שלום לך,
קודם כל, אני רוצה להודות לך מקרב לב על השיתוף והאומץ הגדול לחשוף ולגולל חוויות כל כך כואבות ומטלטלות. אני מעריך מאוד את הנכונות שלך להיפתח בצורה כזו.
בנוסף, תודה רבה לך על הפידבק החם ועל כך ששיתפת שאתה נהנה לקרוא את התשובות באכסניה החשובה של "אקשיבה" זה מעודד מאוד ונותן לכל צוות המשיבים כוח להמשיך.
כשקוראים את מה שעברת – מניצול התמימות, דרך ההטלה בספק בזיכרון שלך, ועד הפגיעות המיניות הקשות והמתמשכות – הלב פשוט נשבר. אחד הדברים הכי מטלטלים שתיארת הוא המניפולציה שנעשתה לך כילד, כשחקרו אותך והוכיחו לך כביכול שאתה "לא עקבי" והזיכרון שלך אינו אמין. זו פגיעה תודעתית קשה ביותר – לערער לילד את תפיסת המציאות ולגרום לו להטיל ספק בשכלו ובזיכרונו שלו, ובכך לפגוע בבסיס הביטחון היסודי ביותר בחיים.
כשמסתכלים על המסלול הזה, חשוב לומר שזה הכי טבעי והגיוני בעולם שיהיה לך חוסר אמון. חוסר האמון הזה הוא לא חיסרון או נפילה – הוא מנגנון הישרדותי בריא וחכם שהנפש שלך פיתחה כדי להגן על עצמה. גם התחושות של המרמור או התסכול שאתה מרגיש מול המערכת אינן סימן לחולשה, אלא ביטוי לאנרגיה בריאה של אדם שנלחם על הבית שלו ומסרב לוותר. זו אנרגיה שמראה על מסוגלות, על כוח ועל רצון אדיר לחיות ולשמור על מה ששייך לך.
לצד הכאב, מדהים לראות את הכוחות שיש בך. העובדה שאתה מסוגל לראות את ההקשרים ממעוף הציפור ולהבין לעומק את מה שעברת, מעידה על בגרות נפשית וצלילות רבה. מול הניסיונות לערער לך את הזיכרון כילד, היום אתה עומד כאדם בעל תפיסת מציאות חדה ובהירה. זהו תהליך עוצמתי משעבוד לחירות: מילד שניסו לנהל אותו ולהכניס אותו לתבניות של אחרים, הפכת לאדם ולאבא שלוקח חזרה את הבעלות על חייו. החשדנות והזהירות שאתה מרגיש כיום מול מטפלים ומערכות הן הסימן לכך שאתה מסרב לתת למישהו אחר לנהל לך את הנפש והבית. הרגישות וההבנה העמוקה שאתה מציג הן בדיוק התכונות שהופכות אותך לאבא טוב. הקדוש ברוך הוא לא מפספס – הוא נתן לך את הילדים הללו ונתן לך את הכוח והנשמה לגדל אותם.
השבר שחווית מול הרשויות וההרחקה מהבית הם פצע מדמם. המלכוד שאתה מעלה – איך להיפתח בטיפול כשהחשש מפירוש מעוות ומהרחקה נוספת מרחף באוויר – הוא מוצדק לחלוטין ומראה על אחריות רבה. אבל חשוב לזכור: אתה הוא זה שמנהל את הטיפול, ולא המטפל. טיפול אינו מקום שבו אתה אמור להוכיח משהו למישהו, אלא למצוא דמות שתשקף לך את הכוחות שכבר מתוכך.
זכותך מלאה לבחור בעצמך מטפל פרטי – לבדוק אותו, לבחון אותו, לברר עליו מראש ולעבור איתו תהליך טוב בקצב שלך.
לאחר מכן, את ההתרשמות והאבחנה המקצועית והחיובית שלו תוכל להגיש לרשויות מתוך מקום של חוזק ושליטה בתהליך.
חז"ל אמרו שמקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין. זה נכון בדיוק גם בעולם הנפש.
דווקא אדם כמוך, שנאבק במשך שנים על חירותו, מביא איתו יתרון עצום של "אור מן החושך" עומק, רגישות וחישול ששום אדם שגדל במסלול פשוט לא יכול להגיע אליהם.
בימי תשעת הימים אנו מתבוננים על הגלות והשבר, וחז"ל מתארים את הקריאה על הבנים שגלו מעל שולחן אביהם. הכאב שבהרחקה של אבא מילדיו הוא סבל קשה מנשוא, חוויה של חורבן אישי שמחברת אותך באופן מוחשי לכאבה של השכינה. אך הגלות הזו אינה סוף פסוק – וכפי שאנו מאמינים בנחמה ובבניין הכללי, כך יגיע גם התיקון הפרטי שלך.
אף על פי שהילדים כרגע אינם נמצאים אצלך, זהו בדיוק הזמן להמשיך ולעשות את העבודה העצמית החשובה שאתה כבר עושה. כפי שתיארת, כל שלב וכל טיפול קידמו אותך עוד כברת דרך.
אל תרפה! התהליך שאתה עובר עכשיו והעבודה הפנימית שאתה משקיע בעצמך הם אלו שיביאו אותך להצלחה הגדולה ביותר, ויסללו את הדרך הבטוחה והנכונה עד שהילדים יחזרו בעזרת השם לרשותך ותרווה ממך ומהם נחת כל הימים.
תמשיך להאמין בעצמך ובדרך הכבירה שאתה עושה.
מחזק את ידיך בכל הלב!
אברימי. פ
דלג לתוכן
