הייתי רוצה לדעת האם באמת טוב לו שם? הוא מתגעגע? עצוב ? כואב לו עלינו? האם אני יכולה להמשיך במציאות בידיעה שבאמת טוב לו שם. ואוכל להיות רגועה? אני לא כועסת על ה' חלילה מי אני שאכעס? באתי לעולם לתקן וללכת..אבל יש בי מעין אקרא לזה ריחוק לא מוסבר מהשם...
אני בבלבול גדול כי אני כבר לא מרגישה מחוברת לסגנון הבחורים שיצאתי לפניו. מצד שני אני לא חושבת שמתאים לי חסידי, כי אני לא כזו. מצד שני אני לא ליטאית כמו שהייתי לפני. מאוד חשוב לי מישהו שכן מקורב לברסלב אבל שלא יהיה רק ממש ברסלב. אני מאוד מבולבלת וחוץ...
הבעיה שלי היא ביישנות חולנית. אני בחור שנמצא בישיבה וכל הזמן עסוק בתכסיסים איך לדאוג שלא יעלו אותי לתורה או יתנו לי כיבודים או להתחמק מלדבר בפומבי. ואם בכל אופן קורה אני מרגיש ששומעים שהקול שלי רועד מפחד ואני כל כך מלא בושה. וגם לא מעז לדבר עם ראש הישיבה....
יש בי פיצול אישיות לפעמים אני האדם הכי טוב שבעולם אני די מקובל וכאלה ועם אראה ילד שמציק לאחר חלש יותר למשל או מישהו פוגע באחר אני ישר אקום לעזור לא משנה כמה זה פוגע בי ודברים כאלה פגעו בי הרבה אבל יש פעמים שאני פשוט רע לא אכפת לי...
בעלי סובל מהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) שמתבטא בטקסים דתיים, כמו תפילה, נטילת ידיים, כשרות, ניקיון לפסח, ניקיון בשירותים לפני תפילה ובעוד הרבה דברים. לו, זה לא כל כך מפריע והוא אפילו לא חושב שהוא סובל מההפרעה, הוא חושב שככה חיים לפי ההלכה וכל אחד אחר שלא מתנהג כך, הוא לא בסדר....
דלג לתוכן
