דלג לתוכן
שלום רב!
אחרי הליכה לכל מיני שיעורי תורה וקריאה של כל מיני מקורות תורניים, נהייתי מודע למושג שנקרא "תורה לשמה".
לפי הבנתי, "תורה לשמה", אומר שאני לא לומד תורה להנאה, להתגאות וכו' ,אלא, אני לומד אך ורק כי כך הקב"ה ציווה, שצריך ללמוד תורה, כחלק ממצוות התורה. הבנתי את זה פשוט מהשם של המושג ("תורה לשמה", נשמע כאילו זה רק לשם התורה ולא לשום רווח עצמי), וגם מכך שקראתי סיפור על הבבא סאלי, שהיה מקפיד שתהיה לו תורה שהיא רק לשם לשמים (כמובן, אני לא מסיק ישירות לעצמי, כי קשה להשוות צדיק גדול אליי ,אבל מפה לפחות למדתי שזו דרגה טובה, ובהחלט יהיה טוב אם תהיה לי אותה). מפה הבנתי, שאיכשהו, עליי להגיע למצב שבו אני לומד תורה, לא כי אני נהנה, אלא פשוט כי כך צוויתי (כמו ששמעתי פעם על מעלה בנתינת צדקה שבה לא נותנים כי מרגישים חמלה, אלא כי כך ה' ציווה). אחרי חשיבה על העניין, התחלתי לתמוה על איך זה אפשרי. עלתה לי אפשרות לראש.
אנשים עושים דברים כדי להגיע למטרה מסוימת (אני הולך לבית הספר כי אני רוצה לעשות נחת להורים, להצליח וכו'), ואחרי שאני מנסה ללכת אחורה, מה המטרה של המטרה שלי (למה להצליח? למה לגרום לנחת להורים?) אני מגיע למצב שעולה לי רק דבר אחד, הנאה. אני רוצה להצליח כי בא לי, לגרום נחת כי נעים לי. למה אני רוצה הנאה? ככה, הישות שלי בנויה כך שאני אעשה את מה שאני נהנה ממנו.
עכשיו, אני לא בטוח אם זה נכון, אבל מפה לפחות עולה לי שאלה, איך אני יכול לעשות משהו "לשם שמיים"?
האם אני צריך,איכשהו, לשנות את מבנה הנפש שלי? אולי אני אתנהג הרבה זמן בדרך שהיא רק לשם שמיים, ואז אני כבר אדבק לזה ואתחיל לעשות את זה ישירות?(אני אתחיל להתפלל, ללמוד וכו' רק מתוך שיקולים של מה לעשות, בלי רגשי הנאה וכו').
אוסיף גם שהיום התחדש לי דבר שמאוד הפליא אותי. קראתי (לא בטוח מאיזה מקור, אבל קראתי את זה באתר "אקשיבה") ציטוט מספר של גדול תורה שהנאת לימוד תורה היא התורה לשמה הכי גדולה שיש. כמובן, זה מאוד הפתיע אותי, כי זה שבר את מה שחשבתי שידעתי על תורה לשמה לגמרי. איך יכול להיות שאדם שנהנה מהלימוד הוא לומד "תורה לשמה"?חשבתי שאולי מדובר פה מבחינה מציאותית. אולי, מציאותית, יוצא שמי ששמח בלימוד התורה, גם דבק בה, וזו מטרת התורה, ובמקרה יש אנשים שכן הצליחו לדכא את יצרם והפכו להיות ממש "עושים לשם שמיים", כמו הבבא סאלי, אבל הרוב לא מצליחים בזה.
אני לא בטוח אם זה נכון, ולכן, אשמח אם תוכלו לעזור לי להבהיר את כל הנושא הזה של "לשם שמיים".
בנוסף, יש לי שאלה נוספת שלא קשורה לעניין. די לאחרונה, בגלל שזו תקופת מבחנים בבית הספר שלי, התחלתי להסתכל הרבה במבחנים שהמורים מחזירים לי אחרי בדיקה. בהתחלה, אולי זה היה רק כדי לדעת איך להשתפר, אבל לאחרונה, אני יכול לשבת מול מבחן שלי (שקיבלתי בו ציון טוב), ופשוט להתחיל לקרוא כדי להנות. אני נהנה לקרוא את התשובות של עצמי ולחשוב לעצמי איזה תשובה נפלאה, אני נהנה לחשוב איזה כיף לי שאני מצליח במבחנים ואני פשוט מחכה בכיליון עיניים לקרוא הערות של מורים על המבחן הטוב. אני לא חושב שדבר כזה עוזר, ולהפך, אני מפחד שזה מעיד על סימנים של התמכרות, אפילו עלתה לי בראש המילה נרקסיזם. כמובן, יכול להיות שאני מגזים ממש, אבל זה באמת לא נשמע לי טוב. אשמח לכמה מחשבות לגבי העניין, כי ממש אין לי אומץ לפנות להורים או למורים שלי ולומר להם שאני פשוט לא יכול להפסיק להתפעל מעצמי… אם אומר דבר כזה אני בטוח שיחשבו עליי שאני גאוותן, או לפחות לא יסתכלו על זה בחביבות רבה.
תודה רבה!
