שלום לך

האמת שאת שואלת שאלות רבות וגם תהיות וחצאי תהיות וספקות וספקות עצמיים. התקשיתי לענות על כל שאלה ושאלה אבל אנסה לכנס את זה לנקודות העיקריות שאת מעלה.

מה שאני בעיקר מרגיש ממך בשאלה הארוכה הזו, זה שמשהו מאוד כללי ביהדות ובאמונה שלא יושב לך. הרבה שאלות ותהיות, בעיקר תהיות, לא מתוך רצון לשבור את הקיים, אלא פשוט אי הבנה ובעיקר חוסר בשלמות הלב ובחיבור אמיתי. הרבה תשובות שאת שומעת בסביבה לא באמת תופסות ומשכנעות, כי את פשוט לא מנסה להשתיק את השאלות ולדחוף תשובות שלא מיישבות את הלב. ואני חושב שדבר ראשון את זקוקה לאיזושהי הנחייה מפורטת יותר, או דרך להבין את התורה והאמונה באופן שייתישב על ליבך. הוכחה זה לא הדבר שאת באמת מחפשת. את מחפשת יישוב הדעת, הבנה, שכנוע פנימי. כל הדבר הזה שנקרא אמונה ויהדות עם אלף הנחות היסוד שזה מביא איתו, נראה לך יותר מידי, מעמסה, משהו תלוש לפחות לרגעים מסויימים מקרקע המציאות הריאלית וההבנה הרגילה שבה את בדרך כלל מנסה להבין תופעות וליישב אותם על ליבך. את כבר רגילה לשמוע את התירוצים הדחוקים, שאוזנך אינה סובלת. ואת צודקת ברצון שלך לאמונה מיושבת יותר, אמונה צודקת שאת מרגישה שלמה איתה, לא שלרגעים היא נראית משכנעת ואז במבט חיצוני זה נראה לך המצאה נאה שמתאימה לטבע האדם.

אם הייתי רוצה לנסח במדויק את האיווי שלך, הייתי מנסה לומר שאת רוצה תחושה של קשר עם דבר ממשי. הוא לא חייב להיות טוב במיוחד. אבל ממשי, מוצק. אלוקים שאם הוא לא מתגלה אליך לפחות במובן מסויים נותן לך מענה. האלוקים הזה עם כל ערימת הנחות היסוד שבאות איתו בחבילה ענקית ובלתי ניתנת להפרדה, נראה לך כבר אלוקים זר אליך, לא מישהו שנוגע וקשור בחיים הממשיים שלך, אלא מערכת שאת "חייבת" להיכנס אליה ולהאמין בה, לשנן את המנטרות שלה, ומכאן אין לקול האישי שלך ולקונפליקטים האמיתיים שלך מקום בסיפור הזה באמת.

אני מציע, בקשר לנקודה הזו, שתנסי להתחיל מההתחלה. לדוגמה אברהם אבינו, מה המפגש שהיה לו עם ה'. עם ישראל, כיצד ה' נפגש איתם. המסר הראשון שהוא מעביר הוא "אהיה אשר אהיה". אהיה איתכם, אני אתכם, אני זוכר ויודע, ובעיקר, איכפת לי מכם. לאלוקי השמים והארץ איכפת ממישהו. שימי לב לנקודה הזו. ככה הדברים מתחילים. הנחות היסוד באות אחר כך, אבל אם אנחנו לא מקבלים אותם כמובן מאליו, אם משהו בכל זה לא מסתדר לנו, כדי להתחיל מהנקודה הראשונית. ולהבין איך כל זה השתלשל עד לכאן. זה בקשר לתורה.

ובקשר לחיים. תנסי לראות איך את יכולה ליצור קשר איתו בצורה יותר אישית. ולראות אם זה עובד לך באיזשהו מקום. וכדאי שנזכור, כל אחד מאיתנו עובד משהו או מישהו בחיים, השאלה את מי. אולי זו נקודה להתבוננות, את מי אני עובדת, את החברה? את עצמי? מישהו נערץ בסביבתי? ואז מה זה אומר להפסיק לעבוד את האליל שלי ולהתחיל לעבוד את ה'? ואולי ברגע שאעשה את השיפט הזה בחיי, אבל הפעם באמת, אני פתאום אראה שזה באמת עובד לי? דוד המלך בתהילים (שכדי מאוד לקרוא וללמוד יותר) אומר שה' קרוב לקוראיו. אולי כדאי לנסות.. אבל באמת.

נקודה מרכזית נוספת שאני רואה בשאלתך היא שהחיים הדתיים שאת גדלת עליהם נראים לך כצמצום מאוד גדול וויתור גדול לעומת החיים החופשיים שבחוץ. וכל זאת מתוך איזושהי אמונה קצת מרחפת.. נטולת ביסוס מספיק לדעתך ולהרגשתך, באלוקים ובתורה. כל העניין עם אלוקים נשמע לך מאוד אמורפי, מופשט, אולי זו בכלל המצאה אנושית. אבל לדעתי יש כאן נקודה שכדאי שתבררי עם עצמך. מהו התוכן של החיים היהודיים עבורי? האם זה רק עול של האמונה? או שהאמונה היא גם מערכת חשיבה מעמיקה על החיים? שלאמונה ולתורה בכלל יש מה להציע בשאלה כיצד לחיות את החיים? ואם יש לה מה להציע, וזה לא סתם ערימה של צווים שרירותיים שמוטלים עלי. האם היהדות היא רק "עול מצוות", או שהיא גם דרך חיים שאולי היא נכונה יותר וגם מובילה לאושר יותר מדרך החיים המערבית לדוגמה? אני כמובן חושב כמו האופציה האחרונה. אני חושב שהתורה כשמה מורה לנו דרך חייים, שהיא גם כוללת איסורים, שמטרתם לשים לחיינו גבולות היכן שצריך, וגם ערכים חיוביים, כמו חסד, אהבה וחמלה, ומעבר לכל חיים של חיבור, חיבור לאלוקים ולנקודת חיים גבוהה ועמוקה יותר מהשכל האנושי. אבל לא כניגוד לשכל, אלא כנקודה עמוקה יותר וכוללת יותר מאשר מה ששכלנו מסוגל להשיג רק בכוחות עצמו, בהשערות ובתאוריות אנושיות. זה דורש מאיתנו לקחת אחריות על היהדות שלנו. לא להשאיר את זה בידים של אחרים.

