שלום רב

ההתמודדות שלך כנה, אנושית ונוגעת ללב.

האמונה היא עוגן מרכזי בחיים שלך. למרות שאת רוצה שהיא תהיה מאה אחוז, הספקות – שמקורם בנטייה לכפייתיות – מכרסמים בך.

אם אני מבין נכון, את מרגישה שהספקות מאלצים אותך "להסתפק" בדרגת אמונה פחותה יותר. יש לכך השלכות כמו תחושה של ירידה רוחנית וקושי מעשי להרגיש שמחה וביטחון, והשאיפה שלך היא לחזור לוודאות ואמונה תמימה.

ניתן להבין כפייתיות כצורך בוודאות גמורה – כזו שאינה קיימת במציאות של העולם. זו חוויית חיים של סבל לצד ציפייה מתמשכת לוודאות שלעולם אינה יכולה להתממש.

בדברייך ניכרים ערגה וכיסופים אל האמונה התמימה הילדית. כאב בויתור עליה. תנועה בין תחושה של אבדן והחמצה לבין השלמה ונסיון להתקדם הלאה.

ציינת שניסית טיפולים מקצועיים שונים, ואני מקווה שתמשיכי בהם. אנסה להציע כיוון שאפשר לפתח בשיחות הטיפוליות. אבל לפני הכל לא נשכח את האמת הפשוטה,

הקושי שלך איננו חוסר אמונה – אלא קושי לשאת חוסר ודאות בשל הנטייה לכפייתיות.

הלבטים שלך אינם חוסר אמונה, הם נסיונות שלך להגיע לוודאות גמורה. דווקא בגלל שהאמונה היא מרכז חייך, הקושי מתבטא בהיבט הזה. לאנשים אחרים הספקות יתבטאו בתחומים אחרים.

כעת ננסה לחשוב על האסטרטגייה שלך; לאן את מכוונת את עצמך בהתמודדות שלך?

את יכולה לבחור בין שני יעדים: "לחזור לאמונה תמימה-ילדית" או "להתקדם לאמונה תמימה-בוגרת".

אמונה תמימה ילדית היא אמונה הנשענת על כך שאין לך ספקות ושאלות.

אמונה תמימה בוגרת היא נשענת על כך שיש לך ספיקות ושאלות.

(המילה "תמים" משמעה האחת היא לא-חריף, נאיבי, והמשמעות השניה היא לא-פגום, שלם ואינטגרטיבי).

אמונה ילדית מתבססת על כך שכל אפשרות אחרת נראית בלתי-הגיונית. זו אמונה מתוך הכרח. יש מציאות ואת מוכרחה להכיר בה.

לעומת זאת, אמונה בוגרת מתבססת על כך שאדם מבין שאפשר להסתכל על דברים ביותר מדרך אחת, ועם זאת הוא מחזיק בדרך אמונה.

זו אמונה מתוך בחירה. את בוחרת כיצד לראות את המציאות. השליטה היא אצלך. את בוחרת להישאר נאמנה לאמונה, גם כשאין לך חוויה של ודאות.

המצב הנוכחי דוחף אותך בעל-כרחך לאמונה תמימה בוגרת. "אני לא מצליחה לחוש וודאות ואף על פי כן אני בוחרת להאמין. אני מכוונת את עצמי לרגש של האמונה ולהתנהגויות הנובעות ממנה".

כשאת תופסת אמונה כבחירה את יכולה לומר לעצמך "אינני מצליחה להרגיש אמונה ואף על פי כן אני כן רוצה לחוש אמונה – זהו הרצון האמיתי שלי והוא הקובע".

כשקוראים את מה שאת כותבת, אין ספק שאת רוצה באמת ובתמים לחוש אמונה.

הגמרא מספרת שרבי יוחנן, כאשר היה רואה את עוף השלך היה אומר את הפסוק "משפטיך תהום רבה", וכאשר הוא היה רואה נמלה היה אומר הפסוק "צדקתך כהררי אל" (חולין, סג).

השלך והנמלה מייצגים שני מצבים בהם נמצא האדם אל מול המציאות.

השלך תופס דגים בצורה אקראית לגמרי וטורף אותם בעודם חיים. השלך מזכיר שאנו 'מושלכים' לעולם נעלם ויש דברים שאנחנו לא מבינים, כמו תהום עמוקה שלא רואים את התחתית שלה. זה כולל ספקות, קושיות ותהיות על האמונה.

הנמלה לעומת זאת, למרות שהיא כל כך קטנה, יש בה מערכות משוכללות ומופלאות, כמו חיה גדולה. הנמלה מזכירה שיש דברים שאנחנו רואים בהם בצורה ברורה את חסדי הבורא וגדולתו. כמו שרשרת הרים אדירה שאי-אפשר שלא להבחין בה.

שני הצדדים האלה מתקיימים בו-זמנית, גם הצד שמבין ("אדם") וגם הצד שאינו מבין ושואל על המציאות מה יש בה ("בהמה").

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה' – להכיר בקיומם של דברים שאינם מובנים לנו. ובו-זמנית להסתכל גם על מה שכן מבינים ומרגישים. להחזיק יחד את המובן והבלתי-מובן.

אפשר לדמות זאת לנהיגה בכביש, יש שדה ראייה ויש "שטח מת" – מרחב שהנהג עיוור אליו.

רבי יוחנן אומר, ה"שטח המת" מכוון אותך לא פחות משדה הראייה. את לוקחת אותו בחשבון כשאת מחליפה נתיב. את יודעת שאת לא יודעת מה קורה באותם שטחים. שדה הראייה והשטח המת יחד הם מה שמכוון אותך.

יש לך המון "שדות ראייה" בהן את חווה אמונה, בטחון, קרבה ושמחה. ויש שכן מבינים ומרגישים חזק, ויש לך לא מעט כאלה חלקים.

ויש לך (כמו לרבים אחרים, רק שאצלך העוצמה גבוהה יותר), גם שדות מתים: ספקות, לבטים, דברים תמוהים ומוזרים שלא מתיישבים. כעת את יכולה לבחור האם להתייחס לחלקים הללו כמי שמנוגדים לאמונה ולהכנס לסחרור של מאבק – או דווקא "לאמץ" אותם ולרתום אותם כדי שישרתו את האמונה הבוגרת שלך. כאומרת: אני מכירה את הספקות ובכל זאת – אני בוחרת להאמין!

הבחירה באמונה בוגרת, פותחת לך בחזרה את היכולת להיות גם באמונה ילדית. תפקידה של האמונה התמימה-ילדית אינו נעלם כשאדם בוגר. הוא פשוט מקבל צורה אחרת. הוא עובר למרחב חווייתי, הוא מופיע בהארות של תחושת קרבה, התרפקות, אהבה, ביטחון.

כשאת פוגשת ספק, אימרי לעצמך – הנה שטח מת בנהיגה שלי. אני ממשיכה הלאה בנסיעה שלי. ה' ברא את הכביש שלו עם הרבה שטחים מתים, ככה הוא רצה ולא משנה עכשיו למה.

אני מקווה שתמשיכי לקחת את הטיפולים שהמליצו לך גורמי המקצוע, כי תובנות – גם אם הן טובות ומועילות, מצריכות עבודה מקצועית של הטמעה ותחזוקה.

בהערכה רבה

חיים