שלום לך

החקירה והרצון לבסס את אמונתך הם בעיני דבר מבורך. אדם המבסס את אמונתו עומד על יהדותו מתוך דעת ובחירה צלולה, והיהדות שלו תהיה עמוקה ומשמעותית יותר בחייו ובחיי הסובבים אותו, אז בנוגע לכך אני ממש מעודד אותך להמשיך..

אני סבור שהבעיה בשאלתך היא לא בעצם הרצון לבסס את האמונה, אלא בכלים שבהם אתה מנסה לבסס אותה. אתן לך דוגמא: האם פעם ניסית לתקף את עצם העובדה שאתה קיים בכלים של סבירות והסתברות? מניח שלא. כי זה פשוט לא הכלי המתאים. אם אתה רוצה לתקף את עצם קיומך תלך לחווייה הפנימית שלך את עצמך ולא תלך לכיוון של הסתברות חיצונית. כך גם בנוגע לאהבה. כשאתה שואל האם קיימת אהבה בעולם? או מהי אהבה? האם תוכל לגלות את זה בכלים אמפיריים כמו במדע? או שאתה צריך לשאול שאלות מסוג אחר בכדי לגלות את התשובה לשאלה זו?

החכמה בעולם המודרני ממוקדת כמעט רק בסוג חקירה כזה שמטרתו לגלות כיצד דברים עובדים בעולם. אופן החקירה הזה יש לו כיום יוקרה עצומה, הוא מאוד אמין, אכן, והוא אחראי למהפכה טכנולוגית ומדעית עצומה ששינתה את פני האנושות. יש לכך השפעה עצומה על הדרך שבה אנו חושבים ומקבלים החלטות, אך צריך לזכור שיש לכך גם חולשות רבות.

צורת הסתכלות זו שהמדע מעודד יוצרת תנועה נפשית של כפירה או התעלמות מכל היבטי החיים שחומקים מסוג כזה של חקירה שאפשר להיווכח בה באופן נסיוני. הדוגמא הנפוצה היא העובדה שחלק גדול מהמדענים הם כופרים ובמידה רבה המדע כתנועה קידם את הכפירה בעולם. למרות שזה לא קשור באמת, היו מדענים גדולים מאמינים ברמות שונות ובצורות שונות, ולהיפך, ההתבוננות בעולם יכולה גם לפתח בתוכנו אמונה. אבל המגמה של המדע, שמבסס כל הסתכלות בעולם על מדידה וצפייה והתנסות אמפירית, מצמצם מאוד את הטווח של ההסתכלות שלנו בעולם. יש רבדים ואזורי חיים שלמים שאינם יכולים להיכנס למעבדה.

תחשוב למשל על מוזיקה ושירה. אמנם יש חכמת המוזיקה, שבאה ללמד אותך כיצד להשתמש בכלי ולהפיק ממנו את הצלילים הנכונים, אולם במוזיקה וכך בשירה יש ביטוי לערכים ולמשמעויות חיים שאי אפשר למדוד ושהם תלויי תרבות וגם יצירתיות אישית, דברים שהם מחוץ לגבול המדע..

גם האמונה, לולי הערך הפנימי של האמונה והמשמעות העמוקה שהיא נותנת לחיים, יהיה קשה מאוד לתקף אותה. זה לא אומר שאי אפשר. אבל התורה באמת לא באה לספר לנו על דברים הניתנים למדידה בעולם הטבע, אלא על משמעות האדם, ההיסטוריה והחיים עצמם, על הטוב והרע. ולכן נמצא את הביסוס שלה באמצעות כלים אחרים ואמצעים שונים, שאותם אנסה לתאר כאן על קצה המזלג:

אמנם התורה אינה רק פנימית, היא בהחלט מספרת על ארועים שאירעו בהיסטוריה, על התגלות ה' ועל יצירת עם ישראל, אבל ארועים אלו מתועדים באופן היסטורי, אם לא היה עם ישראל ולא היית חלק ממנו, והיתה שאלה תאורטית אם היה מעמד הר סיני או לא באמת אולי לא היתה סיבה להניח שכן, אבל העובדה הזו שנקראת עם ישראל, התורה שהעם הזה שומר והסיפור המיוחד שלו שמחזיק אותו לאורך כל הדורות, כל אלו הם עובדות מוצקות בהיסטוריה שאם לא היתה יציאת מצרים ולא היתה התגלות לא היו קיימים בעולם.

אז זהו בעצם פרמטר מרכזי שמתקף ומאמת את הסיפור שהתורה מספרת. בעיני זה לא פחות חזק מתוקף מדעי, זה תקף שאנחנו בעצם קיומנו הקולקטיבי מעידים עליו בכל יום, לא דווקא הזיכרון הקונקרטי של ארוע מסויים, שאפשר להתווכח איתו ולהגיד שלא תמיד זכרונות היסטוריים הם מהימנים, אלא זאת שאנחנו וקיומנו הם תוצאה של ארועים אלו ועדות מתמדת להם, לא פחות. התופעה הזו שנקראת קיום יהודי בעולם היא תוצאה מיציאת מצרים ומתן תורה, ולכן יש לי אמון עמוק בכך שזה אמיתי.

אבל מעבר לכך לא תהיה כל משמעות לתוקף הזה אם לא שהתוכן שהתורה עוסקת בו הוא תוכן המדבר בעד עצמו, וכך התורה גם אומרת שהעדות תהיה מכך שחוקיה הם חוקים צדיקים, שהאנשים הנושאים אותה מלאי חכמה, ושהחיים לאורה הם משכנעים מתוכם. אם חלילה לא היתה התורה כך, אם הרושם היה שלתורה עצמה ולתכניה אין כוח שכנוע אמיתי והיא אינה דרך חיים טובה, לא היה כל טעם בהוכחה החיצונית. האמת שרוב העולם השתכנע בכך איכשהו וקיבל את התורה בגירסאות מסולפות במעט או בהרבה, אבל רוב העולם כיום (נצרות ואסלאם) קנה את האמונה היהודית בבסיסה. מדוע הוא לא קנה את הגירסה המקורית? זו שאלה עמוקה שאפשר לעסוק בה בנפרד, אבל המציאות היא שרוב העולם חושב שלתורה יש את ההצעה הנכונה לגבי מהי דרך חיים אמיתית. האם זהו אינו דבר פלא? כדאי לנסות להתעמק בכך, אפילו שהעולם יכול גם לשגות. זה רק מהווה מבט לרגע מבחוץ על כוח ההשפעה העצום של התורה. זה אינו רק שכנוע בסיפור היסטורי כלשהו, אלא בכך שדרך החיים הזו אין לה תחליף.

וכאן מגיע שוב העולם הכופר. כדאי לדעת שהעולם של הכפירה הוא חדש יחסית, עד לא מזמן לא היה בנמצא אדם שכפר באלוהים, וגם כיום רוב האנשים גם במערב מאמינים. כאן אפשר להידרש לסיבה שהכפירה הגיעה, ולמקום שלה בהיסטוריה. הכפירה אינה רק מסקנה הגיונית מכך שאם לא ראיתי משהו בעצמי אז כנראה שהוא סתם בדיה, זה אינו רעיון חדש וימיו כימות אריסטו. הכפירה מגיעה גם ובעיקר מניתוק, מאי החווייה הפשוטה והבלתי אמצעית בנוכחות אלוקית בחיי האדם, בחיי הנפש. הסיבה שבעבר גם אינטלקטואלים האמינו באלוקים היא בגלל שהם חוו את נוכחותו באופן מסוים. ממש כפי שאתה חווה את קיומך שלך. אי אפשר לכפור בדבר כזה. הכפירה היא גם תנועת נפש של מרד. הסופר והפילוסוף אלבר קאמי קרא לאדם הכופר "האדם המורד", המרד באמונה, במסורת היה צורך נפשי ו"רוחני" של מי שביקש להיעשות עצמאי בעולם ולעצב את עולמו בעצמו ללא תלות. זהו דחף אנטי רוחני שקיים בנו, ואנשים מממשים אותו בכך שהם שוללים כל דבר שאין להם למולו וודאות אמפירית.

ואולם מה טעם לחיים ללא כל אותם אמיתות שאין להוכיחם? מה טעם לחיים ללא ערכים ואהבה? האם אהבה היא דבר שניתן להוכיח אמפירית? הכפירה אינה המובן מאליו, זה מה שאני מנסה לומר לך. הכפירה קשורה למצב בו האדם איבד משהו, ובו הוא רוצה להרגיש את קיומו שלו עד הסוף, עד הקצה. זו רוח של תקופה שמתנסה במשהו, שלדעתי כבר עברה את השיא שלה, ואנשים היום שבים שוב לאמונה. האמונה אינה עובדת כמו מדע. אין אמונה מתוך הסתכלות חיצונית על החיים בלבד, במעבדה ובמשקפת, האמונה היא נטילת חלק שלנו בחיים, באהבה, בערכים, ובכדי לחיות באמת אנו מוכרחים להיות בעלי אמונה כלשהי, בעלי ערכים, כי אחרת אין טעם לחיינו. זו לא הוכחה במובן המדעי, אבל זו מציאות עמוקה שבה בעצם האלוקים נוכח בעצם חיינו. במידה רבה, האפשרות להיכנס למעבדה ולבחון את הדברים מבחוץ אינה באמת קיימת בתחום האמונה, כי היא דורשת ממך את הכניסה פנימה, אתה שחקן על המגרש וגם כפירתך היא בחירה בתוך המגרש הזה, אינך באמת יכול להיות "מהאו"ם", אתה צריך לבחור את דרכך ביחס לאמונה שיש לה תמיד נגיעה ישירה לחייך, והכרעה זו תהיה הכרעה פנימית ומוסרית, שכוללת יחד איתה שיקול דעת, אבל לעולם לא תוכל לבודד את המשתנים כמו במעבדה, כי כידוע כוונת הצופה משפיעה..

ועוד נקודה חשובה. שיבת ציון האחרונה יחד עם הישרדות ישראל כל הדורות היא נס ופלא שמחזק מאוד את האמונה בנצחיות הסיפור היהודי ובאמת שלו. התופעה של היהדות היא תופעה שמעבר להיסטוריה הרגילה, והיא מחזקת בי את האמונה בכך שיש דברים שאי אפשר להתכחש להם. מדע קשור במידה רבה בהשקפה הסובייקטיבית של חוקריו, החוקר בוחר האם וכיצד להתבונן בתופעה מסויימת, ולכן גם אם הממצא הקונקרטי אומת, ייתכן שבהשקפה רחבה יותר ניתן היה לראות אותו באור אחר, בפרט אם מדובר בתופעות אנושיות ולא במדעים מדוייקים. אבל תופעה כזו כמו של עם ישראל, יש בה אובייקטיביות, היא מעידה על עצמה עדות שאין למעלה ממנה.

כל הנקודות האלו הם ביטוי קצר להלך מחשבה, בכדי לתת לך את הטעם של ביסוס היהדות בדרך אחרת מזו שהלכת בה בשאלתך. אני מניח שבכדי ללכת בדרך הזו אינך יכול להסתפק בהוכחות "מבחוץ" אלא יהיה דרוש לך להשתכנע מבפנים, לחקור את התורה מתוכה, ולנסות להבין את עומקה. היו כאלו שעשו זאת במהלך הדורות האחרונים ואולי תוכל להיעזר בכתביהם להבין את עומק החכמה היהודית ואת ערכיה, שלפעמים מכוסים קצת אבק ואנחנו לא מצליחים לראות תמיד את ערכם האמיתי. אני חושב שהיסוד הראשון לסוג כזה של חקירה הוא לקרוא את התנך כאילו אתה מכיר אותו בפעם הראשונה, ואז תוכל להתרשם מהאמיתות שלו בצורה בלתי אמצעית ובלי כל התיווכים שספגת במהלך השנים, התורה ניתנה בשביל שנקרא אותה בעצמנו. לאחר מכן תוכל להרחיב את מבטך על דברי חזל, ועל הראשונים והאחרונים. יש גם את חקר התנועה הנפשית של האמונה ושל הדת, כיצד אלו משפיעים על חיינו. יש הרבה דרכים להגיע לכך, גם חקירה של ההיסטוריה של עם ישראל והאומות, השוואה עם דתות אחרות. כל אלו לגיטימיים, אך במטרה להגיע למה שניתן לקרוא שכנוע, לא להוכחת מעבדה.

וה' ינחה אותך בדרך האמונה

בברכה

אריה מ.