The Butterfly Button
אין לי כוח לישיבה

אין לי כוח ועניין להיות בישיבה ואין לי חשק ללמוד ולהתפלל

זה לא מענין אותי ממטר

לגמרי לא

גם אני חדש בישיבה ולכן החברה מאוד קשה ועוד זה לא ישיבה רגילה אלא יותר שמאפשרים

מותר רישיון וזה ולא מעירים על לבוש וכדו'

אבל לא מעניין אותי שם כלום ובא לי לעזוב. 

קשה לי מאוד להעביר תזמן שם סתם ללא חברים ומוטיבציה ויש לי עבודה טובה בחוץ וקצת חושש לעשות צעד ולחתוך כי אני לא יישאר איך שאני.

תשובה:

שלום לך, בחור יקר!

שאלתך הקצרה, טומנת בחובה כאב רב, של אדם שאכפת לו מחייו. שאכפת לו שלא יישאר איך שהוא. לא יודע אם שמת לב, אבל בדור של היום אין הרבה אנשים שאכפת להם מכך שהם 'לא יישארו איך שהם'. ולך – אכפת! ואתה שואל על כך! לפני הכל, זוהי נקודה שראויה להערכה באופן מיוחד!

כשאדם נמצא במצב קשה, בין אם זה מצב גופני או נפשי, הוא נכנס למעין 'מצב הישרדות'. במצב זה הוא מוותר על רבים מערכיו, רבים מצרכיו, ומתמקד בהשגת הצרכים הבסיסיים יותר לגופו.

למשל, סביר להניח שאדם שחייב סכומי כסף גבוהים שאם לא ישיג אותם ייכנס למעצר, לא יהיה מוכן להתנדב היכן שהוא, וכשאדם עומד לאחר לפגישה חשובה מאוד – הוא לא יעצור כדי להעביר ילד את הכביש. במצב של 'הישרדות' (ויש בכך הרבה רמות) אדם מוותר על ערכים מסוימים, כדי להשיג את מה החשובים לו כעת.

מצד שני, כשאדם נמצא במצב כזה, הוא עשוי לוותר על דברים שלאחר מכן יתחרט עליהם. אצטט משל יפהפה שנאמר פעם בהקשר זה; מעשה ברב חובל שמצא עת צמו בסערה רבתי, והחליט להשליך את כל הסחורות מהספינה בכדי להקל עליה. ניתנה הפקודה והכל הושלך למים, ואכן הספינה צלחה את המשבר והסערה נרגעה. כשוך הסערה – עמד רב החובל, נזכר בסחורה היקרה שעמל עליה, והחל מחכך בדעתו בצער; האם הייתי חייב לזרוק גם את המזוודה ההיא? אולי רק אותה הייתי משאיר… ואולי גם את התיק ההוא… עכשיו אני חושב שהייתי מצליח לעבור את הסערה גם בלי להשליך אותם…

ידידי היקר, אתה נמצא כעת במרכז הסערה. שים לב כמה קשיים הצלחת להכניס, בשאלה אחת קצרה! אתה מספר על ניתוק רגשי מהסביבה, ניתוק מהמעש שסביבך, רפיון רוחני, בדידות, העדר חברה, חוסר תשומת לב, העדר כבוד, העדר סיפוק, שיעמום, ריקנות ועוד. הרי כל אחד מהקשיים הללו יכול להפיל אדם למשבר!!

ואתה – מול כל אלו מתמודד בגבורה. אמנם מנסה לשרוד, אך רגע לפני שאתה משליך עוד מזוודה החוצה – אתה שואל: "אולי אני לא אשאר איך שאני…"

זוהי שאלה כבירה, עוצמתית, כואבת ונוקבת. שמצריכה התייחסות נרחבת ומקיפה, כי התשובה לשאלה הזו עלולה להשליך על כל מהלך חייך!

לכן לפני הכל מגיע לך פרגון ענק על עצם זה שבמצב בו אתה נמצא – עדיין אכפת לך מעצמך, מרוחניותך, מחייך.

ולעצם שאלתך – משאלתך הקצרה והכואבת קשה ללמוד עליך מספיק ולהבין מי אתה, מה שאיפותיך, מה מעמדך ומה יכולותיך, אך ברור שאוסף הקשיים הללו עלול לגרום לך לבצע צעדים, שגם אתה מבין שאולי הם לא טובים עבורך, אך במסגרת ההישרדות שלך הם האלטרנטיבה הטובה ביותר.

אי אפשר להורות ולסייע לך באופן פרטני על שאלתך זו, מבלי להכיר אותך ואת סביבתך. יש יותר מדי אופציות שעשויות לשנות את התמונה, ויותר מדי שאלות שיש לשאול כדי להבין מה יוכל לסייע לך.

לכן במסגרת זו, אבקש את סליחתך שאני אישית לא אוכל לסייע לך רבות במתן עצה אמתית וטובה עבורך, אך אוכל בהחלט:

א. לפרגן לך מכל לבי על מה שאתה!

ב. להמליץ לך בחום: עשה לך רב. אתה חייב מישהו שיכיר אותך וידריך אותך מקרוב! אתה נמצא כעת בים רגשי סוער עם גלים גבוהים, ולכל אדם קשה מאוד לנווט לבדו במצב כזה, כל שכן לבחור צעיר במסגרת חדשה.

אולי אני טועה, אך לדעתי – זה לא צריך להיות ממש 'רב' חשוב ומפורסם עם זקן לבן וארוך, וגם לא ר"מ או משיב מצוות הישיבה ש"יחזק ויעודד אותך". אתה לא באמת צריך את זה על הראש כרגע.

אתה זקוק למישהו מבין, מישהו 'בעניין' שעומד בקצב, ויבין אותך ואת נפשך. אולי אברך או בחור מבוגר, דוד, גיס, שכן קרוב (- או אולי מישהו מצוות אקשיבה, תוכל גם להישאר אנונימי…) שאיתו תוכל לדבר בשיחה ארוכה ומעמיקה יותר, לפרוס בפניו את תמונת חייך על כל הקשיים והלבטים שבה.

חשוב שתבין כי במצב הנוכחי ההחלטות שלך עצמך – לא בהכרח נכונות עבורך (למעשה, סביר להניח שאתה מבין זאת ולכן פנית לאקשיבה..). אתה יכול להחליט להישאר בישיבה וזו תהיה טעות, ואתה יכול להחליט לצאת ממנה וגם זו תהיה טעות. אין לך מספיק כלים ואפשרויות לנתח את התמונה במבט אובייקטיבי, ולראות מה באמת טוב בשבילך כעת.

לעומת זאת, אדם כזה שיכיר אותך, שיאהב אותך וידאג לעתידך באמת, יוכל לחשוב יחד איתך על חייך, על צעדיך הבאים ועל ההשלכות שלהם, וכך תוכלו לגבש יחד מסקנות נכונות ובריאות יותר, שיהיה לך כיף איתן, שתהיה שלם איתן והן יסייעו לך לבנות את עצמך ואת חייך – כפי שאתה רוצה לחיות אותם.

במידה ולא תמצא מישהו כזה בסביבתך – אנחנו כאן בשבילך!

הרבה הצלחה.

ישראל

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

שאלות כאובות אחרי טראומות מטלטלות
  כמה לילות אני ״שורפת״ על האתר שלכם מכורה קשות מוצאת נחמה לכל כך הרבה נושאים ושאלות שמתעוררים סתם ככה באמצע החיים. במפגש החזיתי בין אנשים, דפוסים, התנהגויות, קהלים, זרמים, מצב בטחוני, עולמי ואפילו מזג האויר. סקרנות טבעית שמוצאת מאגר תשובות מדהימה כאילו כיוונו גם אלי. לפעמים נראה שהשקעתם בתשובה...
אנחנו אמורים להיות בתודעת גלות או תודעת גאולה?
  הימים האלו מזכירים לנו ש'צריך' להתאבל על החורבן והגלות. ולצערינו זה לא בא בטבעיות ובקלות. הרבה כותבים על כך שקשה לנו להתחבר כיון ששקועים בחומריות, יש גם כאלו שמדגישים עד כמה הסבל בדורינו הוא קשה ונוראי וכמה יהיה טוב שתבוא הגאולה ועוד ועוד. אני מנסה להבין מה ה' רוצה...
איך אוכל לסמוך על מטפלים אחרי מה שעברתי איתם?
ממש תענוג לראות מקום שאפשר לשפוך את הלב באנונימיות ולקבל תשובות ללא שיפוטיות. לעצם העניין, עברתי הרבה בחיים שלי. מסלול שלא הייתי מאחל לאף אדם בעולם. החל מניצול תמימות של ילד וחוסר מודעות לעובדה שאני מנוצל לרעה. "חבר טוב" לספסל הלימודים שהיה כ"כ טוב עד שהלכתי לבקר אותו כל שבת...
איך מתאבלים באמת על חורבן הבית?
אנחנו נמצאים עכשיו שבוע לפני תשעה באב, ואני שואלת איך מצליחים באמת להיות באבלות הזאת? כמו הרבה קשיים שקורים בחיים הנטייה המאוד אנושית היא להדחיק, לדחוף הצידה למלא את הראש בדברים משמחים ולנסות לשכוח מהצער. נכון שהדרך הנכונה להגאל מכל דבר בעצם היא לתת לעצמינו לעבור דרך הקושי, להרגיש אותו,...
האם הצבעה בבחירות קשורה ל"ועשית ככל אשר יורוך"?
רציתי לשאול לגבי הבחירות שנעשות בכנסת… כמו שאני שומעת ורואה הנציגים החרדים בכנסת "הצליחו" להגיע למצב שעוצרים "עריקים" חרדים. והם צריכים להילחם על חוק גיוס שזה אומר להתחייב שחלק מבחורי הישיבה מתגייסים.. ולהסתפק במינימום שבמינימום בנושא הזה. שלא נדבר על היחס האפלייתי בצורה מזעזעת בהפגנות של חרדים ביחס להפגנות של...
ללכת לטיפול? או לוותר עליו?
הייתי הולך בעבר לטיפולים פסיכולוגיים וזה עזר לתקופה ואז הולך שוב לפי הצורך. בעקבות משבר זוגי כלשהו שהיא בחרה לפעול בדרך מסוימת וכפתה עלי טיפול וכשדיברנו על זה היא רק אמרה שמעכשיו עולים על דרך המלך ואני יהיה בעל ואבא בריא החלטתי שעד כאן.זה לא מגיע לה. לא מגיע לאשתי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן