שואלת יקרה עד מאד,

קראתי את השאלה שלך ומתוך ניסוח דברייך אני מתרשמת מהעוצמות ומהחכמה שלך, ואני רואה לעצמי כזכות גדולה את האפשרות לענות לך. ממש ככה!

אקדים ואומר לך שהשאלה המרכזית שלך מעסיקה נשים רבות המחויבות להלכה. בעצם את שואלת – האם יש לי לגיטימציה מבחינה תורנית כאשה להחליט החלטות על הגוף שלי? שאלה חשובה  עבור כל אישה, על אחת כמה וכמה לפני שיוצאים לדרך חדשה – נישואין והורות בעזרת השם.

הלוואי ויכולתי לתת לך עכשיו סקירה היסטורית – תורנית כדי לסבר לך את האוזן, ותביני עד כמה התורה שלנו מכבדת את בנות ישראל ונשות ישראל בכלל וברמה הגופנית בפרט, וכמה שונה היה לאורך השנים מעמדן של נשות ישראל ביחס לנשות שאר העמים. מאז ומעולם התורה היתה שומרת הזכויות הטובה ביותר של נשות ישראל (בהנחה שהן מתנהלות בצורה ישרה והגונה, כמובן). התורה יוצאת בצורה חריפה נגד כל החפצה או זילות של נשים וכמו שכתבת  – אשה היא לא רחם להבאת וולדות לעולם. אשה היא עולם ומלואו, ולכן התורה לא רק שלא מבטלת את דעתה ורצונה של אישה על גופה, אלא יתרה מזאת, התורה מכבדת ומבקשת מאישה להיות מחוברת לגוף שלה, לתחושות שלה ולהרגשות שלה. אחת הראיות המשמעותיות לכך טמונה בעובדה שבכל מה שקשור לדינים של נידה שנגזרים מהם דיני כרת – האישה נאמנת על התורה (!). במילים פשוטות, בפרקטיקה של חיי המשפחה היהודית, התורה סומכת על אישה שהיא כשרה שתדע מתי חלים עליה זמני טהרה ומתי לא. ובמה זה תלוי? בהכרה של אישה את הגוף שלה ובחיבור שלה לחוש ולהרגיש מה קורה איתה ומה קורה לה בגוף. אולי זה ישמע לך מוזר, אבל לדוגמא את ממש תצטרכי להקשיב וללמוד את ההרגשות השונות שמתחוללות בגופך כדי לזהות למשל הרגשה של מה שנקרא "פתיחת מקור". אמנם לקראת ובתחילת חיי הנישואין תצטרכי ללמוד את הפרקטיקה הזו, וייתכן שתעזרי במורה הוראה אבל בגדול שוב – כל התהליך הזה יהיה באחריותך מפני שכאישה את תהיי נאמנת על התורה בדינים שמשמעות הסטייה מהם היא כרת (!). מהדברים האלה תלמדי קל וחומר על עוד החלטות הרות עולם (תרתי משמע) עבורך…

אני כותבת לך דברים שאולי נראים לך כהקדמות מיותרות, ואכן עדיין לא הגעתי לתשובה האישית אלייך אבל ההקדמות האלה חשובות. אציין דבר שסביר להניח שכבר נתקלת בו בעבר, והוא הפער בין ידיעת התורה ופסיקת ההלכה הנגזרת ממנה בהתאם לכל מצב, לבין חוכמת ההמונים ו"פסיקת החברה" ביחס לאותו מצב בדיוק. למה אני מציינת את הפער הזה בתחילה? מפני שזה מאד רלוונטי לשאלה שלך. אני מניחה ששמעת בסביבתך דיבורים על נשים שביקשו היתר מרב למניעת הריון או משהו בדומה לזה, ואת מסיקה מזה שדמות חיצונית בעלת סמכות הלכתית עלולה לגזור עלייך פסק הלכה שאולי יקומם אותך. אני רק מעלה השערה כדי לקרב את הדברים.

חשוב שתדעי שבמציאות הדברים לא בהכרח נראים ככה. אם בבוא העת תהיה לך שאלה בנושא של מניעת הריון כמו שהעלית בשאלתך – ותזכי להתייעץ עם תלמיד חכם שהוא בר דעת אמיתי, השאלה אם זה מקובל בחברה או מה פוסקת חכמת ההמונים בנושא לא תטריד אותו. מה שיעסיק אותו זה דווקא את! את עם החששות שלך, את עם הסיפור האישי שלך, את עם הפחדים שלך, את ובן זוגך לעתיד ושוב בעיקר את! זה אולי נשמע לך הזוי ורחוק מהמציאות שמספרת חוכמת ההמונים אבל תלמיד חכם אמיתי יקח בחשבון את ההשלכות של הסיפור האנושי הספציפי שאת מספרת ויתרגם אותו לשפה ההלכתית. כל רב שהוא בר דעת אמיתי יחלוק איתך את ידיעות התורה שלו בנושא וישאיר לך בחירה.

בואי נתקדם עוד צעד קדימה, השאלה שלך העסיקה גם אותי ולאורך השנים נתקלתי במגוון תשובות לשאלה הזו הן מבחינה השקפתית והן מבחינה הלכתית, והיתה פעם אחת שבה זכיתי לעשות לעצמי סדר בנושא וזכיתי לפני כמה שנים לשמוע הרצאה שמסר הרב בורשטיין שליט"א ממכון פועה לנשים חרדיות. אשתף אותך בעיקרי הדברים בקצרה.

