The Butterfly Button
איך להרפות מהשוטף של הבית ומהפרפקציוניזם ולפנות זמן לתחביבים?

שאלה מקטגוריה:

תודה לכל המשיבים והמסייעים!!
השאלה שלי היום היא שאלה מקטגוריית השאלות השמחות:) בלי צרות, בלי מכאובים…
מגיע לכם גם כאלו שאלות, לא;)
אז ככה:
אני נשואה ואם לארבעה ילדים ברוך ה, כרגע אינה עובדת, חותמת אבטלה.
רציתי לשאול שתי שאלות שקשורות אחת לשנייה:
1. איך להספיק דברים (תחביבים) כשאין לזה דד ליין לעשות אותם? והשוטף של הבית שואב לי את כל הזמן?
2. איך אפשר למצוא זמן לתחביבים? ואיך יורדים מהפרפקציוניזם על זה?

אני כרגע חותמת אבטלה, עם התינוק שלי בבית , ויש לי תכנונים לעשות דברים מעבר לשוטף שעושה כל היום(כביסות, כלים, בית, ניקיון לפני שבת, ניקיון אחרי שבת) ואני לא מגיעה לזה…
זה ממש עצוב לי וכואב לי בלב. מרגישה שכל היום רודפת אחרי הניקיון של הבית והכביסות והשוטף, כשבעלי עובד ועסוק כל היום ומטבע הדברים כל עול הבית עליי כי אני לא עובדת כאמור, וזה ממלא משרה מלאה, בנוסף לתינוק שברוך ה כמעט בן שנה ודורש אותי מלא…
מצד שני רוצה להספיק דברים מעבר , יודעת שתכף אעבוד ואז בכלל לא יהיה לי זמן לזה.
נושא אחד כאוב במיוחד שיש לי חסימה פנימית לעשות את זה, זה לפתח אלבומים. רק לבת שלי הבכורה יש אלבום, והיא כבר בת שמונה… מאז שהיא היתה בת שנה לא פיתחתי שום תמונה… והילדים שאחר כך שואלים אותי למה אין להם אלבום … ואני כל כך אוהבת להסתכל בתמונות ולהיזכר ברגעים יפים אבל פשוט יש לי מחסום לעשות את זה.
בפרט שכרגע יש לי מיליון תמונות לפתח לכמה ילדים ולא יודעת מאיפה להתחיל…
והאמת היא שאני רוצה שזה יהיה מושלם. אז רוצה אלבומים דיגיטליים ,ורוצה לאסוף את כל התמונות שיש במחשב ובכרטיסי הזיכרון וצריכה לפתוח מחשב שלוקח זמן ופשוט לא מגיעה לזה .
ועכשיו חשבתי לעצמי, מתי כן אפתח? אני כל כך רוצה אלבומים אבל שאובה בשוטף של הבית!!
כאילו בראש שלי, קודם כל הבית צריך להיות מסודר ונקי פיקס, כביסות במקום, אין כלים מלוכלכים, יש אוכל מבושל, עוגות במקפיא ואאאאאזזזזז אני יכולה לעשות דברים מעבר (ע צרויה), מצד שני, זה לא מגיע הרגע הזה!!!! ואני יודעת שאם לא אדחוף את עצמי בכוח לעולם לא יהיו דברים…
לא רק אלבומים, גם ללכת לים לבד כמו שאני אוהבת…. או לקשט קירות, שזה גם נושא כאוב, מרגישה שרוצה שהבית יהיה יפה רק לא יודעת איך… אין לי בכלל אפשרות כלכלית לקחת מעצבת פנים , אבל כן יכולה להזמין מדבקות לקיר או מסגרות וכו, ויש לי אפילו כמה תמונות גדולות מפותחות אבל לא יודעת איפה הכי כדאי לתלות אותן, יש לי לחץ שאולי זה לא לפי הכללים של העיצוב, אז לא תולה וזהו וכל הבית שלי ערום…
האם יש לכם איך לעזור לי?
גם בנושא של איך להרפות מהשוטף ולפנות לעצמי זמן לדברים שאוהבת, גם איך יכולה להסיר את החסימה הפנימית שיש לי מהאלבומים, שזה מלחיץ אותי, גם איך יורדת מהרצון שהכול יהיה מושלם , גם מבחינת הבית וגם מבחינת האלבומים כי זה תוקע אותי, וגם יש לכם עצות מעשיות ופרקטיות איך יכולה פשוט להספיק דברים שאוהבת?