אני שומע עוד נקודת כאב, שהתורה והמצוות מכניסים אותך להמון לחץ, השאלה האם אני עושה נכון בדיוק לפי מה שצריך, ונשמע שהלחץ הזה מאוד מכביד עליך. טבעי והגיוני. זה נשמע שבמערכת השיקולים שלך, יש איזה רצון לברוח מכל העול הזה, והספקות שלך מחזקות את האפשרות הזו. אז אני רוצה לומר כמה מילים על תחושות אלו. ראשית, הפיתרון אינו בבריחה. בריחה היא אמצעי שאנחנו משתמשים בו במצב קיצון, אבל בכלליות הוא לא פתרון. אני חושב שבתנ"ך זה מתבטא מאוד יפה בספר יונה, שמלמד אותנו שאין לברוח מהאמת שהגיעה לפתחנו. מהו כן הפתרון? אולי להחליף את השאלה שלך. למה כוונתי? השאלה הדתית המרכזית, או הדרישה שלו מעצמו למול הקב"ה הוא השאלה האם אני עומד בסטנדרט. האם אני "בסדר"? אבל יש שאלה אחרת, שאותה לימד אותי בעל "מי השילוח" שהיא מהו רצון ה' ממני כעת?

זו שאלה שמצד אחד היא יכולה להיראות דומה לשאלה המוכרת. אבל היא שונה בתכלית.

כי היא מתייחסת לעמידה שלי כעת מול קוני. זו עמידה אחרת למול ה' וגם הבנה של ה' ומצוותיו אחרת לגמרי מבחינה פנימית, למרות שמבחוץ אני נדרש לכאורה לאותם דברים. אבל ההבנה שנופלת כאן היא גם הבנה לגבי הקב"ה וגם לגבי טיב יחסנו אליו. האם יש איזשהו סטנדרט אובייקטיבי שאנחנו צריכים לעמוד בו? האם זו מהות התורה והדרישה של הקב"ה? לכאורה כן. הרי יש מצוות וכו. אבל מצד שני, אם נתבונן נראה שרוב זמננו אינו עוסק בהימנעות מעבירות, אלא באזורי הבינים. שם הנושא אינו סטנדרט מסויים שדרוש מאיתנו לעמוד בו, אלא שאלה מאוד עמוקה ואינטימית שביני לבין קוני. ואף בקיום ההלכה, יש מצבים שבהם איננו יכולים לדרוש מעצמנו הכל. הדוגמא הקלאסית היא בעל תשובה שזה עתה החל לחזור בתשובה. האם הציפייה של הקב"ה מאיתו היא כל התרי"ג? ברמה העקרונית כן, אבל ברמת העכשיו – בהחלט לא. ולמעשה כל אחד מאיתנו יש לו את השאלה, מה הקב"ה רוצה ממני עכשיו. והתשובה לא תהיה זהה לאף אחד מחבריו. כשמבינים את הדבר הזה נכון, זה נותן עמידה חדשה לגמרי מול הקב"ה ופותח שערים להעמקה בקשר שלנו עם ה' דרך קיום המצוות, מה שלעתים היה קודם מרחיק אותנו, כי איך נוכל לעמוד בהר הדרישות הזה. אז אנחנו מתייאשים מראש.

אולי גם העלאת הספק עצמה מוסיפה לך לתחושת הלחץ. אז אני גם רוצה להרגיע. כל ספק שלך הוא לגיטימי. לפעמים אנשים לחוצים רק בגלל הספקות שעולים בהם. אני שמח גם שאת מהינה לבטא את הספקות הללו. כי אם לא הכל היה נשאר קבור וכנראה לא מקבל פתרון אלא להיפך, נדחס ונדחק ואולי מתפרץ ביום מן הימים. ברגע שאת מוכנה להעלות את השאלות מתחיל מסע לאמונה עמוקה ואמיתית יותר שגם בונה אותך ברמה האישיותית. אבל זו דרך מאוד מאוד אישית, שכל האדנים שהסביבה נותנת לך לא באמת מסוגלים אלא לתת את סיפור המסגרת, אבל המהות נמצאת אצלך, בנשמתך. השאלה היא בעצם כיצד את תשאי את האמונה הלאה אל הדורות שתביאי לעולם, מה תהיה מורשתך לעולם.

ואני מקווה שאת בתחילתו של מסע לאמונה פורייה ועמוקה, שתבנה את חייך לעומק ולרוחב. דווקא בשל כך, הייתי ממליץ לך לערוך איזה חיפוש ולשמוע ולקרוא רב שאת מתחברת אליו, שיוכל להדריך אותך במסע לאמונה שתבנה את חייך ותשדרג אותם תמורת שתהיה מסע ייסורים של לחץ וחרדה. תשובתי היא ניסיון מענה ראשוני מאוד.

אני רוצה לקוות שפחות או יותר קלטתי את הנקודות הכואבות המרכזיות שלך במשפטים הקצרים הללו. אם יש דברים מהותיים יותר שלא באו לידי ביטוי, את בהחלט מוזמנת להצביע על כך בתגובה חוזרת.

בברכה

אריה מ.