שואל יקר מאוד, שלום רב.

קראתי את מכתבך בתשומת לב ובהזדהות. אתה ראוי לכל הערכה על עצם האומץ שלך להישיר מבט אל עצמך ולהציב שאלות נוקבות מבלי להיבהל מהן. אין ספק שיש לך אופי נעלה של אדם אמיתי, חושב, מחובר היטב לעצמו ושואף לשלמות. מעלות עצומות אלה בוודאי יסייעו בידך לעבור את תקופת הניסיון הנוכחית בשלום ואף להיבנות מנה, בעזרת השם.

לעצם שאלותיך, הצבת שאלות קשות על כל המערכת של שכר ועונש, עברות ומצוות. ואכן אלה שאלות נוקבות שאי אפשר לפטור אותן בהנף יד. אני רוצה ברשותך לנסות לענות תשובה שתיגע קצת בהנחות היסוד.

ישנה הסתכלות על מערכת המצוות והעברות כמו על בורסה: המצוות הינן השקעות בטוחות לעתיד, והעברות הינן הפסדים קשים. הקב"ה יושב על כסא הכבוד ומחלק משכורות ועונשים, כל אחד לפי מה שמגיע לו.

אני רוצה להציב על כך כמה סימני שאלה. סימן השאלה הראשון הוא השאלה הראשונה שלך, שבעצם לא רק אתה פוגש בה, היא מופיעה בהמון ואריאציות: אם כל מה שהקב"ה רוצה הוא רק שנעשה כמה שפחות עברות וכמה שיותר מצוות, למה הוא נותן לנו נתונים שלפעמים מרחיקים את האפשרות הזו? למה בחור בן עשרים ושתים תקוע בשידוכים? למה תינוקות חסרי ישע נולדים אצל משפחות חילוניות ומוכרחים לעבור עברות עד גיל בוגר?

סימן שאלה נוסף הוא המדד של ההצלחה ברוחניות. מי היו גדולי האומה? אברהם יצחק יעקב, משה ואהרן. ומי אלה שלא חטאו מעולם? ישי, כלאב, עמרם ובנימין. משהו כאן מוזר, לא? אם תכלית השלמות היא לא לחטוא ורק לעשות מצוות למה אלה שלא חטאו מעולם אינם גדולי האומה יותר מאלה שכן נכשלו בחטאים כלשהם?

חושבני שהתשובה לכל זה היא שיש לעשות שינוי בהסתכלות. שלמות האדם היא – כפי שמוגדר במסילת ישרים ועוד ספרים – קירבתו אל ה'. הקב"ה שלח אותנו לעולם לנסיעת מבחן ארוכה שמטרתה היא להשיג קירבת ה'. נקרא לזה במילים קצת יותר ארציות: להתבגר, לבנות את עצמנו בעשר אצבעות לאנשים מרוממים שרוצים ומצליחים לעשות את רצון ה'.

התהליך הזה הוא מורכב וארוך ונוגע בנימים הכי דקים בנפש. הוא לא משהו חתוך ופשוט הכולל מספר הוראות מעשיות. הוא משהו מקיף וכולל. בשביל לאהוב את ה' צריך להכיר בעצמך, להכיר בזה שיש בורא ואתה בנו, לפתח את רגש האהבה וההטבה הטבוע עמוק בנפש. להיות "אדם". אדם בריא בנפשו, מאוזן ושמח.

בשביל להתקרב לה' צריך לקלוט דקויות, צריך להתרגל לחשיבה עמוקה.

בשביל לתקן עולם במלכות ש-די צריך להיות אדם איכפתי, איש עשייה, עם לב רחב שמסוגל לצאת מהקונכיה שלו ולראות את העולם מבעד למשקפיים של אחריות ורצון לסייע.

כל אלה הינם תהליכים שהאדם עובר, תהליכים ארוכים של בניה מייגעת. אבל בסופם מחכה האור.

משה רבינו למשל, בנה את עם ישראל מהמסד עד הטפחות בכוחות על אנושיים. בשביל זה הוא היה צריך כוחות נפש מסוג שונה מכוחות הנפש שהיו לעמרם. יתכן שעם כוחות נפש כאלה האדם יותר קרוב אל החטא, יתכן, אי אפשר לדבר על קדושי עליון כאלה לפי המשקפיים שלנו. אבל אפשר ללמוד את העיקרון: המדד להצלחה אמיתית לא תמיד נקבע לפי מספר העברות והמצוות. זה בעצם עומק מה שכתב הרמב"ם: "ושיקול זה (של מנין העבירות והמצוות) אין שוקלים אותו אלא בדעתו של א-ל דעות".

שאלת למה הקב"ה כביכול תקע אותך בשידוכים בשעה שכל רצונך הוא בסך הכל לעשות פחות עבירות. ולמה בכלל הוא תקע אותך עם יצר הרע? המבט צריך להיות יותר רחב ומקיף. המבט צריך לקחת בחשבון שכל תהליך שאדם עובר בחיים מחשל אותו, בונה אותו, ומקדם אותו לקראת מטרתו הסופית – להיות אדם מתוקן, אדם מרומם, בעל נפש רחבה ומכילה ועמוקה.

מי יודע באיזה שלב בחיים תזדקק לכלים שאתה עשוי לרכוש דווקא בתקופת חישול זו, מי יודע כמה כבוד שמים וקידוש ה' תביא לעולם על ידי ההתקדמות שתצליח להתקדם בעקבות המבחן שאתה נמצא בו.

לא קל, אני יודע. קל לדבר מבחוץ, וקשה מאוד להתמודד בפנים. אבל אני מרשה לעצמי לנסות להעלות לפניך מבט אחר, קצת יותר מעמיק, על המצב שאתה נמצא בו.

חושבני שמכוח מבט זה גם שאלותיך האחרות תקבלנה קצת מענה.

בהרבה הערכה

יעקב

[email protected]