תשובה:

שלום וברכה,

בהתחלה, כשקראתי את המכתב שלך חשבתי שבאמת, בבית עם ארבעה ילדים מגיל 8 ומטה באמת אין הרבה זמן לפנאי ולתחביבים. אולי יש לך פשוט מעצור אובייקטיבי שקוראים לו חוסר זמן. ואז – ואז הגעתי לרשימת התנאים שאת מציבה לעצמך כדי לעשות משהו שאת רוצה באמת. קודם שיהיה בית נקי, ניחא. שלא יהיו כלים מלוכלכים, אוקיי. שיהיה אוכל, סבבה. עוגות במקפיא? בואי, עכשיו גם את יודעת שזה תירוץ 😀

אז כן, ממש כמו שאמרת הרגע הזה לא יגיע אם לא תביאי אותו.

ולמה לא תביאי אותו, אני לא יודעת לגלות לך.

זה כבר מסוג השאלות שאדם שואל את עצמו (או נותן למישהו קרוב לשאול).

היכולת לעצור ולפרגן לעצמנו היא יכולת שכמעט כל אמא מאבדת מתישהו. אני חושבת שהשלב הזה של גידול הילדים כשהם קטנים באמת דורש מאימהות לשים את עצמן בצד במובן כל כך עמוק ומהותי, עד שבסוף משהו בנפש מתכוונן לתנועה של ויתור וצמצום, ואיזושהי מערכת אזעקה פנימית מופעלת כשה’אני’ מחפש לו קצת מקום.

אז בבסיס זה תנועת נפש חשובה והכרחית, ובלעדיה אין אימהות. אבל כמו הרבה דברים טובים, הם טובים רק כשהם בגבול ובמידה.

ילדים (ובעל) צריכים אמא נוכחת, אמא שיש אותה. אמא שמחוברת לעצמה ולא מחקה את עצמה.

השלב הבא של לוותר הכל בשביל הבית והילדים, זה גם להגיד להם את זה. וכל בדיחות האמא הפולניה קמות מהקבר בדיוק אז. ‘כמה כמה עשיתי בשבילך וככה אתה מחזיר לי?’. אז כל ילד נורמלי מעדיף שאמא תעשה קצת פחות והוא לא יצטרך לשלם בריבית בהצמדה כל ימי חייו.

בפרקטיקה, איך מפנים זמן למה שלא דחוף אבל מאד מאד רוצים לעשות אותו, זו שאלה מעולמות הניהול. בכל ארגון יש את המשימות החשובות שאף פעם לא מגיעים אליהם. למשל להכין טבלת דיווחים על פעילויות מסוימות שהן חוזרות על עצמן, ואם הטבלה תהיה בנויה באקסל בצורה טובה עם נוסחאות נכונות, הדיווח ייעשה ברבע מהזמן. אבל למי יש זמן לעצור ולבנות את הטבלה עצמה?

אז בגלל שזהו הטבע האנושי יש הרבה מאד מתודות שפותחו על תעדוף של חשוב מול דחוף.

לדוגמא, ראי את הקישור הנ”ל:https://time.ort.org.il/%D7%98%D7%91%D7%9C%D7%AA-%D7%93%D7%97%D7%95%D7%A3-%D7%9E%D7%95%D7%9C-%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91/

את יכולה לנסות לאמץ את המודל, כולל בזבוז הזמן לדברים שלא דחופים ולא חשובים, וגם הוא זמן חשוב ומוגדר מראש במערכת.

כל הנ”ל ברמה הפרקטית.

מניחה שאם היית הולכת לטיפול, היית חופרת ומגלה אוצרות מעניינים בזירה הזו.

אני, כמי שעוסקת בייעוץ קריירה ופיתוח מנהלות, בחרתי להאיר את הזוית מעולמי המקצועי וכמובן מהכובע הכי אישי בעולם כאישה ואם.

בהצלחה ענקית,

דבורה.

נ.ב. מה שכתבת ספציפית על האלבומים בעיניי ראוי לעוד התייחסות ושאלה – למה דווקא אלבומים מרתיעים אותך? מה יש בפיתוח תמונות שקשה לך לפגוש? אבל זה כמו סיפור בלשי, ורק את יודעת מה רשימת הרמזים שמובילים אליו.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

קשה לי עם זה שההורים שלי גרושים
לפני מספר שנים הורי התגרשו ובאותם השנים הראשונות לא היה לי עם זה בעיה כיוון שהם אנשים גדולים וזה ההחלטה שלהם, גם לאורך כל הדרך ההורים שלי תמיד הזכירו לי שהם אוהבים אותנו (הילדים). אבל כרגע כל פעם שאני נזכרת שהם כבר גרושים…. אני לא מפסיקה לבכות ולקוות שזה לא...
אמא שלי צורחת עלי נוראות
אני לומד בישיבה ישיבה שנחשבת טובה אבל אני נמצא הרבה בבית ואמא שלי כל הזמן יורדת עליי ומקללת אותי אני חושש שיש לה מחלת נפש וכל פעם שאני מדבר איתה על זה היא צורחת עליי ומבזה אותי ומקללת אותי וזה גורם לי להשפלה ביזיון וחוסר הערכה עצמית (ההורים שלי גרושים...
מה זה אומר לחיות את החיים??
אני לא רוצה להעביר את החיים, לא רוצה לתת להם להתנהל ולעבור. אני רוצה לחיות ולנצל אותם. אבל מה זה אומר? איך עושים את זה? איך בוחרים לחיות ולשמוח? שמחה בהכרח קשורה לחיים?? מחובר לי בראש שהנאה וכיף ושמחה זה סימן לחיים, זה נכון? אני עברתי פגיעה מינית קשה בתור...
בעלי מאשים אותי כל פעם מחדש
בעלי כשנהיה חולה לא מפסיק להתלונן הוא מתהלך בבית בפרצוף כבוי וכל הזמן מתלונן מיואש ומדוכא, זה משפיע עליי ועל הילדים. כשהוא חולה מרגיש לי שהוא רוצה שכל העולם יעבור לדום. וכל תשומת לב שהוא מקבל לא מספיקה לו והוא כועס על כולם שלא מתייחסים אליו ובעיקר עליי. אני אמא...
איזה אבא אני אם אין לי סבלנות לתינוק שלי
רציתי לשאול אני מתמודד עם בעיה שאני לא מבין את השורש שלה וזה מסתכל אותי, ואשמח מניסיונכם לעזרה. אני נשוי ויש לי אישה טובה ב”ה וגם נולד לנו תינוק ראשון לפני חצי שנה אבל אני לא נהנה ממנו אני מרגיש שאני לא מספיק אוהב אותו ולא דואג לו ואין לי...
רק כיף לנו אבל זו לא זוגיות!
היי אין מילים על התמיכה של האתר לכל יהודי. אני בהריון חמישי אחרי 2 הפלות. חודש שלישי. בכללי הזוגיות שלנו פצצה וחברית וקרובה אבל רק חברית! בקטע של תמיכה רגשית הבנה רגשית והכל אין. בעלי גדל בבית צפוף מלא ילדים בלי הרבה רגש ואולי זה קשור אבל עדיין לי קשה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן