בחורה יקרה,

במענה לשאלותייך:

כן.

וכן.

ולפני הפירוט, מתחשק לי לחבק אותך, בלי לומר מילה. כי מגיע לך, פשוט כי בורא עולם החליט שטוב שתהיי קיימת כמו שאת.

וגם- כי יש בך עצמה שלא מוותרת על חיפוש. אני מנסה לדמיין שנים של איתור הכח הנשי והמשיכה הטבעית, ולא יודעת איך הייתי מגיבה במקומך. והנה את- ממשיכה בחיפוש, ולא מרימה ידיים. עצם הפניה כיום, לאחר נסיונות ואכזבות, היא עדות לכוחות שפועמים בך.

אני מאמינה מאד שאפשר לשנות את המצב! אשתדל בשורות הבאות בע"ה לשפוך אור על התהליך הנפשי ולהציע כיווני עבודה.

ראשית ננסה להבין מעט את התהליך שעברת:

כשנשמה יורדת לעולם היא נפרדת ממקורה, נפרדת מהרחם הרוחני וגם הגשמי, וזקוקה לחיבוק והכלה פיזיים ורגשיים.

ההכלה הכפולה הזו הינה קריטית להשרדות ולהתפתחות. במקרים קיצוניים מאד, תינוקות אינם שורדים בהעדר מוחלט של מגע אוהב.

אך גם בהורות מיטיבה קיים פער מובנה: בין הצורך המתמיד של התינוקת לבין אילוצים וגבולות של יכולת ההורה.

אנו נתיחס לקושי של חוסר במגע, מכיון שבחוויתך את חסרה אותו.

מה קורה במצב כזה? התינוקת יכולה להגיב באחת משתי דרכים: לדרוש עד שתקבל, או להתיאש.

מבין השורות את יכולה להבין כאן שאת מהטיפוסים הבריאים שממשיכים לדרוש ולרצות ולא לוותר.

עצם הרצון להתרפק על דמות נשית, מעידה על הלב הפועם שלך-הילדה. יש צורך, יש חיים!

את שואלת אם יש דרך להקשיב לזעקה ולמלא את החסר. עניתי שאפשר ואני מאמינה כך בכל ליבי. אך בדיוק והסתיגות: לא למלא את החסר, אלא להתמלא מתוך החסר. ההבדל הוא דק אך משמעותי. אם את מחפשת להשלים חלק חסר בכלי שבור, יתכן מאד שהחלק לא יתאים. במיוחד אם עבר זמן והחומר התמצק, השתנה, ומה שהתאים לו מזמן- כבר פחות משלים להיום.

אך אם הרצון הוא למלא כלי שיש בו חלל, אזי אפשר למצוא חומר למלא בו את הכלי עד שיחוש שתכליתו מתממשת.

בברכת "בורא נפשות" אנו מודים גם על "חסרונן" מפני שהליקוי מהווה מנוע של התפתחות והודיה על השאינו-מובן-מאליו.

נחזור אלייך: אין לדעת 'באמת' מה קרה בילדותך, וזה פחות רלוונטי. מה שמשמעותי הוא החוויה שאת מרגישה. היא הכי אמיתית שיש. לכן העבודה מתמקדת בהכרה בתחושת החסר ועבודה משם. את כבר במודעות הזו, אז מה הצעד הבא?

1. מכיון שאת חווה חסך פיזי שמשפיע על הרגש, הטיפול היעיל ביותר בנסיבות אלה הוא בגישת גוף-נפש. ההתמקדות שם היא בטיפול בנפש דרך הגוף.

ישנם מטפלים מצוינים עם הצלחות בתחום, ואשמח מאד לסייע לך למצוא מטפלת מתאימה אם תרצי ותפני אלי אישית.

2. מכיון שזהו ענין התפתחותי, יש בכל אשה את התינוקת שרוצה חיבוק. אך כשזו נתונה בהישרדות, כשנראה שמתוך מצוקה, התינוקת שבך זועקת ומותירה מעט מאד מרחב לביטוי האשה שבך. במקביל לקשב לצרכים הבסיסיים, אפשר וכדאי לפתח ולהזין את האנרגיה הנשית, זוהי הזורמת, היצירתית, חומלת ואינטואיטיבית. דוגמאות: ריקוד קטן וספונטני, הנאה עמוקה בכל החושים ממאכל/שתיה'פרח וכו', אמנות כלשהי.

3. אציע לך תרגיל שיאפשר כניסה פנימה, אליך התינוקת ואלייך האשה. אם אינך מורגלת בסגנון, יתכן ותחושי שזה מוזר לך. תוכלי לבחור דלג, ותוכלי להרחיב את גבולותייך ולנסות.

בתשובות לשאלות, עני מתוך הרגש, ממש מהבטן. אל תחסמי אף תחושה, מכיון שהרגש דובר אמת ומגיעה לו הקשבה ראויה.

*

מצאי לך זמן ומקום שקט.

נשמי עמוק, הוציאי אויר לאט לאט.

עצמי עיניים והרגישי גל של הרפיה עובר מהראש לאורך ובתוך כל הגוף עד לכפות הרגליים.

כעת ראי את החסר. ראי אותו ממש, היכן הוא ממוקם, איך הוא נראה: צבע, צורה, גודל. דברי אליו. דברי עם החסר, ותני לו לענות. בשלב זה, תוכלי לבחור לכתוב או להמשיך בשיח פנימי.

"ממתי אתה נוכח בחיי, חסר?"

"מה אתה עושה כאן, אצלי? מה תפקידך? מה את רוצה ממני?"

"איך אתה ממלא את תפקידך? כיצד אתה פועל? מתי אתה נוהג להגיע?"

"אילו רגשות אתה מביא איתך?"

"מה יקרה אם לא תהיה? מי אוכל להיות?"

"האם אתה מוכן לאפשר לי לשנות את הסטטוס?"

"האם תאפשר לי להיות בלעדיך?"

– דמייני את עצמך כש'חסר' כבר לא קיים.

כעת שאלי שוב את 'חסר': יש לך משהו לומר לי?

* * *

יקרה,

בשאלות הללו השתדלתי לכוון ולדייק, אך אני סומכת עלייך שתבדקי עם עצמך אילו שאלות מהדהדות שהן רוצות להשאל, ואלו פחות.

מטרת ההתבוננות לעומק היא כדי לאפשר לכאב לומר את דברו, ומשם יהיה קל יותר לשחרר אותו. זאת מתוך הבנה שכל דבר בעולם, כולל חומרים פיזיים ורעיוניים, באים כאבני בניה באישיות. אם נקשיב – נוכל להתקדם מתוכם.

יחד עם ההתמלאות בצורך האנושי להיות מחובקת, את גם תגלי בע"ה את הרצון הטבעי לחבק. את תרצי להעניק את נשיותך לחלקך המשלים, הגברי.

אין לדעת חשבונות שמים, אך מנקודת מבט רגשית-מקצועית, יש לך יתרון: כאשר את תפגשי את האדם שהוא חצי נשמתך, את תגיעי לקשר ממקום מפותח. מתוך החוויה המתקנת ועבודתך הפנימית, את תדעי לקבל ולתת באהבה שמתחילה מ"אני" ועוברת ל"דודי".

מאחלת לך מכל ליבי שתזכי להתחבר ולמלא את הנשיות שבתוכך, ומשם לפגוש את זווגך משורש נשמתך.

ובכל מקרה ובאופן בלתי תלוי, תזכי להעצים את הקשר בזווגך הראשון: הנשמה בחיבורה אל הגוף.

בהערכה גדולה ובאמונה רבה,

שפרה

[email protected]