שואלת יקרה
אני קוראת את מה שכתבת ומרגישה עד לכאן, את הכמיהה הגדולה שלך לחיים, את הרצון המפעפע לעוד טוב שיגיע, ולאומץ להודות בכאב ובמה שחסר. ומעל לכל את חוסר האונים מהתחושה שהחיים לוחצים, וכל בחירה תהיה גרועה מחברתה.
אז קודם כל שאפו על האומץ להעלות על הכתב, להסכים להסתכל למציאות בעיניים ולבקש עזרה. זה לא מובן מאליו!
כשתארת את המציאות שלך, הבאת בחשבון 2 אפשרויות. האחת, אם תחליטי להכנס לתהליך של טיפולי פוריות והשניה, מה יקרה אם לא.
וזה לא בכדי, כשאנחנו במצב כאוטי אנחנו מרגישים הכל בצורה מאד קוטבית, זה נראה שיש רק 2 אפשרויות ללכת בהן. או שאכנס לטיפולים ולהריון ויהיה בלתי נסבל או שלא אכנס ואתחרט כל חיי ואהיה ריקה מבפנים…
זה ברור שאלו הרגשות שעולים. כי המצב הזה לכשעצמו מאד מאתגר. אף אחת לא רוצה לשמוע שהעתיד אולי סגור בפניה, ושמנגד לא תהיה דרך חזרה.
ועוד יותר מכך נשמע שיש הרבה כאב והרבה מאד חסר בחיים שכבר קורים עבורך ושאת מרגישה ששום דבר לא באמת מחזיק ולא ממלא.
לא הזוגיות, לא הילד, לא האימהות, לא התחביבים בקיצור, החיים מרגישים כבדים מאד ולאים.
במצב כזה, כשאנחנו מרגישים כ"כ מרוקנים וכאובים, המציאות קוראת לנו לעשות רגע עצירה.
נכון, הזמן בוער לך, החיים לא עוצרים ולקצב של הפריון יש שעון משלו.
אבל במצב הנוכחי לפי איך שאת מתארת, הכל נשמע בלתי אפשרי ולא נכון עבורך. מה שלא תבחרי יגרום לך סבל רב ולא ישיג את המטרה האמיתית שלשמה את מוכנה להתמסר, ואפילו לסבול. אבל לא כשלא תצאי מורווחת ומלאה.
כשנמצאים במצב ירוד וכאוב עם עצמינו ועם החיים, כל החלטה שלא נחליט תצא לנו גרוע. כי זה לא בחירה מתוך מלאות, מתוך חוסן ומתוך לקיחת הסיכון. וממילא לעיתים, זה מדרון חלקלק שרק דוחף אותנו מטה.
למשל, במצב כ"כ מרוקן כמו זה שתיארת, הגם ותחליטי על טיפולים, גם אם היו נותנים לך סיכוי גבוה, הסיכוי שדברים יסתבכו ושלא נצליח עולה, כי משהו לא טוב מושך מכל הכיוונים, אנחנו לא בתדר טוב, לא באנרגיה ולכן כל שיבוש, כל אתגר ירגיש בלתי אפשרי וממילא לא נצליח להביא רווחה וטוב לעצמינו ולעולם, וגם אם למשל ההריון יקלט, אז כמו שאת חוששת משהו אחר לא יחזיק, המציאות, החויה, החיים לכשעצמם וכו' כי נשמע שהבסיס כדין חסר.
כלומר ככה , כשאנחנו בכזה דחק, וכאב, אנחנו מפסידות גם את הווה שיש לנו וגם את העתיד. כי באנרגיה הזו שום דבר לא ממש יכול להסתדר.
מכירה את הביטוי "אחרי העניים רודפת עניות"? כשאנחנו במעגל כזה לפעמים הכל ממשיך כך, כי לא סתם השם מביא עלינו מורכבות שכזו. יש כאן מסר עבורינו יש כאן קריאה לשינוי.
השם רוצה מאיתנו רגע לעצור ולהבין שמשהו צריך להשתנות. משהו בתוכינו, כי אנחנו ראויות לטוב אחר ואמיתי. את ראויה לטוב אמיתי.
ולכן, אולי כדאי לעשות רגע הפוגה מההחלטות, מתוך הבנה ששווה לעשות "ירידה לצורך עליה"
אם הגענו לאיזה קצה עם עצמינו ועם החיים, זה רק קריאה עבורינו להתבוננות. לשינוי. להזדמנות להתפתחות.
תכלס, על העבר אין לנו שליטה, גם לא על העתיד לקרות, (יצליח הטיפול?! יהיה הריון?! איך אהיה כאמא לשניים?! ) אבל מה שכן בשליטה שלנו, זה איך אנחנו עוזרות עכשיו לעצמינו. מה עכשיו אנחנו יכולות להקל ולסייע.
כחלק מהעצירה של כל המחשבות וההתלבטויות, הייתי שואלת אותך יקרה, קצת עליך.
מה שלומך?? איך את מרגישה??, מהקשה? מה היית רוצה אחרת?? מה יכול לעזור לך??
האם יש מישהי בסביבה שלך שאת אוהבת ויכולה לסמוך עליה לשתף בהתמודדויות??
מה משמח אותך, אפילו דבר קטן מאד?? והאם את מצליחה לדאוג לעצמך בתוך כל הכובד של החיים??
כי את הכי חשובה בסיפור הזה.
כי אם לך לא טוב, לא יהיה טוב לבן שלך – היקר לך כ"כ, לא יהיה טוב לילדים הבאים שאולי יבואו. שום דבר לא יכול להיות טוב אם לך בעצמך לא טוב.
ולכן, איך את מתחילה לדאוג ולשמח אותך, זה הסיפור האמיתי. כי כשאת תהיי שמחה יותר, את תתחזקי. וכשתתחזקי דברים יראו פתאום יותר בהירים, יותר ברורים. הכוחות ישאו אותך מעצמם ותרגישי חיוניות ואהבה לעולם. הכל יהיה יותר קל. כל החלטה שלא תבוא. את תרגישי מה נכון.
ואם יגיעו אתגרים (מה לעשות.. אלו החיים🙂) יהיה לך הכוח והתושיה לעמוד מולם בגאון.
ומתוך מחשבה על השמחה שלך, אני תוהה אולי כדאי לך לחשוב על עזרה מקצועית שתוכלי לקבל דרכה סיוע לחיים שאת כבר בתוכם. ולא רק לעתיד שאולי יבוא.
יצא לך לחשוב לפנות לתמיכה באמצעות טיפול?
אני חושבת שלעצור ולנסות להיטיב את החיים שאת כבר בהם ולא רוצה להחמיץ אותם, יכול מאד להיות משמעותי עבורך. גם להווה. לרגע הזה, וגם לעוד כמה שנים (בכללל לעתיד), וגם אם חס וחלילה לא תצליחי להביא עוד ילדים, תרגישי יותר מלאה ומסופקת במי שהפכת להיות ובמה שהענקת בזה לבן שלך. דאגת לתת לו אמא חזקה יותר, נוכחת יותר וילדות משמעותית יותר. עשית מה שיכולת עבורו ועבורך. את תרגישי גאוה וסיפוק על מי שאת.
ועל הדרך, כשאנחנו מתחזקים, גם לפעמים הפתעות טובות פתאום מגיעות… לא יאומן כמה הגוף והנפש קשורים זה בזה. יש אינסוף סיפורים, על כמה כשמתמלאים מבפנים, ומרגישים שמחה, דברים נפתחים ומסתדרים מאליהם (מה שנקרא "ניסים") או אפילו אם לא נס מוחלט, נס בצורה של טיפול שהצליח למרות השעון המתקתק. בכל מקרה, כשתהיי חזקה יותר, אז כבר לא תהיה שאלה אם לנסות, כי בכל מקרה גם אם תחליטי "כן לטיפול", התשובה תהיה כבר בתוכך. תרגישי חזקה יותר, מוכנה יותר וברורה יותר לגבי ההשלכות מכל צעד ויהיה לך את הכוח לעמוד בהחלטה שלך ותרגישי שזה היה שווה.
אז יקרה, ממליצה לך בחום, להרשות לעצמך, הפוגה- לשהות עם הכל, קחי אפילו 4 חודשים של שהייה כזו עם ההחלטות והתחילי רגע לדאוג לעצמך, מתוך ההבנה שכשאנחנו דואגים לנו הילדים שלנו מורווחים וכל ההווה והעתיד יהפכו להיות מתנה אמיתית. תרגישי שהחיים שווים את עצמם. הכל יכול להראות אחרת.
אם תרצי המלצה לאשת מקצוע, פני אלינו בשמחה
ואם יש התמודדות מעבר למה שכבר כתבת, את תמיד מוזמנת לכתוב שוב.
אנחנו כאן:) ונשתדל לדייק לך את המענה
בהערכה עצומה, למאמץ, לנחישות ולחטירה ללא לאות
על האישה שאת ועל האמא שאת!
ריקי