד רוצים לעשות אותו, זו שאלה מעולמות הניהול. בכל ארגון יש את המשימות החשובות שאף פעם לא מגיעים אליהם. למשל להכין טבלת דיווחים על פעילויות מסוימות שהן חוזרות על עצמן, ואם הטבלה תהיה בנויה באקסל בצורה טובה עם נוסחאות נכונות, הדיווח ייעשה ברבע מהזמן. אבל למי יש זמן לעצור ולבנות את הטבלה עצמה?

אז בגלל שזהו הטבע האנושי יש הרבה מאד מתודות שפותחו על תעדוף של חשוב מול דחוף.

לדוגמא, ראי את הקישור הנ"ל:https://time.ort.org.il/%D7%98%D7%91%D7%9C%D7%AA-%D7%93%D7%97%D7%95%D7%A3-%D7%9E%D7%95%D7%9C-%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91/

את יכולה לנסות לאמץ את המודל, כולל בזבוז הזמן לדברים שלא דחופים ולא חשובים, וגם הוא זמן חשוב ומוגדר מראש במערכת.

כל הנ"ל ברמה הפרקטית.

מניחה שאם היית הולכת לטיפול, היית חופרת ומגלה אוצרות מעניינים בזירה הזו.

אני, כמי שעוסקת בייעוץ קריירה ופיתוח מנהלות, בחרתי להאיר את הזוית מעולמי המקצועי וכמובן מהכובע הכי אישי בעולם כאישה ואם.

בהצלחה ענקית,

דבורה.

נ.ב. מה שכתבת ספציפית על האלבומים בעיניי ראוי לעוד התייחסות ושאלה – למה דווקא אלבומים מרתיעים אותך? מה יש בפיתוח תמונות שקשה לך לפגוש? אבל זה כמו סיפור בלשי, ורק את יודעת מה רשימת הרמזים שמובילים אליו.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעלי מפחד לראות אותי עצובה
אני נשואה ואם לשתי בנות, יש לי בעל נסיך עם מידות טובות מאוד תמיד תמיד דואג שיהיה לי טוב בכל סיטואציה יוותר על עצמו העיקר שאני אהיה שמחה יקנה לי מה שאני רוצה יביא לי מה שאני רוצה בגדול יעשה הכללל רק בשביל שאהיה שמחה ורגועה זה נשמע מקסים מאוד...
מי תרצה להתחתן איתי?
אני חרדי רווק בן 28 יצא לי להיפגש עם מספר בנות לא מועט והתחושה שלי שבנות מאוד שיפוטיות ומאוד מפליגות בחלומות והמשאלות שלהם מעבר לפורפורציה…. יש להם דרישות שהן בעצמן לא עומדות בהן [ הן רוחנית והן כללית] וזה ממש מעיק והאמונה שלי שאני אמצא שידוך מאוד נמוכה בגלל זה…...
חייבים לסלוח לכל אדם?
לפי ההלכה- חייבים לסלוח לכל אדם? גם לאונס? בוגד? רוצח? איפה הגבול אם בכלל יש והאם מרכיב הזמן שעבר מהפגיעה משמעותי. האם הקרבה של הבנ"א משמעותי? אשמח לפירוט כמה שאפשר בבקשה.
אחיות שלי מאתגרות אותי
הי שלום ותודה למי שתקרא את מילותי כן,אני עוד אחת-אבל הפעם באמת עם כל הלב. אני בת 21 אחות של,בת ואישה,וחסידת רבנו הקדוש. ובאמת מבולבלת מהשבת האחרונה. אז כך:יש לי אחות בת 23 אולי דתיה, ואחות בת 17 וחצי שמתגלשת, ואני ביניהן. כל היום אני חושבת עליהן,דואגת אוהבת, מחוברת בלי...
כעס שגומר אותי ואבא שנפטר
שלום לכם, מומחי אקשיבה! אני פונה אליכם לצערי, בעקבות מותו של אבא שלי הצדיק, זכרונות לברכה. שהיה איש אמת. צדיק אהוב וישר דרך . עם האבל, נראה לי שאני יכולה להתמודד.. הבעיה העמוקה היא החברה והתגובות שלהם… ופה אפרט, אתן רקע- אמי היא אשה מוערכת בקהילה, אשה טובה וחזקה עוסקת...
עברתי גירושין בגיל צעיר ואני אבודה
אני בת להורים גרושים וגרושה בעצמי התגרשתי לפני כשנה לאחר נישואין של חצי שנה שיצאתי מהם בעין ושן וברוך השם ללא ילדים והתחלתי שידוכים לפני תקופה ואני מאוד אבודה אני לא יודעת איך להתנהל אני לא יודעת מה תקין מבחינת איך שבחור מתנהג ומה לא לדוג' מתוך 4 בחורים שישבתי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן