אמא יקרה

מזל טוב!

שמחה ממש לקבל את מכתבך.

כמעט כל האמהות חוות קשיים גדולים אחרי הלידה הראשונה, ומנסות להתמודד עם המצב לבד,

לעיתים תוך חווית אשמה וקושי גדול.

הרצון שלך לשנות, לחוות אחרת.

השיתוף והפנייה שלך, להתייעצות וקבלת עזרה חשובים ומשמחים מאד.

עצם העובדה שאת בנוכחות, מבינה שמתרחש עכשיו משהו חדש, שיש לו סיבות משמעותיות, ושאולי

אפשר לעשות משהו שונה. זה כבר חצי הדרך!

אתחיל מלהסביר בקצרה ממש את החוויה הנפוצה של אישה אחרי לידה. כמובן לא בהכרח תזדהי

ותסכימי עם כל פרט, אך החוויה הבסיסית משותפת כמעט לכולן.

אישה הופכת לאמא, והיא עצמה גם נולדת מחדש ברגע הזה.

הגוף חדש, המח עובר שינוי גדול ופועל באופן יחודי לאמהות. מה שלפעמים אנחנו מתייחסות אליו בזלזול כמו טפשת הריון וכו (

הלב, הנפש, החושים, כולם מפתחים רגישות מיוחדת במינה, בשביל לגדל את התינוק הקטן ולהרגיש אותו.

אנחנו הופכות פתוחות וחשופות לסביבה, חוות כל פרט קטן בעצמה, כמעט כאילו היינו אנחנו התינוק עצמו, כדי שנוכל להיות שם בשבילו באופן המיטיב ביותר.

בתקופת אחרי הלידה ההורמונים שמשפיעים על מצב הרוח שלנו מקבלים תפקיד להתנהג אחרת מכל מיני סיבות חשובות, וזה משפיע ישירות על מצב הרוח.

כל השינויים העצומים הללו מתרחשים לפעמים בלי שנשים לב אליהם בכלל, או שנייחס להם חשיבות שולית.

אך כשזה מגיע למפגש עם הסביבה, פתאום אפשר לחוש שאנחנו אחרות.

האם זה אומר שמעתה ואילך נהיה רגישות, פגיעות, עצבניות יותר וכו וכו?

ככל לא.

בתחילת חייו של התינוק אנחנו עוברות יחד איתו תהליך של למידה, התפתחות והסתגלות מחדש

לחיים. יכולת הרגישות שלנו עולה, אבל לאט לאט אנו לומדות לווסת אותה ולבחור בה.

המח שלנו פתוח לשינויים תקופת זמן מוגבלת, ואז מתייצב שוב בצורה שבחרנו לעצב אותו.

ההורמונים מתאזנים וחוזרים להיות כבתחילה.

איך לומדים את כל זה?

מאיפה שואבים כוחות?

סבלנות, לא גמרנו עם ההסברים.

כעת נפנה להביט דקה על מצב החיים שהשתנה לחלוטין.

לפני כן, היית אישה עצמאית יחסית, אולי יצאת לעבודה? ניקית את הבית, קיימת קשרים עם משפחה

וחברות.

ועם לידת התינוק, הפכת להיות תלויה הרבה יותר.

תלויה בחברה, בסביבה ובעיקר בבן הזוג.

ישנם דברים שאת כבר לא יכולה או מספיקה לעשות, אפילו הצרכים הבסיסים של כל אחד כמו

אכילה, מקלחת ושינה לרגעים עלייך להיעזר במישהו נוסף בשביל לזכות בהם.

בעיני זה דומה לתינוק עצמו קצת, לא?

בחברות שבטיות יותר , כמעט בכל תרבות עד היום, יולדת לא היתה נשארת רגע אחד לבד.

היא לא היתה מטפלת בעצמה ובתינוק אלא מטופלת בעצמה וכך מטפלת בתינוק.

היו נשים סביבה שדאגו לה, ולקחו חלק בטיפול בתינוק ובשאר מטלות החיים.

תינוק דורש כל כך הרבה טיפול! מעבר למה שאמא אחת יכולה לתת.

עצם המציאות שאנחנו מוותרות על הצרכים הבסיסיים שלנו בזמן שאנו מגדלות תינוק קטן, היא קשה

מאד! אל לנו להתבלבל ולחשוב שכך הדברים צריכים להיראות.

ולמעשה בחשיבה ריאלית, אין לנו הרבה מה לפעול עם זה, ואפשר פשוט להבין

שהיום

יולדת, אמא צעירה

וכל אמא בעצם.

מבצעת מטלות של כמה אנשים לבדה.

עוד לפני שהיא יוצאת לעבודה מחוץ לבית.

רק להבין את גודל המשא שמונח על כתפינו, להבין שזה לא טבעי ולא צריך להיראות ככה לכתחילה,

יכול לאפשר לנו להיות בהרבה יותר קבלה והבנה של המציאות המורכבת בתקופה זו. לנכוח בעצם

הקושי שלנו, ולבחון את הדרכים לצלוח את התקופה היפהפיה, המרגשת והמאתגרת הזו בכמה שיותר

שלווה ורוגע.

להסכים להיעזר באחרים, ממש לבקש!

להסכים להוריד סטנדרטים

ללמוד להקשיב לצרכים שלנו ולא רק לרצונות, לטפל ולדאוג לנו ממש כאילו היינו האמהות של

עצמנו.

ועוד כל מיני דרכים נפלאות

וגם ובעיקר

לא לחפש לחזור להיות

כמו פעם

את חדשה, את אמא.

ילדת, קיבלת חיים חדשים, כל כך הרבה מתנות, כלים וכוחות שמתגלים ומתחדשים בתוכך.

וכן, יש פה מסע לא פשוט של ויתור על שרי הישנה

על הגוף הקודם, על הרגלים של שנים, על חיים שלמים שהופכים לאחרים.

ועכשיו לחלק הפרקטי.

מה יכול להתרחש בתוך הזוגיות כשאת חווה כזה דבר? כשאת עוברת כזה שינוי משמעותי

והבעל?

עוד לא.

כשהתינוק קטן מטבע הדברים עיקר הטיפול בו שייך אלייך,

הוא יכול לעזור ולקחת חלק

אבל השינויים, ההתרחשויות, הכל אצלך, בתוך גופך ובקשר שלך ושל התינוק החדש.

הוא צופה בך, אולי גם לו קשה השינוי ולא מובן

לאן נעלמה שרי הישנה? ומה בעצם קורה פה?

למה כל מה שאעשה או אומר עכשיו פתאום יהיה לא טוב, לא מספיק?

ומה היא צריכה ורוצה ממני?

גם החיים שלו השתנו והתהפכו ברגע, גם הוא עובר מסע, וכדאי לזכור ולשים לב לזה.

ובתוך זה

לדעת שזו תקופה זמנית מאתגרת של גדילה והסתגלות לשניכם, ושזה לא מהווה סימן לכך שהזוגיות

שלכם לא מיטיבה.

להיפך, עצם זה שאת אומרת שאת לא רגילה למריבות, שהזוגיות שלכם זרמה על מי מנוחות זה

מדהים ומראה שיש לכם בסיס זוגי איתן.

ומה נקודות מפגש הקשות האלו אתם מסוגלים לצמוח יחד, קרוב יותר.

ונסיים בנקודות פרקטיות ממש.

לדבר! לדבר לדבר לדבר

לא לצפות שיבין לבד, שיראה אותך ואת מה שאת צריכה. זה יכול לבוא מתישהו, אבל יש מקומות

בחיים ובזוגיות שמיטיב יותר להתבטא בהם ולא להשאר בציפיות.

לשוחח לעומק, לשתף את הצורך שלך בשיח, ואת הצרכים האחרים שלך שבוודאות משמעותיים יותר

עכשיו.

להבין קודם בינך לבין עצמך מה את צריכה עכשיו? מה את יכולה לקבל ממנו? מה הוא יכול מתוך

אלו לתת לך? אולי יש מקום לפנות לקבל מאחרים.

אם צריך בתוך עומס החיים של שניכם לקבוע דייט אז לקבוע דייט! בייבסיטר, עזרה, מה שצריך כדי

ששניכם תוכלו להפגש בתוך כל הרגעים האלו ולהביא את הלב ואת התחושות.

זה יכול לקחת זמן ללמוד לדבר על דברים, השיחות יכולות להיות כואבות, רגישות, מתישות. ודווקא

אז הם חשובות ומקדמות ומגדלות.

וכן, אם זה קשה מדי או לא מקדם, ואת מרגישה צורך, טיפול זוגי יכול ממש להיות במקום בשבילכם.

לפני שנכנסים למקום של יאוש אחד מהשני ומהקשר, לפני שמגיעים לחוסר אמון.

לא צריך להגיע לקצוות בשביל לפעול.

מטפל זוגי מקצועי, בגישה המערכתית או בכל גישה אחרת שמתאימה לכם יכול ללות אתכם למסע

הזה.

להקמת בית יציב, שמח ומספק למשפחה החדשה שלכם

כאן בשבילך לכל שאלה

בהצלחה

אביגיל__