בהרצאה הרב הקרין מכתב שכתב אברך ירא שמיים נשוי שניסה לקבל תשובה עבורו ועבור אשתו לשאלה – מהי חובת ההשתדלות בפריה ורביה? השאלה נוסחה ככה שניסתה לברר בסמכותו של מי ניתן יהיה לקבוע כמה ילדים עליהם להביא לעולם. על פניו זו נשמעת אולי שאלה שטחית מגוחכת, אבל מתוך הדברים עלה הרצון של זוג יראי שמיים להבין מהי חובתם בעולמו של הקב"ה ובו זמנית גם לאמוד את הכוחות של האישה הספציפית ובן זוגה ביחס להריונות בכלל ותדירותם בפרט. בקיצור ובתכל'ס הם שאלו – מי מחליט על הגוף של האישה? הרב בורשטיין שליט"א פנה עם המכתב הזה לקשת רחבה של גדולי ישראל ופוסקים מכל הקשת התורנית, וכל אחד כתב תשובה כפי ברכת ה' עליו.

את יודעת בתשובתו של מי הוא בחר לסיים? הוא בחר לסיים בתשובתו המוחצת של הרב קנייבסקי זצ"ל שהסתכמה בשתי מילים: "לפי האשה".

התשובה הזו גרמה לטלטלה גדולה אצל חלק מהנשים שהיו בהרצאה. בדיוק כמוך היו נשים שחשבו שאת האחריות הבלעדית על הגוף שלהן ועל כוחות הנפש שלהן בדבר שהוא לב ליבה של אשה יהודיה אפשר להפקיד בידי אדם חיצוני. התשובה של הרב זצ"ל החזירה להן את הלגיטימציה, את האחריות ואת הבעלות על הגוף שלהן עצמן.

אני קוראת שוב ושוב את דברייך ואני מזהה כותבת צעירה שומרת הלכה, שנמצאת בתהליך חשוב של בניית בית, בעלת תבונה ורגישות שבסך הכל מבקשת להיות קשובה לגוף שלה,  לרצונות שלה, ליכולות שלה, וזה הכי לגיטימי ומובן! וכשאת מספרת על הפגיעה המינית שעברת בילדותך, הדברים מתחדדים עוד יותר (אבל באמת כמו שכתבת, גם בלי הרקע שלך, הייתי כותבת לך את אותם הדברים). את יודעת, הדבר הכי גדול שהקב"ה נתן לנו בעולמו זו היכולת לבחור. גם בסוגיות רגישות יש מקום לבחירה של האדם, ואת יודעת מה מיוחד בתלמידי חכמים גדולים באמת? הם אף פעם לא יבחרו בשבילך, הם מאירים את העיניים בדבר הלכה, מרחיבים את היריעה שדרכה אפשר להסתכל על המציאות, הם מייעצים, מציעים ותמיד משאירים מקום לבחירה של האדם – "דיו לעבד להיות כרבו…"

בחסדי השם הגעת לזמן שבו את מעוניינת ויכולה לבנות בניית ואת בסך הכל מבקשת לעשות את זה בקצב שנכון לך. אני שמחה בשבילך שהגעת לשלב הזה!

אז חשוב לי להדגיש בפנייך כמו שאת בוודאי יודעת, אני לא פוסקת הלכה, ולא מתיימרת לומר לך אפילו משהו בכיוון, אבל יש לי מסר פשוט אלייך: את אדון לחייך, את תחליטי עם מי תרצי להקים בעזרת השם יתברך בית כשר ונאמן בישראל (בקרוב!), את תבחרי את שאהבה נפשך ואני מקווה שתבחרי באיש שיגלה כלפייך עדינות וסבלנות כי את נמצאת בתהליך חשוב ורגיש (אשרייך שלמרות הקושי את מתמודדת!). לעניות דעתי, דווקא בגלל הרקע שלך חשוב ביותר שתרגישי שיש לך שליטה מלאה על גופך, ותממשי אותה ברגישות ובהתחשבות בתהליך שאת עוברת. תזכרי – נכון שעברת מה שעברת אבל החיים בעדך ואת נדרשת לקבל החלטות חשובות עליהם. אף אחד אחר מלבדך לא יוכל לקחת אחריות על כל בחירה שתעשי. אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שכאשה יראת שמיים את תעשי כמיטב יכולתך לעשות רצון ה' שבוודאי רוצה בטובתך ובבניינך (אל תקרי בנייך, אלא בונייך). ועוד דבר, על פי רב, אישה בטבעה מעוניינת להביא ילדים לעולם. אם אישה מרגישה מנועה מלעשות זאת, כנראה שיש לה סיבות "טובות" לכך, וראוי לכבד את זה. מתח ולחץ בתהליך של בניית בית לא רק שלא מועילים אלא יכולים להזיק ולחבל בתהליך היקר הזה. כאשר את ובן זוגך לעתיד תחצו את הגשר הזה ותהיו נשואים, תצטרכי / תצטרכו לבחון כל פעם מחדש את כוחותייך בגשמיות וברוחניות ותצטרכו לקבל החלטות בהתאם. שוב, אני לא פוסקת הלכה אבל ברור לי שכל רב בר דעת שתרצי להתייעץ איתו בנושא יקח בחשבון את מצבך, ובשום מצב לא יכפה את דעתו עלייך / עליכם.

לסיום, אני מאחלת לך חיי נישואין והורות של הקשבה עצמית והדדית, של התפתחות צמיחה ובניה דווקא מתוך ההקשבה הזו.

בכל הכבוד,

שירה ק.